ועידת פיאצ'נצה

ועידת פיאצ'נצה הייתה ועידה כנסייתית שנערכה בין ה-1 ל-7 במרץ בשנת 1095 בעיר פיאצ'נצה שבצפון איטליה. בראשות הוועידה עמד האפיפיור אורבנוס השני, והיא הקדימה את ועידת קלרמון שבה הוא קרא ליציאה למסעות הצלב.

לא שרדו עדויות רבות אודות שהתרחש בה, אך הוועידה מפורסמת בכך שהגיעו אליה שגרירים מטעם הקיסר הביזנטי, אלכסיוס הראשון, וביקשו מהאפיפיור לשלוח סיוע מזרחה, נגד הסלג'וקים. מלבד זאת, בוועידה גם הייתה חקיקה כנסייתית נרחבת, שעליה הסתמך האפיפיור אורבנוס בהמשך שלטונו, וכמוהו הכנסייה בכללה, לאורך ימי הביניים.

ארגון ומשתתפים

על פי ההערכות, במהלך כהונתו יזם אורבנוס השני כעשר מועצות כנסייתיות. פיאצ'נצה הייתה הרביעית שבהן, ונערכה כשנתיים אחרי ועידת Troia שקדמה לה. הוועידה נפתחה ביום חמישי ה-1 במרץ בעיר פיאצ'נצה שבצפון איטליה, ועל פי ההערכות היא ככל הנראה נמשכה עד ה-7 באותו החודש. לפי כתובים ששרדו מהתקופה, ניתן לדעת בוודאות כי היא נגמרה לפני ה-16 במרץ.

בסוף שנת 1094 ביסס האפיפיור אורבנוס השני את שליטתו בכל אזור איטליה. הוא עבר מרומא וסביבתה לצפון איטליה וביקר בפיזה, בפיסטויה ובפירנצה. עם ביסוס מעמדו קרא האפיפיור לכינוס ועידה כנסייתית בפתח השנה החדשה (1095), והתלבט היכן יערוך אותה. בתחילה הוא תכנן לערוך ועידה בפברואר 1095 באזור טוסקנה או לומברדיה. על פי כתובים ששרדו מהתקופה, בדמות מכתבים של בישופי ריימס ואראס אודות הזמנה לוועידה, לא ברור מתי נבחרה פיאצ'נצה כמקום האספה. ידוע שב-18 בפברואר האפיפיור עדיין שהה בקרמונה שבמחוז לומברדיה.

משתתפי הוועידה הגיעו מאיטליה וגם ממקומות הנמצאים צפונית לאלפים, כולל גרמניה. לפי הכרוניקאי ברנולד הוזמנו להתכנסות בישופים מאיטליה, מבורגונדי, מצרפת, מאלמניה, מבאווריה, וממדינות נוספות, ולאזור הועידה הגיעו כ-4,000 כמרים ועוד כ-30,000 משתתפים שאינם אנשי דת. ככל הנראה מדובר בהערכה מוגזמת מצדו. על פי הערכות שונות, בתקופת ההתכנסות חיו בפיאצ'נצה בין 8,000 ל-9,000 בני אדם, ולא ברור אם העיר יכלה להכיל מספר כה גדול של אורחים. מלבד האזרחים הפשוטים והכמרים הגיעו לוועידה קרדינלים, ארכיבישופים, בישופים ונזירים.

הנוכחים בוועידה היוו עדות לכך שיוקרתו של האפיפיור עלתה באותה התקופה. בין השאר נכחה בוועדה פרקסדה (Praxeda), רעייתו המודחת של היינריך הרביעי, מלך גרמניה וקיסר האימפריה הרומית, שהאשימה את בעלה בשערוריות שונות. מלך צרפת, פיליפ הראשון, שלח נציגים מטעמו כדי לטעון נגד נידויו מהכנסייה, נידוי שנכפה עליו שנה קודם לכן בשל גירושיו. ואילו המלך פטר מאראגון הפך במהלך ההתכנסות לווסל של האפיפיור והתחייב לשלם לו מנחה שנתית.

האורחים החשובים מכול היו נציגי קונסטנטינופול, שבאו עם בקשה מקיסר ביזנטיון לאפיפיור – לשלוח כוחות להגנת הכנסייה המזרחית, מאחר ששליטתם של ה"פגאניים", כלומר הסלג'וקים, מגיעה כמעט עד לחומות העיר והנוצרים נתונים בסכנה.

