ולדימיר קונובלוב
 |
ולדימיר (קונסטנטינוביץ') קונובלוב (בלועזית: Vladimir Konstantinovich Konovalov, נולד ב־5 בדצמבר 1911 - 29 בנובמבר 1967) היה מפקד הצוללות של חיל הים הסובייטי במהלך מלחמת העולם השנייה וזכה לאותות גבורה רבים.
חייו
ולדימיר קונובלוב נולד ביישוב חקלאי-יהודי בשם "נדיאזנאיה" (מחוז זפוריז'יה, היום אוקראינה), שפירושו "התקווה". נדיאזנאיה היה יישוב בו הצליחו היהודים בתוצרתם החקלאית יותר מכל היישובים האחרים של התושבים המקומיים.
הקרב הראשון בו הוא השתתף כילד היה בהתנגשויות הרחוב בין החקלאים היהודים לבין פורעים גויים, שרצו להתנקם בהם על הצלחתם. הוא ומשפחתו עברו לדונצק. שם הוא התחנך באוניברסיטה הטכנית הלאומית של דונצק. [1]
שירותו הצבאי
תחילת שירותו
בגיל 21 הוא החל לשרת בחיל הים הסובייטי והוא סיים בהצלחה את לימודיו בבית הספר הימי הגבוה MV פרונזה (באנגלית: M. V. Frunze Naval School). לאחר שסיים את הכשרתו הוא שרת בצוללת שהייתה חלק מצי הים השחור. בשנת 1940 הוא הועבר לצי הבלטי והוא מונה למפקד השני של הצוללת הסובייטית L-3. שלוש שנים לאחר מכן הוא מונה למפקדה הראשי.
מתחילת הקרבות בין גרמניה הנאצית לברית המועצות עד לסוף שנת 1942 צוות הספינה של קונובלוב לקח חלק במספר פעולות בהן הם הטביעו כ-10 ספינות גרמניות. ב-22 במרץ 1943, מפקד הצי הבלטי האדמירל "ולדימיר טריבוטס" העניק לקונובלוב את הדגל שספינתו קיבלה כאות הערכה על פעולותם במלחמה.
באוקטובר 1944, שטו קונובלוב וספינתו לצד הדרומי של הים הבלטי, שם הם לקחו חלק בשלוש משימות נוספות בין השנים 1944-1945.[2]
הטבעת הספינה "גויה"
ב 16 באפריל 1945, תפסה הצוללת של קונובלוב את ספינת התובלה הגרמנית "גויה", על הספינה היו בין היתר פליטים, פצועים וחיילים גרמנים. לאחר שירו 2 טילי טורפדו לעבר הספינה היא טבעה תוך 7 דקות. פחות מ-200 אנשים שרדו מתוך 7000 איש שהיו על הסיפון, מרבית ההרוגים היו אזרחים ופליטים גרמנים שפונו מאזורים אליהם פלשו הסובייטים. הספינות שליוו את הספינה "גויה" רדפו אחר הצוללת של קונובלוב במשך שעתיים וחצי ואף פוצצו כ-5 מטענים, אך הצוללת לא נפגעה. כאות הערכה להטבעת הספינה זכה קונובלוב בתואר גיבור ברית המועצות ב-8 ביולי 1945.[2]
סיכום פעולותיו
על פי המידע של הצבא הסובייטי, התוצאה הכוללת של הפעולות של קונובלוב וצוותו הסתכמה ב-21 ספינות תובלה פגועות ו-7 ספינות מלחמה פגועות. אלו הן תוצאות מרשימות ביחס לצוות אחד שפיקד על צוללת אחת.[2]
הימים שאחרי המלחמה
לאחר המלחמה בשנת 1950, סיים קונובלוב את לימודיו במכללת צוות וורושילוב. כמו כן, המשיך קונובלוב לשרת כקצין בחיל הים הסובייטי. משנת 1958 הוא פיקד על חטיבת הצוללות של הצי הבלטי וב-7 במאי 1966 קיבל קונובלוב את הדרגה תת אדמירל, שנה לאחר מכן מת משבץ. על שמו נקרא רחוב בסנט פטרסבורג.
במהלך הקריירה שלו זכה קונובלוב לשלושה עיטורים על שם לנין, עיטור "אושקוב", עיטור המלחמה הפטריוטית מערכה ראשונה (פעמיים) ועיטור "הכוכב האדום" (פעמיים). כמו כן, זכה במדליות נוספות.[2]
פרסים והוקרות
- גיבור ברית המועצות
- מדליית היובל "עשרים שנות ניצחון במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941-1945"
- מדליית היובל "30 שנה לצבא הסובייטי ולצי".
- מדליית היובל "40 שנה לכוחות המזוינים של ברית המועצות".
- מדליית "להגנת לנינגרד"
- מדליה "לניצחון על גרמניה במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941–1945"
- עיטור אושקוב, מערכה שנייה
- עיטור הצבא האדום
- עיטור המלחמה הפטריוטית, מערכה ראשונה
- שלושה עיטורים על שם לנין
- שני עיטורי הדגל האדום
קישורים חיצוניים
- על קונובלוב באתר יד ושם (באנגלית)
הערות שוליים
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים במכלול שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "ולדימיר קונובלוב".