ולטר ורלימונט
 | |
| ולטר ורלימונט | |
| לידה |
3 באוקטובר 1894 אוסנבריק, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
9 באוקטובר 1976 (בגיל 82) קרוית, גרמניה המערבית  |
| השתייכות |
הקיסרות הגרמנית רפובליקת ויימאר  גרמניה הנאצית |
| תקופת הפעילות | 1914–1945 (כ־31 שנים) |
| דרגה | גנרל חיל התותחנים |
| תפקידים בשירות | |
| סגן מפקד האו.ק.וו. | |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
 צלב הברזל דרגה ראשונה  אות הפציעה | |
ולטר ורלימונט (בגרמנית: Walter Warlimont; 3 באוקטובר 1894 - 9 באוקטובר 1976), היה סגנו של אלפרד יודל במטה הכללי של הוורמאכט. לאחר המלחמה נידון למאסר על פשעי מלחמה.
ביוגרפיה
קריירה מוקדמת
ורלימונט נולד באוסנבריק ב-3 באוקטובר 1894. לאחר סיום אקדמיה צבאית הוא הצטרף לצבא הקיסרות הגרמנית ביוני 1914 כקצין ארטילריה. במלחמה שימש כמפקד סוללה בצרפת ואיטליה. במלחמה עוטר בצלב הברזל דרגה 1 ו-2.
לאחר המלחמה שירת זמן קצר בפרייקורפס ואחר כך ברייכסווהר. הוא היה בהשתלמות בבריטניה (1929) ובארצות הברית (1929).
בורמאכט טיפס בדרגות במטה הכללי. ב-1936-1937 היה המתאם בין הOKH ובין משטרו של גנרל פרנקו בנושא סיוע צבאי. ב-1937 חזר לגרמניה כקצין מטה וכתב תוכנית לארגון הצבא ולהקמת ה-OKW שבו תהיה להיטלר שליטה טובה יותר על הנעשה בצבא. תוכנית זאת יושמה וורלימונט המשיך בעלייה בדרגות במטה הכללי ומונה לסגנו של אלפרד יודל.
מלחמת העולם השנייה
במלחמה שימש ורלימונט כאמור כסגנו של יודל והיה אחראי על כתיבה ויישום התוכניות המבצעיות. הוא היה נוכח ברוב הישיבות המבצעיות עם היטלר, כתיבת ההחלטות שנתקבלו והפצתן למפקדים. הוא סייע בתוכניות הפלישה לפולין, צרפת וברית המועצות. ב-1942 הועלה לדרגת גנרל לויטננט.
ב-1943 הגיע לטוניס ודן עם ארווין רומל על אפשרות הפינוי מצפון אפריקה. ב-1944 הועלה לדרגת גנרל ליל התותחנים. הוא היה אחראי על העברת אינפורמציה יומית להיטלר על המצב בחזית.
ב-20 ביולי 1944 נפצע ורלימונט קל בהתפוצצות במאורת הזאב. הוא התקשר באותו יום למפקד חזית המערב גינתר פון קלוגה והודיע לו שהיטלר נשאר בחיים. לאחר מכן נשלח על ידי היטלר לצרפת, נפגש עם רומל ומפקדים נוספים ודרבן אותם לצאת לקרב בכיס פאלז שבו הובסו הגרמנים.
לורלימונט לא היה קשר לחבר הקושרים אבל היטלר כבר לא היה בטוח בכך והוא הסכים לבקשתו לשחררו מהתפקיד בגלל התקפי הסחרחורת שבהם לקה לאחר פציעתו. עד סוף המלחמה היה ורלימונט ביחידת המילואים של היטלר.
לאחר המלחמה
לאחר כניעת גרמניה במאי 1945 הוחזק ורלימונט במעצר כשבוי מלחמה. באוקטובר 1948 הוא הובא למשפט בפני בית משפט צבאי אמריקאי ביחד עם כמה קציני וורמאכט בכירים במה שנודע כמשפט הפיקוד העליון. הוא הואשם בניסוח ובהעברת פקודתו של היטלר כי אנשי קומנדו של בעלות הברית שייתפסו, יוצאו להורג מייד ולא יהיו להם כל זכויות של שבויי מלחמה.
הוא נידון למאסר עולם. ב-1951 הומתק גזר הדין ל-18 שנים וב-1957 שוחרר בעקבות חנינה. כתב מספר ספרים על המלחמה.
גנרל אריך פון מנשטיין זלזל בקציני המטה ובתוכם ורלימונט. הוא אמר: "קייטל, יודל וורלימונט לא היו אף פעם במלחמה. העובדה שהם חסרו ניסיון בשדה הקרב גרמה להם להתעלם מקשיים אמיתיים ולשכנע את היטלר כי יש אפשרות לבצע פעולות למרות שהיה ברור בשטח שזה בלתי אפשרי".
ספרים שכתב
- Inside Hitler's Headquarters: 1939-1945, Walter Warlimont,1962.
- The Decision in the Mediterranean 1942 by Gen. W. Warlimont in The Decisive Battles of WWII: The German View, edited by H.A. Jacobsen,1965.
קישורים חיצוניים
- ולטר ורלימונט: תפקידים, דרגות, עיטורים
- ולטר ורלימונט-ביוגרפיה קצרה וקטעי ראיונות, באתר Spartacus Educational
- ולטר ורלימונט, באתר ww II graves