זיהום מים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף זיהום מי תהום)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: הערך מכיל מידע לא מדויק ומערב מין שאינו במינו (כגון: זיהום מי תהום וזיהום הים).
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף.
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: הערך מכיל מידע לא מדויק ומערב מין שאינו במינו (כגון: זיהום מי תהום וזיהום הים).
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף.
חוף ים מזוהם בוונצואלה
זיהום נפט שנגרם בדליפת הנפט במפרץ מקסיקו.

זיהום מים הוא מצב שבו ריכוזם של חומרים מסוימים אשר אינם מהווים חלק טבעי מתכולת המים עולה. כתוצאה מכך, תפקוד המערכת האקולוגית ויכולת הניצול של המים על ידי בני אדם נפגעת. למשל: מי נחל, שהיו בית גידול לדגים, סופגים חומרים זרים הגורמים להכחדת בעלי החיים בתוך הים.

הגורמים לזיהום המים

ישנם מקורות זיהום טבעיים של מים, ביניהם הצטברות סחף, הפרשות בעלי חיים, אבק, חול, ופיח. אך הגורם העיקרי לזיהום המים הוא האדם, אשר פעולות שונות שהוא עושה עלולות לזהם את מקורות המים הקיימים.

הזרמת שפכים, ביתיים או תעשייתיים (תוצרי לוואי של ייצור חומרים שונים), לנחלים, נהרות וימים, משנה את הרכב המים ואת השפעתם על צורות החיים הקשורות בהם, וביניהם גם האדם. שפכים מכילים חיידקים, וירוסים, מתכות כבדות וכימיקלים. לרוב מרעילים השפכים את המים עבור מרבית היצורים החיים.

שאיבת יתר של מי תהום עשויה להביא להשוואת לחצים עם מים מלוחים, ובכך להמלחתם על ידי חדירת מי ים אל האקוויפר.

חלחול של נוזלים שונים שמקורם בפסולת שהושלכה, עשוי להגיע למקורות מים תת-קרקעיים ולשנותם. מקורות מים אלו משפיעים על הצומח הניזון מהם, או על כלל החיים לאחר נביעתם.

חלחול או הזרמה של חומרי דשן - אדם מדשן שדותיו, אך הדשן, כשיורד גשם, מחלחל למי התהום ומזהם אותם. דליפה של חומרי דשן לים, גם אם אינה מזהמת, עשויה להביא לפריחת אצות שאם תחמיר תגרום לחוסר מכליות נפט, אשר פולטות שאריות נפט כחלק מתפקודן השוטף (במהלך מילוי וריקון המכלית במים בעת שהיא ריקה מנפט ובמהלך ניקויה) וכאשר הן נפגעות כתם הנפט הנוצר במקרה כזה הורג דגים ועופות מים והורס במחי יד בית גידול שלם. אסון מפורסם הוא מכלית הנפט אקסון ואלדז שדלפה מול חופי אלסקה.

השלכה של פסולת מוצקה למים: אנשים יוצאים לפיקניקים וארוחות בחיק הטבע וליד מקורות מים. בסיום הארוחה הם מתעצלים להרים את הפסולת שהשליכו על הרצפה והיא נופלת או מושלכת למים. בעלי חיים אינם מסוגלים לעכל שקיות פלסטיק, והם מתים לאחר שהם בולעים את השקיות הצבעוניות והמושכות.

זיהום תרמי: חימום המים על ידי תחנות כוח ומפעלים. חימום המים יכול גם הוא לגרום לפריחת אצות.

זיהום הים

חוף מזוהם משאריות פלסטיק

במהלך ההיסטוריה בני האדם נהגו להשליך לים את פסולתם. משום שעד תחילת המאה ה-20 כמות הפסולת הייתה מזערית, וכללה בעיקר חומרים טבעיים, הרי שלא נוצר זיהום; כלומר, הפסולת התפרקה מעצמה או התפזרה על אזור נרחב, ולא השפיעה על מרקם החיים בים ולכן לא היוותה סכנה.

עם התפתחות הטכנולוגיה החל זיהום הים, ממספר סיבות:

  • באזורים רבים בעולם החלה הזרמה של שפכים (תעשייתיים וטבעיים) באופן מרוכז אל הנהרות ואל הים.

