ורנר זומברט

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מדען ריקה. ורנר זומבארטגרמנית Werner Sombart  ‏19 בינואר 1863 - 18 במאי 1941) היה כלכלן, היסטוריון וסוציולוג גרמני, ואחת הדמויות הבולטות והחשובות בתחום מדעי החברה בראשית המאה העשרים. דמותו שנויה כיום במחלוקת בגלל עבודתו בתקופת השלטון הנאצי.

חייו ועבודתו

תחילת הקריירה, סוציאליזם

זומבארט נולד בארמסלבן שבסקסוניה-אנהלט. אביו, אנטון לודוויג זומבארט, היה פוליטיקאי ליברלי אמיד, תעשיין ובעל נכסים. ורנר למד משפטים וכלכלה באוניברסיטאות פיזה, ברלין ורומא. ב-1888 קיבל תואר דוקטור בברלין, בהנחייתם של גוסטב פון שמולר ואדולף וגנר, הכלכלנים הגרמניים המפורסמים ביותר באותם ימים.

בתחילת דרכו נחשב זומבארט כשמאלן רדיקלי בשל עמדותיו הכלכליות ופעילותו החברתית, ולפיכך זכה רק במשרת הוראה זוטרה - גם זאת אחרי תקופה של עבודה מעשית כפרקליט בראש לשכת המסחר של ברמן - באוניברסיטת ברסלאו הקטנה והמרוחקת: אף על פי שאוניברסיטאות מכובדות כמו אוניברסיטאות היידלברג ופרייבורג הציעו לו משרות, הממשלה המקומית הטילה על כך וטו. באותם ימים הוא היה מחשובי ממשיכיו של מרקס בתחום הכלכלה, עד כדי כך שפרידריך אנגלס אף אמר עליו כי הוא הפרופסור הגרמני היחיד אשר מבין את הקפיטל כראוי. זומבארט אמר על עצמו כי הוא "מרקסיסט מושבע".

זומבארט היה הסוציולוג הראשון שהקדיש ספר שלם לנושא התנועה החברתית - Sozialismus und soziale Bewegung ("סוציאליזם ותנועה חברתית", 1896). אופן הבנתו את התנועות החברתיות מושפע מלורנץ פון שטיין ומקרל מרקס. בעיניו עלייתה של תנועת הפועלים הייתה תוצאה של הסתירות שהן בטבעו של הקפיטליזם. הסיטואציה שבה שרוי הפרולטריון יצרה "אהבה להמון", וזו, יחד עם הנטייה ל"דרך החיים הקומוניסטית" בייצור החברתי, היו המאפיינים העיקריים של התנועה החברתית.

ב-1902 הופיע החיבור הגדול והמפורסם שלו, Der moderne Kapitalismus ("הקפיטליזם המודרני"), בשישה כרכים. זוהי היסטוריה שיטתית של הכלכלה וההתפתחות הכלכלית לאורך השנים, והיא מייצגת באופן מובהק את האסכולה ההיסטורית בכלכלה. אף על פי שכיום זוכה הספר לביקורת רבה מצד כלכלנים נאו-קלאסיים, הוא עדיין נחשב בחיבור בסיסי בתחום, שהשפיע רבות, בין השאר, על אסכולת האנאל ופרנאן ברודל.

ב-1906 קיבל על עצמו זומבארט משרה כפרופסור חבר בבית הספר הברלינאי למסחר, מוסד שמבחינה אקדמית היה פחות בערכו מאוניברסיטת ברסלאו, אבל מצד שני היה קרוב יותר למרכז הפעילות הפוליטית. כאן הוא פרסם, בין השאר, ספרים נלווים ל"הקפיטליזם המודרני", בין השאר כאלה שעסקו במוצרי מותרות, באופנה ובמלחמה כפרדיגמות כלכליות. מבין אלה, בעיקר השניים הראשונים נחשבים עד היום כחיבורי מפתח בנושא. ב-1906 יצא לאור גם הספר Warum gibt es in den Vereinigten Staaten keinen Sozialismus? ("מדוע אין סוציאליזם בארצות הברית?"), שנחשב חיבור קלאסי על האקספציונליזם האמריקאי, אף כי הוא התיישן במידה רבה עם השנים.

