הקונסרבטוריון הלאומי למוזיקה של אמריקה
 |
הקונסרבטוריון הלאומי למוזיקה של אמריקה (אנגלית: The National Conservatory of Music of America) היה מוסד להשכלה גבוהה מוזיקלית, שנוסד בשנת 1885 בניו יורק על ידי ז'אנט מאיירס תרבר. על סגירתו של הקונסרבטוריון הכריזה רשמית מדינת ניו יורק בשנת 1952, אבל מכל הבחינות הפדגוגיות המעשיות, הוא חדל להתקיים הרבה לפני כן; מכל מקום, בין שנת ייסודו לסביבות 1920 מילא הקונסרבטוריון תפקיד חשוב בהוראה ובהכשרה של מוזיקאים בארצות הברית. מספר רב של שמות בולטים קשורים במוסד זה, בהם ויקטור הרברט ואנטונין דבוז'אק, שניהל את הקונסרבטוריון מ-27 בספטמבר 1892 עד 1895. (בקונסרבטוריון זה חיבר דבוז'אק את הסימפוניה במי מינור, ולפי הצעתה של תרבר, נתן לה את הכינוי "מן העולם החדש".[1][2]
שנות פעילות
הרעיון של קונסרבטוריון לאומי במימון פדרלי בארצות הברית היה חלומה של תרבר, שלמדה בקונסרבטואר של פריז בנעוריה. בראשית שנות ה-80 של המאה ה-19 שכנעה מספר פילנתרופים, בהם אנדרו קרנגי, להשתתף במימונו של מוסד כזה. הרעיון היה לעצב את המוסד על פי זה שבפריז, ליצירת "רוח מוזיקלית לאומית".[3] הקונסרבטוריון (במקור "בית הספר האמריקאי לאופרה")[4] התמזג במדינת ניו יורק ב-21 בספטמבר 1885. המנהל הראשון היה זמר בריטון בלגי בשם ז'אק בואי. בסגל המורים כיהנה גם אמה פורש-מאדי, אחת מזמרות הסופרן הגדולות בתקופתה. בראשית פעילותו של הקונסרבטוריון היו בו 84 תלמידים, שלמדו בשני בתי מגורים שהותאמו לצורכי המוסד, סמוך לכיכר יוניון בניו יורק, ברחוב 17, מס' 126 - 128.[5]
המקורות אינם מציינים כמה בדיוק עלו הלימודים בקונסרבטוריון או איך חולקו המלגות. מקורות אחדים טוענים, שלא נדרש שום שכר לימוד שהוא.[6] הנרי פינק, שהיה מרצה לתולדות המוזיקה בקונסרבטוריון במשך עשרות שנים, כתב "הקונסרבטוריון לא אורגן כמוסד למטרת רווח, אלא כתיכון מוזיקלי... תמורת סכום סמלי בלבד, או, למוכשרים, ללא כל שכר לימוד שהוא... [הוא נועד לאלה המבקשים ללמוד מקצוע אבל] גם לחובבים, שלהם היו מסלולי לימוד מיוחדים.[7] משימתו כללה "איתור ועידוד סטודנטים מקרב הנשים, בני המיעוטים ובעלי הנכויות."[8] בכל מקרה, עלות התפעול כוסתה במקור על ידי הגב' תרבר ואחרים. לאחר שלוש שנות קיום, פנה הקונסרבטוריון לקונגרס של ארצות הברית בבקשת תמיכה בסך $200,000 למוסד, בטענה כי "... מאות מועמדים נדחים עקב מחסור במקום ובקרנות להגדלת סגל הפרופסורים, שיידרשו לקבלתם..."[9] הבקשה נדחתה. תרבר שינתה כיוון והציעה להעביר את הקונסרבטוריון לוושינגטון הבירה. הצעת חוק בעניין זה עברה בקונגרס ונחתמה כחוק על ידי הנשיא בנג'מין הריסון במרץ 1891.
האתר לקונסרבטוריון הלאומי החדש במחוז קולומביה לא נבחר מעולם, וכמובן, לא נבנה. בית הספר המשיך לפעול בניו יורק, בכוח תרומות נדבנים בלבד. בית הספר העניק פרסים נכבדים לארבעה מלחינים אחרי שוועדה שפטה את יצירותיהם בקונצרט שהתקיים ב-30 במרץ 1893 במדיסון סקוור גארדן.[10] בשנה זו עמדו דבוז'אק ותרבר על כך, שהקונסרבטוריון "יפתח את שעריו ללא שכר לימוד" לתלמידים שחורי-עור. "במלודיות השחורות של אמריקה אני מגלה את כל הדרוש לאסכולה דגולה ואצילה של מוזיקה," כתב דבוז'אק.[11]
דעיכה
עד 1900, הוציא בית הספר כ-3,000 תלמידים. לאחר מועד זה, ולאחר שורת מנהלים שהתחלפו במהירות, החל הקונסרבטוריון הלאומי למוזיקה של אמריקה לדעוך, לא עקב כישלון מהדהד יחיד כמו פשיטת רגל, אלא יותר מחמת הירידה באנרגיות של הכוח המניע שלו, הגב' תרבר. נוסף לכך, גברה והלכה התחרות ממוסדות אחרים באזור, בהם המכון לאמנות המוזיקה בניו יורק, שנוסד בשנת 1904 ובשנת 1924 היה לבית ספר ג'וליארד למוזיקה. נוסף לכך, היו חששות מצד מוסדות פרטיים רבים, שקונסרבטוריון לאומי במימון פדרלי על פי המודל האירופי יצמצם את בתי הספר שלהם לתפקיד של "מערכת הזנה".
