ז'אנט תרבר

ז'אנט תרבר (הידועה גם בשם ז'אנט מאיירס תרבר באנגלית: Jeannett Thurber ‏ 29 בינואר 1850, בדלהי, מדינת ניו יורק - 2 בינואר 1946 בברונקסוויל, ניו יורק) הייתה בין ראשוני הפטרונים הגדולים למוזיקה קלאסית בארצות הברית. תרבר הקימה את הקונסרבטוריון הלאומי למוזיקה של אמריקה בשנת 1885 - הראשון בסוגו ויוזמה שתרמה רבות להופעת המוזיקה התזמורתית הראשונה בגוון אמריקאי אופייני. אבל תרבר, בעמדה קיצונית מאוד לזמנה, תמכה בכל עוז בזכותם של נשים, אפרו-אמריקאיות ונכים ללמוד בבית ספרה, לפעמים במלגה מלאה. הייתה זו שנת 1885 - לא הרבה אחרי מלחמת האזרחים האמריקנית - ובית הספר שלה דגל במיזוג מלא, קידם נשים, ונקט עמדה ברורה כלפי שילוב נכים.

תרבר ייסדה את בית הספר כחלק מהשקפת עולמה, לפיה צריכה אומה לטפח את המוזיקה הייחודית שלה עצמה - עמדה יוצאת דופן בתקופה שבה העמדה המקובלת הייתה, שהאמנות התרבותית כולה, בייחוד מוזיקה תזמורתית, מקורה בגרמניה או איטליה. כל עוד עמדה בראש את בית הספר, ארגנה תרבר ומימנה תחרויות בין מוזיקאים אמריקאים לפיתוח מוזיקה אמריקאית.

הקונסרבטוריון הלאומי למוזיקה של אמריקה היה המוסד הראשון במעלה להכשרה מוזיקלית מקצועית בארצות הברית במשך 25 שנים או יותר. בשיאו בשנות ה-90 של המאה ה-19 התגאה בית הספר בסגל מורים בעלי שם עולמי ויזם קורסים, שמאפייניהם היו לבסיס לתוכנית הלימודים המקובלת כיום כדבר מובן מאליו במכללות ובקונסרבטוריונים בארצות הברית. הישגיו הם תוצאה של מאמציה הבלתי נדלים של בעלת-חזון יחידה: ז'אנט מ. תרבר, תושבת ניו יורק עשירה, אידיאליסטית, שהקדישה את רוב חייה לבית הספר. אף כי המתכונת החדשנית שהגתה לקונסרבטוריון השפיעה על עיצוב דרכה של המוזיקה האמריקאית במשך המאה ה-20, הגברת תרבר ובית ספרה נידונו עם הזמן לשכחה שאין לה צידוק.

חייה

ז'אנט מאיירס הייתה בתם של הנרי מאיירס, כנר מהגר מקופנהגן, דנמרק, ואנמרי קופין פרייס. היא למדה בקונסרבטואר של פריז, ממנו קיבלה את ההשראה לבקש מן הממשלה מימון לבית ספרה, כפי שנעשה בצרפת. ב-15 בספטמבר 1869, בת 19, נישאה לפרנסס ביטי תרבר (דלהי, 13 בנובמבר 1842 - מנהטן, 4 ביולי 1907), שנעשה למיליונר בסיטונאות מצרכי מכולת. לזוג נולדו שתי בנות, מריאן וז'אנט. המשפחה החזיקה בבית קיץ באונטאורה פארק בהרי קטסקיל.

בניין הקונסרבטוריון הלאומי למוזיקה של אמריקה

ב-1884 מימנה תרבר את פסטיבל וגנר הראשון בניו יורק. ב-1885 ייסדה את הקונסרבטוריון הלאומי למוזיקה של אמריקה ולידו את להקת האופרה האמריקאית, שניהם בניו יורק. בעונת 1888–1889 מימנה את הופעת הבכורה בניו יורק של התזמורת הסימפונית של בוסטון. אבל נראה שהקונסרבטוריון היה אהבתה האמיתית, והיא הגדילה את מספר תלמידיו מ-84 עם פתיחתו ל-3,000 בשנת 1900. הצלחתה נבעה, בחלקה, מאמונתה האיתנה, שבית ספרה זקוק לסגל מורים משכמו ומעלה, של אישים ידועים בציבור: המנהל הראשון שלו היה ז'אק בואי, זמר בריטון בעל שם עולמי.