ספרו של זומבארט משנת 1911, Die Juden und das Wirtschaftsleben ("היהודים והחיים הכלכליים"), הוא תוספת למחקרו ההיסטורי של מקס ובר על הקשר בין הפרוטסטנטיות (ובמיוחד הקלוויניזם) לבין הקפיטליזם. זומבארט תיעד בספר את המעורבות היהודית בהתפתחותו ההיסטורית של הקפיטליזם. הוא טען כי סוחרים ובעלי-מלאכה יהודים, שנמנע מהם להצטרף לגילדות, פיתחו התנגדות ייחודית לערכי היסוד של המסחר בימי הביניים. הללו היו ערכים פרימיטיביים ומונעי התקדמות: החתירה לשכר ולמחירים "הוגנים" (ולכן קבועים), למערכת צודקת שבה נתחי שוק מוסכמים מראש ובלתי-משתנים, הרווחים צנועים אך ודאיים, במיוחד בהיקפים של מיסוי והחזר מס, ומגבלות מוטלות על הייצור. מכיוון שהודרו מתוך המערכת הזאת, כך טען זומבארט, היהודים הביאו לפירוקה והחליפו אותה בקפיטליזם המודרני, שבו אין הגבלה על התחרות והחוק היחיד הוא לרַצות את הלקוח. ההיסטוריון הבריטי פול ג'ונסון, שכינה את הספר "מדהים", מציין כי זומבארט הותיר מחוץ לו כמה אמיתות לא נוחות, והתעלם מן האלמנטים המיסטיים החזקים ביהדות. הוא סירב להכיר, כפי שעשה ובר, בכך שכל אימת שהמערכות הדתיות הללו, כולל היהדות, היו בשיא כוחן האוטוריטרי המסחר לא שגשג. אנשי-עסקים יהודים, בדומה לעמיתיהם הקלוויניסטים, נטו להצליח ביותר דווקא כשנטשו את סביבתם הדתית המסורתית.
כשיצא הספר לאור הוא נחשב כחיבור פילושמי, המציג את היהודים באור חיובי ואוהד. כיום, לעומת זאת, יש הרואים בו חיבור אנטישמי, המחזק סטריאוטיפים של היהודי כחמדן וחתרן.

בראשית ימיה של הציונות נודעה לכתביו של זומבארט השפעה רבה על הוגי דעות ציוניים. ארתור רופין ציטט בהרחבה מתוך "היהודים והחיים הכלכליים" בספרו "היהודים בזמן הזה", ומצא בהם חיזוקים להשקפותיו על אופיו הייחודי של העם היהודי, השקפות שבעצמן הושפעו מתאוריות גזעיות ואאוגניות שהיו פופולריות באותם ימים. דוד בן-גוריון תרגם לעברית את "סוציאליזם ותנועה חברתית", שיצא לאור בדפוס אחדות, ונחשב לאחד הספרים הסוציאליסטיים הראשונים שתורגמו לעברית. גם ספרים אחרים של זומבארט תורגמו לעברית וליידיש בראשית המאה העשרים. זאב ז'בוטינסקי וגרשום שלום התייחסו כמה פעמים לדבריו של זומבארט על היהודים - שלום הסתייג מהשקפתו של זומבארט לפיה את "הבעיה היהודית" יש לפתור באמצעות סגרגציה ולא אמנציפציה. על כל פנים, השקפה זו עצמה גרמה לזומבארט לראות את התנועה הציונית בעין יפה, והוא התבטא מספר פעמים בשבחה.

