ולינגטון קו
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מנהיג ריקה. ולינגטון קו (באנגלית: Wellington Koo; 29 בינואר 1888 – 14 בנובמבר 1985) היה מדינאי סיני ברפובליקה הסינית. הוא היה אחד מנציגי סין בוועידת השלום של פריז ב-1919. שימש שגריר בצרפת, בבריטניה ובארצות הברית; השתתף בהקמת חבר הלאומים והאו"ם. כיהן כשופט בבית הדין הבינלאומי בהאג בין השנים 1957 ל-1967. בין אוקטובר 1926 ליוני 1927, בעת שכיהן כשר החוץ, קו החזיק זמן קצר בתפקיד ממלא מקום ראש הממשלה ונשיא של הרפובליקה של סין.[1] הנשיאות שלו הייתה קצרה, אך תוחלת חייו הארוכה – 97 שנים – הופכת אותו למנהיג סין שחי את פרק הזמן הארוך ביותר.
החיים והקריירה
קו נולד בשאנגחאי ב -1888. ולמד באוניברסיטת סנט ג'ונס, בשאנגחאי ובקולומביה קולג', שם היה חבר במועדון הספרות והדיונים, וסיים ב-1908. ב-1912 קיבל את הדוקטורט שלו במשפט בינלאומי ודיפלומטיה מאוניברסיטת קולומביה.
קו חזר לסין בשנת 1912 כדי לשרת את הרפובליקה החדשה של סין כמזכיר אנגלי לנשיא יואן שייקאי. בשנת 1915, קו נעשה שגריר של סין בארצות הברית וקובה. ב -1919 הוא היה חבר המשלחת הסינית לוועידת השלום בפריז, בראשות שר החוץ לו ז'נג-שינג (לו צנג-צ'יאנג). בפני מעצמות המערב ויפן הוא דרש שיפן תשיב את אזור שאנדונג לסין. הוא גם קרא לשים קץ למוסדות האימפריאליסטיים כגון המובלעות האירופאיות, מכסים והחזקות שטחים בחכירה. מעצמות המערב סירבו לדרישותיו, וכתוצאה מכך, המשלחת הסינית בוועידת השלום בפריז הייתה האומה היחידה שלא חתמה על חוזה ורסאי בטקס החתימה.
קו גם היה מעורב בהקמת חבר הלאומים כנציג הראשון של סין בארגון החדש. משנת 1922, שימש קו ברציפות כשר החוץ ושר האוצר. הוא היה פעמיים ממלא מקום ראש הממשלה, בשנת 1924 ושוב בשנת 1926 בתקופה של תוהו ובוהו בבייג'ינג תחת ג'אנג דז׳ולין בשנים 1926–1927. קו היה ממלא מקום ראש הממשלה מ-1 אוקטובר 1926 ופעל במקביל כנשיא זמני. הוא שימש כראש ממשלה מינואר עד יוני 1927, כאשר ג'אנג הטיל ממשל צבאי וקו התפטר.
אחרי שמבצע המשלחת הצפונית הפיל את הממשלה בבייג'ינג ב-1928, קו היה מבוקש לזמן קצר למעצר על ידי הממשלה הלאומנית החדשה בנאנג'ינג, אבל באמצעות התיווך של ז'אנג צ'וליאנג הוא השלים עם הממשלה החדשה וחזר לשירות הדיפלומטי. הוא ייצג את סין בחבר הלאומים במחאה על הפלישה היפנית למנצ'וריה. הוא שימש כשגריר סין לצרפת בשנים 1936–1940, עד שצרפת נכבשה על ידי גרמניה. לאחר מכן, הוא היה שגריר סין בבית המשפט של סנט ג'יימס עד 1946. בשנת 1945, קו היה אחד הנציגים המייסדים של האו"ם. מאוחר יותר הפך לשגריר סין בארצות הברית והתמקד בשמירה על הברית בין הרפובליקה של סין וארצות הברית, כאשר הקואומינטאנג החל לאבד את השלטון בסין היבשתית לטובת הקומוניסטים, הוא נאלץ לעבור לטייוואן.[2]
קו פרש מן השירות הדיפלומטי הסיני בשנת 1956.[3] ב -1956 הוא הפך לשופט של בית הדין הבינלאומי בהאג[4] ושימש כסגן נשיא בית המשפט בשלוש השנים האחרונות של כהונתו. בשנת 1967 הוא פרש ועבר לניו יורק, שם חי עד מותו בשנת 1985.[1]
חיים אישיים
ב -1908 נישא קו לאשתו הראשונה, צ'אנג ג'ון-אי הם התגרשו לפני שנת 1912.[5]
אשתו השנייה של קו, טאנג פאו-יואה, "מאי" (1895-1918), הייתה בתו הצעירה של ראש ממשלת סין לשעבר טאנג שאו-ייה ודודנית ראשונה של הציירת והשחקנית מאי-מאי.[6][7] נישואיהם התרחשו זמן קצר לאחר שובו של קו לסין בשנת 1912. היא מתה במגפת שפעת בשנת 1918.[8] נולדו להם שני ילדים: בן, טה צ'אנג קו (1916–1998); ובת, פטרישיה קו (1918–2015),[9]