התרחשויות בוועידה

ההתכנסויות ביום הראשון וביום השלישי של הוועידה התרחשו בשדה פתוח, כיוון שלא נמצאה כנסייה שגודלה יאפשר להכיל את הקהל כולו. לא ידוע היכן התקיימו המושבים האחרים, וככל הנראה הם התקיימו בכנסיות שונות ברחבי העיר. ידוע כי האפיפיור נשא את דבריו בשדה פתוח.

הנושא המרכזי שנידון בוועידה היה הנושא הדתי (האקלזיאסטי - ecclesiastical), ובעיקר תכנון צעדים לקידום הרפורמה הגרגוריאנית וגינוי של ה"סכיזמטיים". במהלך הדיונים הוסדרו ענייני כנסייה שונים, ביניהם הכנסתם של כמרים שמונו לתפקידם על ידי אישים שעסקו בסימוניה תחת כנפי הכנסייה.

במהלך הוועידה, בעקבות פנייתו של אלכסיוס הראשון, קרא האפיפיור למי שביכולתו לסייע לכנסייה המזרחית לספק את העזרה הדרושה, ואף דרש ממי שמתכוון לצאת מזרחה להישבע שבועת אמונים שיעזור לקיסר הבינזטי כמיטב יכולתו. לפי ברנולד, כרוניקאי בן התקופה, האפיפיור אורבנוס רק קרא ללוחמים לסייע לאלכסיוס, ולא הייתה כאן קריאה למסע צלב. נאום האפיפיור כפי שהוא מובא בתיאוריו של ברנולד, שונה מאד מתיאורים של נאומי האפיפיור בוועידת קלרמון.

ישנם היסטוריונים הטוענים כי נושא הפילוג בין הכנסייה המזרחית למערבית עמד על הפרק בוועידה, וכי היו מחשבות על פיוס דתי בין שני הזרמים. המדיניות האפיפיורית באותה התקופה כיוונה לביטול הסכיזמה של 1054, ויש הטוענים כי הרצון לסייע צבאית לאימפריה הביזנטית נתפס אולי כאמצעי פיוס למול הכנסייה המזרחית. אך לפי ברנולד נושא איחוד הכנסייה המזרחית עם המערבית לא עלה בפיאצ'נצה. על פי כתביו, הדיון היחיד אודות הכנסייה המזרחית היה בהתייחסות לבקשתו של הקיסר אלכסיוס לסיוע.

לאחר ששהה כחודש בפיאצ'נצה, המשיך אורבנוס מאיטליה לצרפת, שבדרומה כינס את ועידת קלרמון. ייתכן שבדרכו מפיאצ'נצה לצרפת, הגה, אולי לראשונה, את הרעיון של מסע נגד המוסלמים במזרח. בצרפת פגש האפיפיור אבירים ואת אנשי תנועת הרקונקיסטה, וייתכן ששם הבשיל אצלו הרעיון של מסע לכיבוש מחדש של ארץ הקודש.

בקשת הסיוע של הקיסר הביזנטי

קיסרות ביזנטיון, הנוצרית, הייתה נתונה בצרה בשל האיום הסלג'וקי. בשל הזיהוי של הדת עם האימפריה הביזנטית, ותפיסתם של הסלג'וקים את אנשי הדת כסוכני האימפריה, הסובלנות המוסלמית כלפי דתות אחרות לא הורגשה עוד, והנוצרים במזרח נרדפו. משום כך, פנתה הקיסרות אל המערב לעזרה. הקיסר שלח משלחת אל האפיפיור כמו גם אגרות אל נסיכים במערב. למרות ניתוק הקשרים עם המערב, הקיסר הכיר לוחמים מערביים כשכירי חרב, והעריך אותם במיוחד.

עם זאת, בשנת 1095 היה מצבה של האימפריה המזרחית יציב באופן יחסי למצבה המעורער עם עלייתו של אלכסיוס הראשון לשלטון בשנת 1081, והסלג'וקים לא רדפו את הנוצרים באופן מיוחד.

