ז'וזף ד'אקן
 |
ז'וזף ד'אקן (בצרפתית: Joseph D'Aquin, 14 בינואר 1732 שאמברי - 11 ביולי 1815) היה רופא צרפתי, מחלוצי הפסיכיאטריה (בזמנו - "הרפואה האלייניסטית"), חוקר של התברואה, המטאורולוגיה והגאוגרפיה, מורה וספרן. הוא היה חבר בחברה המלכותית לרפואה בפריז, שהפכה לימים לאקדמיה הלאומית לרפואה של צרפת. ספרו, "הפילוסופיה של השגעון" (1791), לצד הספר של ז'אן קולומבייה "הוראה (Instruction) על האופן בו יש לנהוג במשוגעים" (1785) וזה של הכירורג ז'אק טנון "דיווחים על בתי החולים של פריז" (Mémoires) עודדו גישה רציונלית והומנית כלפי החולים בהפרעות פסיכיאטריות קשות.[1]
ביוגרפיה
ילדות וצעירות
ז'וזף ד'אקן (או דאקן) נולד בשנת 1732 במשפחה של משפטנים[2] משאמברי, בדוכסות סבויה (סבואה), שהשתייכה לפיימונטה, חלק מממלכת סרדיניה. האזור סופח לצרפת בשנת 1792 והיווה את המחוז מון-בלאן. הוא למד רפואה באוניברסיטת טורינו עד שנת 1757. המשיך אחר כך את לימודיו באוניברסיטאות מונפלייה ופריז.
פעילותו הרב-תחומית
ד'אקן היה פעיל בקרב הבונים החופשיים באזור הולדתו:חבר בלשכה La Grande Maîtresse de la Loge Saint Jean-des-Tres-Mortiers ואחר כך בלשכה la Loge Rectifiée de la Sincérité, שתיהן משתייכות ללשכת המזרח Orient. ד'אקן עבד כרופא אזרחי וצבאי[3] והיה חוקר נלהב של סוגיות התברואה ומעינות המרפא, עליהן כתב מספר ספרים וחוברות. נמנה עם חסידיו הנלהבים של החיסון שגילה אדוארד ג'נר נגד האבעבועות השחורות ופעל להפצתו. הוא היה מזכיר של הוועד שעסק בכך, בשנת 1801 כתב איגרת על הנושא ובשנת 1811 תרגם ספר לימוד של זאקו מוקדש לחיסון.[3] כרופא ניהל ד'אקן פרקטיקה ציבורית ופרטית. אחרי הקמת המחוז מון בלאן התמנה דאקן למורה ל"היסטוריה טבעית" (כלומר מדעי הטבע) ופיזיקה בבית הספר המרכזי של המחוז. ד'אקן כיהן גם כספרן העיר שאמברי. לבקשת הממשלה הצרפתית עסק זמן מה בתצפיות מטאורולוגיות
רופא ראשי בבית החולים בשאמברי
בשנת 1788 הוא הפך לרופא ראשי של בית החולים "אוטל-דייה" (L'Hôtel-Dieu de Chambéry) בעירו שאמברי ושל ההוספיס - "בית חשוכי המרפא" שליד מנזר "מרים הקדושה המצרית", שכלל גם אגף או בית חולים ל"משוגעים" ( L'Hôpital des Fous). בשנת 1791 אחרי שלוש שנות עבודה במקומות אלה פרסם את "הפילוסופיה של השגעון" שהתפרסמה בעיקר אחר מותו. דרך ספר זה בישר ד'אקן, עוד לפני פינל, את ה"טיפול על ידי מוסר" ואת "הרפואה האלייניסטית". הוא נחשב על ידי אחדים לספר הפסיכיאטריה הראשון. פיליפ פינל לא ציטט ספר זה בכתבו המפורסם - "טרקטאט רפואי-פילוסופי על האליינציה הנפשית או המאניה" שהופיע בשנת 1801, בעוד שדאקן הקדיש את מהדורתו השנייה לפינל. דאקן, שלא היה לו קודם ניסיון עם "משוגעים", נזף את קודמיו על הטיפולים המיותרים לדעתו שנתנו להם. הוא קיווה להשתמש בטיפול בחולי נפש באותן השיטות ששימשו לו ברפואה הפנימית. באגף של בית החולים שניהל שהו 40 חולים פסיכיאטריים. הוא סבר שהימצאותם של יותר חולים במקום אחד יאפשר את חקר חוליים באופן מדעי. הוא השתדל להפטר מדעות קדומות מן העבר לגבי חולים אלה וביקר אצלם ללא פחד. לדבריו אפילו האלימים ביותר לא נגעו בו. הוא בדק להם את הדופק, את הנשים שאל על המחזור, השתדל להביא להם גם טבק ופירות ולשוחח איתם, גם עם אלו שדיברו לא לעניין. גישתו הטיפולית דגלה "יותר בטיפול מורלי מאשר בטיפול פיזי" ("מורלי" במובן "אנושי", "בינאישי"). "טיפול מורלי" (traitement moral) כלל לדידו "דיאטה, פעילות גופנית, חופש, מציאת עיסוק, ובמיוחד רכות בדיבור ובהתנהגות איתם". סבר שיש למחלות הנפש גורמים סביבתיים, כמו למשל השפעת מופעי הירח.[4] הוא גינה את החזקת חולי הנפש בצינוקים מוזנחים גם הסיר שלשלאות בדומה לפיליפ פינל בפריז ולויליאם טיוק באנגליה. הוא איפשר לחולים רבים להסתובב חופשית בחצר בית החולים ודאג שרק אותם אנשי צוות שהיו האנושיים ביותר ונוחים לבריות יעסקו בטיפולם.