בשנת 1892 רשמה תרבר לזכותה את הבאת המלחין הצ'כי אנטונין דבוז'אק לארצות הברית כדי שיעמוד בראש הקונסרבטוריון שלה, שם נשאר עד 1895. דבוז'אק, שדחה פעמים אחדות את הצעתה, נעתר לבסוף לשכנועי אשתו, אנה דבוז'אק, כשזו שמעה על המשכורת השנתית המהממת בסך 15,000 $ שהוצעה לו, פי 25 מהכנסתו אותו זמן. הובטחו לו ארבעה חודשי חופשה בקיץ בתמורה לשלוש שעות הוראה ביום ושישה קונצרטים שנתיים. כך פגש דבוז'אק את הסטודנט האפריקאי-אמריקאי בן ה-26 הארי ברליי. ברליי, ששטף רצפות כדי לשלם את שכר הלימוד שלו, שר ספיריטואלז בשעת עבודתו וכך התעורר עניינו של דבוז'אק בו. לביצוע של ברליי לספיריטואלז האפריקאים-אמריקאים הייתה השפעה עמוקה על יצירותיו של דבוז'אק והם היו בסיס לאחת הסימפוניות הנודעות ביותר שלו, (שאת הכינוי לה הציעה תרבר, על פי השמועה), הסימפוניה התשיעית, "מן העולם החדש". דבוז'אק אמר, "במלודיות השחורות של אמריקה גיליתי את כל הדרוש לבית ספר גדול ואציל למוזיקה." ברליי היה לעוזרו של דבוז'אק בהעתקת קטעים מיצירותיו, ובהמשך היה לבריטון נודע ולמלחין בזכות עצמו, נוסף להיותו חבר בסגל המורים של הקונסרבטוריון.

לצד סוגיות גזע ומגדר, תמכה תרבר ברעיון של קונסרבטוריון במימון פדרלי והדגישה את העובדה, שארצות הברית היא האומה המתועשת היחידה שאיננה מספקת מימון ממשלתי לאמנויות. תרבר "עוררה דיון ציבורי בשאלה, האם נכון לתמוך בקיומו של קונסרבטוריון למוזיקה במימון פדרלי בחברה קפיטליסטית." למעשה, המכון לאמנות המוזיקה של ניו יורק, שקיבל היתר בשנת 1904 בתמיכתו של אנדרו קרנגי, היה מוסד במימון פרטי ונעשה למתחרה העיקרי שלה, ואין כל עדות ברשומות ציבוריות לקבלת שחורים, נכים או אפילו נשים למוסד זה. המכון לחאמנות המוזיקה היה בסופו של דבר לג'וליארד. (קרנגי היה גם פטרון לקונסרבטוריון של תרבר, אף כי מחקר בנושא מלמד, שפרט לסכום קטן מ-ל. הורטון ומאנדרו קרנגי, תרבר היא היחידה שתרמה תמיכה פיננסית.)

קשייה המתמשכים של תרבר בהבטחת מימון לבית ספרה - אם ציבורי ואם פרטי - והתמעטות מרצה עם חלוף השנים, תרמו לגוויעת בית הספר, אבל למאמציה היו ממשיכים: בתי ספר למוזיקה החלו לצוץ ולעלות, והתחרו על סגל מורים ועל תלמידים. מצד שני, בית ספרה נמחק מתיעוד ההיסטוריה המוזיקלית עוד הרבה לפני שדלתותיו נסגרו סופית. "הוא בולט בהיעדרו מ"מוזיקה לאומית של אמריקה" של אלסון, שנכתב ב-1899, ואין גם שום אזכור לקיומו ב"היסטוריה של המוזיקה" של ואלדו סלדן פראט מ-1909, בזמן שבית הספר המשיך לפרסם מודעות ברחבי אמריקה ולרשום מאות תלמידים."

חוקרים מעלים סברה, שהסיבה לכך הייתה שבית הספר סווג כ"מצליח במיוחד בעזרה לתלמידים ממוצא זר ובעלי ייחוד מסוים, כגון עיוורים ובעלי דם שחור." או משום שבתזמורת היו "קומץ נערות", כפי שדיווח הניו יורק איבנינג פוסט ב-1899.

תרבר חיה עד גיל 96, ומתה בשנת 1946 כאישה ש"שילבה את אהבתה למוזיקה עם דמיון יזמי, כישורי ניהול של מעסיקה, ומסירות עמוקה לחינוך מוזיקלי - תכונות המייחדות אותה, עד ימינו אלה, כאחת האינטליגנטיות והמשפיעות ביותר בקרב פטרוני המוזיקה האמריקאית."

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ז'אנט תרבר בוויקישיתוף

• עמנואל רובין, "Music for Democracy"', ז'אנט תרבר מאיירס, גוגל בוקס
• ז'אנט תרבר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• "View From Even Further East: The Importance of Being Europe" by Daniel Freisenfeld, NewMusicBox, November 1, 2003
• "In Conversation with Maurice Peress" by Molly Sheridan, NewMusicBox, July 8, 2005
• Jeannette Thurber's connection to Dvořák's Te Deum, Op. 103.
• "Antonín Dvořák and the National Conservatory of Music" by Tali Makell, music director of the Chamber Philharmonia of New York

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31376354ז'אנט תרבר