אמצע הקריירה, סוציולוגיה

בסופו של דבר, ב-1917 התמנה זומבארט כפרופסור באוניברסיטת פרידריך וילהלם (כיום אוניברסיטת הומבולדט בברלין), שהייתה אז אחת האוניברסיטאות המובילות בעולם, במקום מורו לשעבר אדולף וגנר. הוא נשאר במשרה זו עד 1931, אבל המשיך ללמד גם אחרי פרישתו, עד 1940. באותה תקופה הוא היה גם מחשובי הסוציולוגים, חשוב אף יותר מחברו מקס ובר (שהיום ידוע הרבה יותר מזומבארט, שכמעט ונשכח). זומבארט התעקש לסווג את הסוציולוגיה כחלק ממדעי הרוח, משום שהיא עוסקת בבני-אדם ולכן נחוצה לה גישה אמפתית ומשתתפת של Verstehen (מילולית: "הבנה") ולא גישה אובייקטיבית ומתנתקת של Begreifen (מילולית "טביעת עין", "תפיסה"); עמדה זו נעשתה מאוד לא-אהודה עוד בימיו של זומבארט, משום שעמדה בניגוד גמור ל"התמדעות" של מדעי החברה בהשראתם של אוגוסט קונט, אמיל דורקהיים ומקס ובר (במקרה של ובר מדובר באי-הבנה: דעותיו בתחום זה היו, לאמיתו של דבר, קרובות לאלו של זומבארט), מגמה שנותרה שלטת בתחום גם בימינו. על כל פנים, משום שרב המשותף בין גישתו של זומבארט לבין ההרמנויטיקה של הנס גאורג גדמר, שגם היא שיטה מבוססת-Verstehen להתבוננות בעולם, מתעורר כיום עניין מחודש בהגותו של זומבארט בחוגים סוציולוגיים ופילוסופיים מסוימים המתייחסים בביקורתיות לגישה המדענית. מאמריו החשובים של זומבארט בתחום הסוציולוגיה מקובצים באסופה שיצאה לאור ב-1956, אחרי מותו, ושמה Noo-Soziologie ("נואו-סוציולוגיה").

קריירה מאוחרת, נציונל-סוציאליזם

בימי רפובליקת ויימאר התקרב זומבארט לחוגים לאומניים, ויחסו המדויק לנאציזם עדיין שנוי במחלוקת בימינו. ספר האנתרופולוגיה שכתב ב-1938, Vom Menschen ("על האדם"), הוא אנטי-נאצי בבירור, ואכן הנאצים מנעו את פרסומו והפצתו. לעיתים קרובות משווים בין התנהגותו תחת הנאצים להתנהגותם של מרטין היידגר ושל עמיתו הצעיר קרל שמיט. אך בעוד ששני אלו ניסו ללא ספק להפוך להוגי הדעות המובילים של הרייך השלישי, ולא התעמתו עם השלטונות אלא כאשר דעותיהם נעשו אינדיבידואליסטיות יותר מדי, הרי שהתנהגותו של זומבארט הייתה אמביוולנטית יותר. היו לו סטודנטים יהודים רבים, גם בהשוואה לעמיתיו, ורובם ראו אותו באור חיובי לאחר המלחמה. ברור, על כל פנים, כי אין לראות בזומבארט גיבור מחתרת או לוחם בנאצים.