"פילוסופיית השגעון"
הספר "פילוסופיית השגעון" פורסם במהדורה הראשונה בשנת 1792. בראשית הדבר - בת 27 עמודים - דן ד'אקן בטרגדיית מחלת הנפש, האדישות הכללית הקיימת כלפיה, בניסיונו להבחין בין בריאות נפשית ושגעון, סיווגן של צורות שגעון - כמו עם רוממות רוח או נפילת רוח, צורות חריפות או ממושכות, סוערות או מוזרות, מלנכוליות או אוויליות. ד'אקן מזכיר שיפורים שהונהגו לטובת החולים בבית החולים בת'לם בלונדון או הגישה ההומנית של בית החולים של מסדר אבירי מלטה. גופו של הספר כולל הצגות מקרים (observations) של חולים חשוכי מרפא או שהיו ניתנים לריפוי, דוגמאות של הצלחות וכשלונות טיפוליים. ד'אקן מזכיר את האפשרות לנטייה תורשתית לפתח את המחלות ואת ההשפעה ההדדית בין גוף לנפש. ד'אקן שיבושים נפשיים שהופיעו בעקבות מחלות גופניות (כמו אבעבועות שחורות, דלקת פרקים), הריון, לידה, הפסקת הנקה ואחרים בעקבות גורמים נפשיים כמו מנות יתר של חיבה, ידידות, לימודים או דת. הטיפולים כללו אמצעים מסורתיים ומגוונים כמו הנחת עלוקות וחומרים משלשלים אמטיים, אופיום, קמפור, מקלחות קרות או חמות, המותאמים אישית לכל מטופל, או לחליפין -לפי מקרה - מתוך גישה הומנית - אמצעי הלבשה, תזונה ואחרים, תוך תשומת לב עקבית. הדגיש תשומת לב מיוחדת לתזונה ולטיפול במרחצאות. ד'אקן תיאר מקרים ללא תקווה, אך גם כאלה שהחלימו אחרי פרצי חום גבוה. בסך הכל ב-16 שנות פעילותו בבית החולים רשם פרטים על 800 מקרים.
"הטיפול המורלי" שהוא ממליץ כולל שיחות, שגרה יומית, פעילות גופנית, חופש מהגבלה, מטלות קלות, פעילויות מהנות שונות. ד'אקן גינה את הכליאה הממושכת, או החזקת האדם בתנוחה אופקית, התבטא נגד השימוש בכתונת הכפייה מיסודו של ויליאם קאלן. הזכיר את השימוש בחשמל ודן בשימוש במי מעינות מינרליים. כמו כן הקדיש פרק להשפעה האפשרית של מופעי הירח, בעקבות ספרו של האב ג'וזפה טואלדו ויצ'נטינו מ-1784, שהוא עצמו תרגם מאיטלקית.[5] חקר זאת על 5 ברים ו5 נשים, וחקר קורלציות בין ממצאי הראיונות איתם ומופעי הירח. מצא ששיא השגעון מתרחש בירח חדש או בירח מלא. השפעת הירח היא כי חזקה לדבריו בנקודת היפוך ובנקודת השוויון ד'אקן סבר שהתאבדויות אינן נובעות משגעון והייתה לו גישה בקורתית מאוד כלפי התנהגות זו. הוטרד גם מסוגיית התרופות וסבר שצריך להיזהר מתרופות מיותרות ומזיקות ושהטיפול המורלי הוא חשוב יותר מהטיפול בתרופות. הזהיר גם מפני שלרטנים ומפני רופאים מושחתים. בסוף ספרו הדגיש את חשיבות לימוד האנטומיה והפיזיולוגיה של גוף האדם בבתי הספר ואת חשיבות חקר הגולגולת ברוחו של פרנץ יוזף גאל.
