זהראני

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
זהראני
نهر الزهراني
מידע כללי
אורך 25 ק"מ
ספיקה ממוצעת 2 (נכון ל-2001) מ"ק לשנייה
מדינות באגן הניקוז לבנוןלבנון לבנון

נהר הזהראניערבית: نهر الزهراني; בתעתיק מדויק: נהר אלזהראני) הוא נהר בדרום לבנון. הנהר זורם מג'בל ריחן וג'בל סאפי שבנפת ג'זין וזורם בהמשכו מערבה, בחלקה הדרומי של נפת א-נבטיה ונשפך לים התיכון מדרום לצידון. גודל אגן הניקוז של הנהר הוא 106 קילומטר רבוע.[1]

בדומה למהלך הנחלים האחרים בדרום לבנון, כמו האוואלי והליטני, גם בזהראני קיים עיקול חד של הנחל (המכונה "ברך") שבו משתנה מהלך הנחל מכיוון זרימה צפון-דרום לכיוון זרימה מזרח-מערב. ברך הזהראני נמצאת מדרום לכפר ערבסאלים. חלקו העילי של הנחל נקרא גם קוואדי אל-אחדר.[1] מקורות הנהר הגבוהים ביותר נמצאים בגובה של 1,418 מטר מעל פני הים.[1] הנביעה העיקרית במקור הנהר היא של מעיין נַ֫בֶּע א-טאסה, שנמצא מדרום ללואייזה, מצפון מזרח לג'רג'וע ומצפון לסוג'וד.

אורך הנהר מערבסאלים ועד שפך הנהר הוא 25 קילומטר ועל פי נתונים מ-1982, ספיקת המים שלו הייתה 38 מיליון מטר מעוקב בשנה.[2] על פי תצפיות מאוחרות יותר, ירדה ספיקת המים של הנהר בעשור שהחל ב-1991 מכ-25 ממ"ק לכ-2 ממ"ק בשנה ב-2001.[3] בחודשי הקיץ, מיוני ועד נובמבר אין זרימת מים בנהר. שיא הספיקה בנהר הוא בחודש פברואר ומגיע ל-10 מטר מעוקב בשנייה.[1]

מסוף הנפט בשפך הזהראני

בין שפך נהר סיניק המצוי בגבולה הדרומי של העיר צידון ובין שפך הזהראני, כ-8 קילומטר דרומית לצידון, נפתח בדצמבר 1950 מסוף הנפט של צינור הנפט הטרנס-ערבי (טפליין).[4] המסוף כלל חוות מכלים גדולה, בית זיקוק וארבעה מזחים של צינורות נפט להטענת מכליות נפט. המסוף הפסיק לתפקד כתחנה הסופית של צינור הנפט ב-1990. לאחר מכן הפך לנמל יבוא נפט של לבנון.

זירת הזהראני בעימותים בהן הייתה מעורבת ישראל

מבצע צלצל

ביולי 1981, בעקבות ההסלמה בדרום לבנון ביולי 1981 (אנ'), שכללה, בין היתר, הפצצות כבדות של חיל האוויר הישראלי על ביירות ועל דרום לבנון, כולל פגיעה בגשרים על הליטני והזהראני וכולל הפגזת מסוף הדלק בנמל הזהראני על ידי אוניות חיל הים הישראלי,[5][6] שנענו בירי קטיושות נוסף לנהריה ולאצבע הגליל,[7] ביצעו כוחות צה"ל פשיטה מדרום ל"מזרעת-אל-מצילה", כחמישה קילומטרים דרומית לשפך הזהראני. הפשיטה כונתה "מבצע צלצל". יעד הפשיטה היה מפקדת מחבלים מארגון החזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית של אחמד ג'יבריל, אשר כלל מספר מבנים, אוהל ועמדות אש ואויש על ידי כחמישה עשר מחבלים שהיו אמונים על הפעלת מחסום בציר נבטיה–זהראני. את הפעולה ביצעו כוחות מחטיבת הצנחנים.

מלחמת שלום הגליל

בתוכניות המוקדמות לפני תחילת מבצע שלום הגליל, לפני הצגת תוכנית אורנים גדול, נקבע הזהראני כקו הסופי אליו אמורים להגיע כוחות צה"ל בגזרה המערבית כדי להרחיק את המחבלים מקו הגבול ישראל–לבנון.[8][9] חלק מתוכנית המתקפה של צה"ל הייתה נחיתה של כוח יבשתי במעגן הזהראני. בלילה שבין 6 ו-7 ביוני 1982, הוחלפה נקודת הנחיתה אל שפך נהר האוואלי שמצפון לצידון. בספינת הפיקוד, אח"י גאולה, שנמצאה במרחק לא רב מהחוף נמצאו מפקד הכוח היבשתי, מפקד הכוח הימי, מש"ט 13, מש"ט הסטי"לים ומש"ט הצוללות. למפקד האוגדה לא הייתה הערכה מדויקת לעוצמת ההתנגדות של המחבלים. וביציאה לים עדיין לא נקבע האם הנחיתה תתבצע מדרום לצידון או מצפון לה. החוף מדרום לצידון קרוב יותר והכוח נערך אליו. בחוף זה נתוני הנחיתה היו קשים ולדעת חלק מהמפקדים בלתי אפשריים. כאשר הוברר שההתקדמות ביבשה טובה והנחיתה נדרשת להיעשות מצפון לצידון הוחלט להחליף את חוף הנחיתה ולא לנחות בשפך הזהראני.

בלחימה היבשתית, בגזרה המערבית פעלה אוגדה 91 בתגבור חטיבת כרמלי וכבשה את המרחב שבין צור וצידון שבו עובר הזהראני. בגזרה המרכזית פעלה אוגדה 162, שכבשה כבר ביומה הראשון של המלחמה, 6 ביוני 1982, את גשר עקיה שעל הליטני בדרכה לכיבוש "גשר חבוש" על הזהראני הנמצא מצפון מזרח לכפר חבוש.

בתקופה שבה שהה צה"ל בדרום לבנון עד הנסיגה ב-1985 לרצועת הביטחון, אירעו פיגועים רבים נגד כוחות צה"ל בכביש צור–צידון (החוצה את הזהראני בסמוך לצומת הזהראני), ובכביש א-נבטיה–שפך הזהראני.[10]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא זהראני בוויקישיתוף

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

38872283זהראני