בשנת 1913 ניסה בית הספר לשכור מלחין גרמני, אנגלברט הומפרדינק, למשרת המנהל, אך אף שהוא חתם על חוזה, הממשלה הפרוסית דחתה את בקשתו להיתר.[12] בשנת 1916 עבר בית הספר לרחוב 79 מערב, 126 - 128.[13] בשנות ה-20' כבר דהה הקונסרבטוריון הלאומי למוזיקה של הגב' תרבר כמעט עד להיעלמותו, עד כדי כך, שיוזמות ממקורות אחרים לממן "קונסרבטוריון לאומי" נעשו כנראה בבלי דעת, שמוסד כזה קיים כבר ופועל. ב-1928 עוד שטחה הגב' תרבר את טענתה, כי
"בשום זמן לא היה הצורך בקונסרבטוריון לאומי למוזיקה ברור כל כך כפי שהוא עכשיו...הקונסרבטוריון הלאומי למוזיקה, שנוסד בשנת 1885 וקיים זה למעלה מ-40 שנה, הוא המוסד היחיד מסוגו התואם בהיקף ובארגון את המודלים הוותיקים משכבר הימים... מאז נהגה הרעיון להקמתו קיימת ועומדת התוכנית...לייסד קונסרבטוריון לאומי למוזיקה בוושינגטון עם סניפים..."
— תרבר, ז'אנט מאיירס. מכתב אל עורך ה"ניו יורק טיימס", 21 בינואר 1928
נפילת הבורסה בשנת 1929 והשפל הגדול שבא בעקבותיה ייבשו מקורות מימון מפילנתרופים רבים ובישרו את קץ הקונסרבטוריון. אין תיעוד לפעילות לאחר 1930.
מורשת
מבחינה מוזיקלית, הקונסרבטוריון הלאומי למוזיקה של אמריקה הבליח באור קצר-ימים אך זוהר בחיי התרבות של ארצות הברית. מטרתו הייתה לספק השכלה מוזיקלית בת-השגה לכל המעוניין, ובכלל זה הסובלים ממגבלות גופניות ואפריקאים-אמריקאים. יוקרתו שאבה במידה רבה מכהונת הניהול של דבוז'אק, והוא הציע פרס שנתי בתחום של "מוזיקה אמריקאית", תחרות שהובילה להכרה במספר רב של מלחינים צעירים מארצות הברית. בין המוזיקאים ששמם נקשר בקונסרבטוריון אנטונין דבוז'אק, ויקטור הרברט, ז'אנט תרבר ורבים אחרים.
קישורים חיצוניים
- מייקל קופר, "העסקה שהביאה את דבוז'אק לניו יורק", באתר הניו יורק טיימס, 23 באוגוסט 2013
הערות שוליים
- ^ עמנואל רובין, "ז'אנט מאיירס תרבר והקונסרבטוריון הלאומי למוזיקה", כתב העת "מוזיקה אמריקאית", כרך 8, גיליון 3, עמ' 294–325, סתיו 1990.
- ^ עמנואל רובין, גוגל בוקס, "ז'אנט מאיירס תרבר, פטרונית מוזיקה"
- ^ רובין, 1990
- ^ רובין 1997, עמ' 142
- ^ רובין מציין, שבית הספר נקרא תחילה "בית הספר הלאומי לאופרה", כאשר נפתח בסתיו 1885. בראשית 1886 שונה השם באופן רשמי ל"הקונסרבטוריון הלאומי למוזיקה באמריקה" באותו זמן מספרים כמה מקורות עיתונאיים מן השנים 1886 ו-1887 על לידתו, חייו הקצרים והיעלמותו של מיזם אחר של ז'אנט תרבר, להקת האופרה האמריקאית, שנוסדה בפברואר 1886 בניו יורק, שינתה את שמה ל"להקת האופרה הלאומית" בדצמבר 1886, ולבסוף הגיעה לפשיטת רגל וכינוס נכסים בפברואר 1887.
- ^ אנדריאה אולמסטד, ג'וליארד: היסטוריה, הוצאת אוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפיין, אילינוי, isbn-0-252-02457-7
- ^ פינק 1916, עמ' 4 - 9
- ^ רובין 1997, עמ' 148
- ^ הניו יורק טיימס, "הוגשה בקשה לתמיכה במוזיקה", 21 בפברואר 1888
- ^ פינק 1916, עמ' 17 - 19
- ^ מיטו-טיק, Music in the USA : A Documentary Companion, 2008, הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, עמ' 308–316, פרק Late Nineteenth-Century Cultural Nationalism:The Paradigm of Dvorak
- ^ פינק, 1916, עמ' 21. הקונסרבטוריון הלאומי למוזיקה הציע להומפרדינק $25,000 ל-8 חודשים.
- ^ פינק 1916, עמ' 5
34060984הקונסרבטוריון הלאומי למוזיקה של אמריקה