כממשיך של היפוקרטס, ראה ד'אקן בהפרעות הנפשיות הקשות צורות של חולי ובחולים בני אדם הזקוקים לשיפור הידע על מחלותיהם ולעזרה. הוא דגל בעיסוק במדע, היה קפדן בתצפיותיו, היה בעד חקר האנטומיה והפיזיולוגיה, לרבות על ידי נתיחות גופות.
פרסים ואותות הוקרה
- חבר אקדמיית ליון למדעים, ספרות ואמנויות
- חבר בחברה לחקלאות של טורינו
- מזכיר קבוע של החברה לחקלאות של שאמברי
- חבר מתכתב בחברה המלכותית לרפואה של פריז
- מדליית זהב של החברה המלכותית לרפואה של פריז - עבור ספרו "הטופוגרפיה הרפואית של שאמברי" משנת 1787
- 1816 - מדליית כסף (אחרי מותו) מטעם הממשלה הצרפתית -כהוקרה על פעילותו בהפצת החיסון של ג'נר נגד אבעבועות שחורות.[3]
הנצחה
- המרכז הרפואי-פסיכולוגי בווטרא-מנטו, במחוז סבואה עילית (סבויה עילית) בצרפת, נקרא לפי שמו.
ספריו
- À ses Concitoyens (de vaccine...),
- Analyse des eaux thérmales d'Aix en Savoye , 1772, (ניתוח המים התרמיים באקס אן סבואה)
- Analyse des prétendues eaux ferrugineuses de la Boisse, situées près de Chambéry, 1777, (ניתוח המים עתרי הברזל כביכול שבבואס, על יד שאמברי)
- Topographie médicale de la ville de Chambéry et de ses environs , 1787, (טופוגרפיה הרפואית של העיר שאמברי ושל פרבריו)
- Défense de la topographie médicale de Chambéry, 1788, (הגנה על הטופוגרפיה הרפואית של שאמברי)
- La Philosophie de la folie ou Essai philosophique sue le Traitement des Personnes attaquées par la Folie , 1791, (פילוסופיית השגעון או מסה פילוסופית על הטיפול באנשים מותקפי שגעון), מהדורה ראשונה.
- La Philosophie de la folie , 1804, מהדורה שנייה המוקדשת לפיליפ פינל
- Des eaux thermales d'Aix dans le département du Mont-Blanc: de leurs vertus médicales.., 1808,
(המים התרמיים של אקס במחוז מון-בלאן:מידותיהם הרפואיות)
לקריאה נוספת
- Michael H.Stone A History of Psychiatry from Antiquity to the Present W.W. Norton, Pimlico, London 1998
Constantin Gorgos - Dicționar enciclopedic de psihiatrie vol.A-D, Editura Medicală, București 1987
- 1985 Pierre Morel, Claude Quetel - Les médecines de la folie, Hachette, Paris
- Caire M. "Une lettre inedite de Joseph Daquin: Le plan du journal sur les fous", Hist. Sci. Med., Paris, 30, pp. 181-188 1996.
- Nyffeler J.R.- Joseph Daquin und seine "Philosophie de la folie", Juris, Zurich, 1961.
קישורים חיצוניים
- ד'אקן ותולדות הפסיכיאטריה -ביוגרפיה קצרה, ממכתביו
- "פילסופיית השגעון" מאת ד'אקן - במקור בצרפתית באתר הספרייה הלאומית של צרפת - גאליקה
Le plan du journal sur les fous (תוכנית היומן על המשוגעים)
D.Vanni, B.Salomone, D.Pomini,P.Vanni and R.Ottaviani - Joseph Daquin, Piedmontese savoyard Physician, "a not well known Chiarugi, "Vesalius", V, 1, 30 - 40,1999"
הערות שוליים
ז'וזף ד'אקן30515322Q3184808