השפעת הזיהום בעולם

זיהום מסוג זה מפר את האיזון הטבעי, פוגע באיכות מאגר המים הגדול בעולם, גורם להכחדת בעלי חיים ימיים, אם באופן ישיר ואם בפגיעה במזונם. כן פוגע הזיהום בדגה המשמשת לתזונת אדם. בתוך גופת לוויתן ממין זיפיוס חלול חרטום בפיליפינים נמצאו למעלה מ-40 ק"ג של פסולת[1].

צמצום הזיהום בעולם

ערך מורחב – האמנה למניעת זיהום מאוניות

עיקר הזיהום נגרם על ידי תאגידים מסחריים בעלי כוח כלכלי ופוליטי רב. ישנן עמותות שמתמקדות בנושא זה, שבין היתר קובעות תקנים, מבצעות מחקרים וכותבות דו"חות על המצב.

על מנת לשפר את המצב נדרשת מעורבות של ממשלות העולם בחקיקה, ומעבר לכך, באכיפה.

העמותה הפעילה ביותר היא עמותה בברצלונה שקבעה תקנים שהועברו כחוק המגדיר את סוגי האשפה שאותם ניתן להשליך או לשפוך למים. אך החברות ממשיכות לעבור על חוק זה וכך גם מדינות רבות אחרות.

פרט לאמצעים המיועדים למנוע זיהום, ישנם פתרונות טכנולוגיים שונים שמטרתם לטפל בפסולת ימית או למנוע את התפשטותה. לוכד פסולת מימית (אנ') משמש לאיסוף פסולת הזורמת לתוך נמל. מכיוון שהפסולת לרוב צפה, ניתן לחסום את התפשטותה באמצעות מחסומים צפים, בין אם הם מבוססים על מצופים או פתרונות אחרים כגון מחסום בועות. במקרים אחרים מדובר בפסולת נוזלית ששוקעת כדוגמת שפכים תעשייתיים.

זיהום מים בישראל

ערך מורחב – זיהום ימי בישראל
זיהום שנוצר מדליפת הנפט בשמורת עברונה

משאבי מים בישראל הכוללים את מי התהום - אקוויפרי החוף וההר, הנחלים, הכנרת, הים התיכון, ים המלח ומפרץ אילת עומדים בסכנה מתמדת של זיהום ישיר - הזרמה או השלכה ישירה לגופי המים או עקיף - זיהום קרקע המחלחל למי התהום. תשטיפי פסולת המסוכנים לאדם וסביבתו מוזרמים תדיר או כתוצאה מכשל טכני או אנושי ללא טיהור או טיהור ברמה נמוכה כתוצרי לוואי של פעילות במפעלים תעשייתיים, תחנות דלק, מחנות צבא, מזבלות, מכוני טיהור שפכים מפעלי התפלה, מחצבות, בתי חולים, ופעילות חקלאית - גידול מזון מן החי והצומח.

בישראל ידועים בזיהומם חלקו המרכזי של נחל הירקון ונחל הקישון אליהם הוזרמו לאורך שנים שפכים מזוהמים. באסון המכביה התמוטט גשר שעבר מעל נחל הירקון, וכתוצאה מההתמוטטות נפגעו חלק מהאנשים שבאו במגע עם המים, ייתכן שמחומרים מזהמים שהוצפו מקרקעית הנחל עקב התמוטטות הגשר[דרוש מקור].

חלק מזיהום המים נוצר מזיהום קרקע, וניתן להפחית את הסיכוי לזיהום המים בישראל דרך עבודה לפי עקרונות IRBCA. דוגמה לזיהום קרקעות שגרם לסגירת מספר בארות מים היא הזיהום שנמצא בכמה אתרי ייצור של תע"ש באזור גוש דן והשרון.

ב-2011 זוהם נחל צין ביותר ממיליון וחצי ליטרים (לפי הערכות) של דלק סילוני שדלפו עקב מחדל בעת עבודות תשתית של חברת קצא"א[2]. ב-2014 התרחש אירוע נוסף של כשל בתשתית של קצא"א בערבה שלפי הערכות דלפו בו כ-5 מיליון ליטרים של נפט גולמי[3]. ב-2017 זוהם נחל אשלים בכמאה אלף מטר מעוקב של שפכי גבס חומציים שזרמו לנחל ממפעל רותם אמפרט עקב קריסת קיר של אחד המאגרים.

בעקבות משבר המים ברצועת עזה וקריסת מערכת הביוב העזתית, מספר פעמים זרם ביוב מעזה אל מאגר המים של המועצה האזורית חוף אשקלון.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא זיהום מים בוויקישיתוף

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35077252זיהום מים