כאמור, אירוע מרכזי בוועידה היה הגעת שליחיו של קיסר ביזנטיון, שביקשו מהאפיפיור שישלח כוחות סיוע למזרח. נציגי הקיסר סיפרו על הסכנה שבה הם נמצאים, ועל האסון שעומד בפני הכנסייה המזרחית אם האסלאם יכבוש את הקיסרות. לפי הכרוניקה של ברנולד הם תיארו בפני האפיפיור את הכנסייה העומדת להישמד בשטחים שנכבשו על ידי הסלג'וקים, וסיפרו שהמוסלמים הגיעו כמעט עד חומות קונסטנטינופול. יש המעריכים כי שליחי הקיסר הציגו את מצב האימפריה באופן חמור מכפי שהיה באמת, משום שרצו תגבורת גדולה של פרשים. עם זאת, ביזנטיון לא ציפתה לסיוע בסדר גודל או בדמות מסעות הצלב שהגיעו בהמשך.

ישנם מקורות המעידים שלצורך הנעת המערב, הדגישו דוברי ביזנטיון בבקשת העזרה שלהם את הצורך לשחרר את ה"אדמות הקדושות". אם עניין זה אכן עלה, ייתכן שהשפיע עמוקות על הכרזתו של האפיפיור בועידת קלרמון, הועידה הכנסייתית הבאה, על היציאה למסעות הצלב. עם זאת, מרבית ההיסטוריונים טוענים כי בפיאצ'נצה האפיפיור אורבנוס רק שקל שליחה של כוח סיוע קטן כדי לעזור לאלכסיוס, וארץ הקודש עדיין לא הייתה נושא או מטרה. תוכניות המסע השתנו מאד בין ועידת פיאצ'נצה, שבה נשמעה בקשתו של אלכסיוס לשלוח משלחת סיוע לקונסטנטינופול, לבין ועידת קלרמון שבה הוכרז על מסע הצלב הראשון, וככל הנראה הרעיון לשלוח משלחת ל"גאול" את ארץ הקודש טרם הבשיל בראשו של האפיפיור.

ההיסטוריון הצרפתי כלנדון (Chalandon), שפעל בתקופת מלכותו של אלכסיוס קומננוס, טען כי הקיסר הביזנטי כלל לא שלח שליחים לוועידת פיאצ'נצה כדי לקבל סיוע מהכנסייה המערבית. היסטוריונים רואים תמיכה לעמדה זו בכך שבשנת הועידה, 1095, מצב השלטון הביזנטי היה משופר ולא דרש מהקיסר "להפחית ממעמדו" ולפנות לסיוע מערבי. עם זאת, יש הטוענים כי חרף מצבה הטוב של קונסטנטינופול, הקיסר רצה להשיב גם את אסיה הקטנה לשליטתו. קיים תיעוד לכך שב-1095 הקיסר אלכסיוס שקל לצאת למתקפת נגד על הסלג'וקים, ולא הסתפק במגננה. לצורך מתקפה זו היה עליו להשיג יותר חיילים מכפי שיכל לגייס בממלכתו בלבד, ויש המעריכים שדווקא מסיבה זו פנה אל האפיפיור בוועידת פיאצ'נצה. לפי טענה זו, הקיסר ביקש כוחות לצורך מתקפה ולא לצורך מגננה.

כאמור לעיל, יש הטוענים כי בוועידה עצמה רעיון שליחת כוחות הסיוע לא עלה רק כמענה לסיוע בהגנת קונסטנטינופול אלא גם בהקשר של פיוס דתי למול הכנסייה המזרחית.

מקורות אודות הועידה

מקור מרכזי אודות הוועידה הוא הכרוניקות של ברנולד מקונסטנץ (Bernold of Constance), נזיר גרגוריאני מדרום גרמניה שעסק בחיבור כרוניקות ובתאולוגיה. ברנולד מת ככל הנראה בשנת 1100, ומכאן שכתב לא יאוחר מחמש שנים לאחר הוועידה שאותה תיאר באריכות ושלפי המשוער נכח בה. הוא נחשב לסמכות העיקרית אודות שהתרחש בה.

לקריאה נוספת

• פראוור, יהושוע. תולדות ממלכת הצלבנים בארץ-ישראל - כרך ראשון : מסעי-הצלב והממלכה הראשונה. ירושלים: מוסד ביאליק, 1984
• Baldwin, M.W (editor). A History of the Crusades: The first hundred years. Univ of Wisconsin Press: 1969
• Baldwin, M.W. "Some Recent Interpretations of Pope Urban II's Eastern Policy". The Catholic Historical Review, Vol. 25, No. 4. Jan. 1940: 459-466
• Charanis, Peter. "Aims of the Medieval Crusades and How They Were Viewed by Byzantium". Church History, Vol. 21, No. 2. Jun. 1952: 123-134
• Somerville, Robert. Pope Urban II's Council of Piacenza. OUP Oxford: 2011