אשתו השלישית הייתה אשת חברה מפורסמת, אוי הואי-לן (1889–1992).[10][11] הם נישאו בבריסל, בלגיה בשנת 1921.[12] היא הייתה נשואה קודם, בשנת 1909, לאיש הקונסוליה הבריטית והיה לה בן אחד, לפני שהתגרשה בשנת 1920.[13][14][15] אוי הוי-לאן הייתה בתו של אחד מחשובי הקהילה הסינית במלאיה, והיורשת של משפחה מהאצולה הסינית של אינדונזיה הקולוניאלית.[16]
היא כתבה שני ספרי זיכרונות: הוי-לאן קו (גברת וולינגטון קו): ״אוטוביוגרפיה״ (שנכתבה עם מרי ואן רנסלר ת'אייר, מעיתון דייל פרס, 1945)[17] ו״שום חג לא נמשך לנצח״ (נכתבה עם איזבלה טאב, ניו יורק טיימס, 1975). [22] לקו היו שני בנים איתה.
ב -3 בספטמבר 1959 נישא קו לאשתו הרביעית (Yen Yu-yun) (1905-2017), אלמנתו של קלרנס קואנגסון יאנג.[18] היו לו שלוש בנות חורגות מהנישואים האלה.
פטירה
קו חי זמן רב כדי לראות שניים מבניו מתים לפניו. הוא מת מוקף על ידי משפחתו בליל 14 בנובמבר 1985, בגיל 97. אשתו האחרונה חיה עוד יותר ממנו - ג'וליאנה קו נפטרה בגיל 111.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Saxon, Wolfgang (16 November 1985). "V.K. Wellington Koo Dies. A Former Premier Of China". New York Times. Retrieved 9 December 2013.
Dr. V. K. Wellington Koo, a Nationalist Chinese diplomat, a former Prime Minister and a signer of the United Nations Charter, died Thursday night at his home in Manhattan.
- ^ Chervin, R. H. (2013). "Turmoil in the Taiwan Strait: Wellington Koo and ROC Foreign Policy 1953–1956". East Asia. 30 (4): 291
- ^ "Koo Resignation Accepted". The New York Times. 22 March 1956. Retrieved 10 July 2018.
- ^ "Koo Named to World Court". The New York Times. 11 August 1956. Retrieved 10 July 2018. ^
- ^ Burns, Richard Dean and Bennett, Edward Moore (1974) Diplomats in Crisis: United States-Chinese-Japanese Relations, 1919–1941. ABC-Clio. מסת"ב 0686840127. pp. 127 and 148
- ^ "Foreign News: Wise Wives". Time. 21 February 1927.
- ^ "Chinese Minister to Mexico Chosen, V.K. Wellington Koo, Graduate of Columbia, Also Envoy to Peru and Cuba. Japanese Objected to the Appointee as a Delegate to European Peace Conference". New York Times. 26 July
- ^ Ku Wei-chun," in Howard Boorman, Richard Howard, eds. Biographical Dictionary of Republican China New York: Columbia University Press, 1968, Vol 2 pp. 255–259.
- ^ "Paid Notice : Deaths Tsien, Patricia". The New York Times. 3 April 2015.
- ^ "Tracy Tang to Wed Stephen Limpe". The New York Times. 12 August 1990. ^ Jump up to: a b
- ^ No Feast Lasts Forever. thingsasian.com. 26 February 2004
- ^ Van Rensselaer Thayer, Mary (5 February 1939) "Mme. Koo Sees Our Future Linked With China's", The New York Times
- ^ General News", The Herald and Presbyter, 20 October 1920, page 21
- ^ Alumni Notes", Columbia Alumni News, Volume 12 (1 April 1921), page 378
- ^ Mann, Susan (2010) Margaret Macdonald: Imperial Daughter. McGill-Queen's Press
- ^ Obituary: Mme. Oei Tong Ham, Mother in Law of Dr. Koo, Chinese Ambassador to U.S.", The New York Times, 1 February 1947
- ^ Mrs. Wellington Koo's Life Story", The New York Times, 31 October 1945
- ^ Patricia Burgess, The Annual Obituary, 1985 (Gale Group, 1988), page 592
31061272ולינגטון קו