ב-1934 הוא פרסם את הספר Deutscher Sozialismus ("סוציאליזם גרמני"), שבו הוא טען כי "רוח חדשה" מתחילה "למשול במין האנושי". עידן הקפיטליזם והסוציאליזם הפרולטרי בא אל קיצו, כך כתב, ו"סוציאליזם גרמני" תפס את מקומם - סוציאליזם אשר "מעמיד את רווחת הכלל מעל רווחתו של האינדיווידואל". הסוציאליזם הגרמני חייב לחולל "סידור טוטאלי של החיים" באמצעות "כלכלה מתוכננת בהתאם לתקנות המדינה". המערכת המשפטית החדשה לא תעניק לאינדיבידואל כל זכויות אלא חובות בלבד, ו"אל לה למדינה להעריך אי פעם בני אדם יחידים ככאלה, כי אם רק את הקבוצה המייצגת את בני האדם הללו". לסוציאליזם הגרמני נלווית "רוח העם" (Volksgeist), שאיננה גזעית במובן הביולוגי כי אם מטאפיזית: "תיתכן רוח גרמנית בגופו של כושי כפי שתיתכן רוח כושית בגופו של גרמני." האנטיתזה לרוח הגרמנית היא הרוח היהודית, שאינה קשורה לביולוגיה היהודית אלא לרוח הקפיטליסטית. העם האנגלי ניחן ברוח יהודית, אפוא, והמשימה העומדת בפני העם הגרמני היא לחסל את הרוח היהודית.

מורשתו

קשה להעריך אל נכון את מורשתו והשפעתו של זומבארט בימינו, כיוון שפרשת יחסיו עם המשטר הנאצי מאפילה על שאר עבודתו ומקשה על הערכה מחודשת שלה. ספרו "קפיטליזם מודרני" נחשב, כאמור, לאחת מאבני היסוד בתחום הכלכלה, גם אם חלק מהתזות שלו הועמדו בספק. הוא שם דגש על הנהלת חשבונות דו-צידית כתנאי מקדים לקפיטליזם וכמרכיב חשוב בו, והיה מחלוצי המחקר האינטרדיסציפלינרי של העיר. הוא גם טבע את המונח "הרס יצירתי", מרכיב חשוב בתאוריית החדשנות של יוזף שומפטר (לאמיתו של דבר שומפטר הסתמך רבות על עבודתו של זומבארט, לא תמיד בלוויית ייחוס הולם). בסוציולוגיה נחשב זומבארט עדיין כ"דמות זוטרה" והתאוריה שלו כקוריוז; אבל עבודתו עדיין נחקרת במסגרת הסוציולוגיה הפילוסופית ומדעי התרבות.

ספריו

Wirtschaftsleben im Zeitalter des Hochkapitalismus, 1928
  • (1896): Sozialismus und soziale Bewegung im 19. Jahrhundert
  • (1903): Die deutsche Volkswirtschaft im 19. Jahrhundert (Online-Volltext der 5. Aufl. von 1921)
  • (1906): Das Proletariat. Bilder und Studien, Reihe „Die Gesellschaft“, Bd. 1., Rütten & Loening, Berlin
  • (1906): Warum gibt es in den Vereinigten Staaten keinen Sozialismus? Mohr, Tübingen
  • (1911): Die Juden und das Wirtschaftsleben.,Duncker & Humblot, Leipzig
  • (1912): Liebe, Luxus und Kapitalismus, Wagenbach Taschenbuch Nr. 103, Berlin ²1967
  • (1913): Der Bourgeois. Reproduktion rororo, Deutsche Enzyklopädie Nr. 473
  • (1913): Krieg und Kapitalismus, Duncker & Humblot, München 1913
  • (1915): Händler und Helden. Patriotische Besinnungen, Duncker & Humblot, München/Leipzig
  • (1916): Der moderne Kapitalismus. Historisch-systematische Darstellung des gesamteuropäischen Wirtschaftslebens von seinen Anfängen bis zur Gegenwart, dtv, München ³1987 (3 Bde. in 6)
  • (1921): Luxus und Kapitalismus, Duncker & Humblot, München 1922
  • (1924): Der proletarische Sozialismus, 2 Bände
  • (1930): Die drei Nationalökonomien
  • (1934): Deutscher Sozialismus, Buchholz & Weisswange, Berlin-Charlottenburg
  • (1938): Vom Menschen. Versuch einer geisteswissenschaftlichen Anthropologie, Duncker & Humblot, Berlin ³2006, מסת"ב 978-3-428-12083-3
  • (1956): Noo-Soziologie, Duncker & Humblot, Berlin

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ורנר זומברט בוויקישיתוף
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0