הדגל האדום
הדגל האדום הוא דגל מהפכני, בעיקר כאשר מדובר במהפכות על רקע סוציאליסטי. דגל זה הוא אדום בלא צבעים נוספים עליו - והוא מזוהה בתודעה הציבורית בעיקר עם הקומוניזם.
היסטוריה
החל מהמאה ה-14 נהגו ספינות נורמניות להניף דגלים אדומים כדי לסמל שהם לא ייקחו שבויים. במאה ה-17 החלו ספינות שודדי ים להניף דגלים אלה (הנוהג היה להניף את דגל הגולגולות כדי להפחיד את הספינות הנשדדות על מנת שייכנעו, ורק אם לא נכנעו הניפו "דגל אדום" כדי להראות שלאחר תפיסתה של הספינה השודדים לא ישאירו בחיים את השבויים).
בהמשך הפך הדגל לסמל של מוכנות לקרב - ולסמל של התנגדות. נהגו להניף אותו בטירות ובערים שבמצור על מנת לסמל שהעיר או הטירה לא תיכנע לצרים.
משמעות מהפכנית ניתנה לדגל רק במאה ה-18. בשנת 1797 בעת מרד של מלחי הצי המלכותי הבריטי על האוניה נור שאירע בפתח נהר התמזה, הניפו המורדים את הדגל האדום על מנת לסמל שלא ייכנעו. לאחר אירוע זה הפך הדגל לסמל של מרידה. במהפכה של 1848 בצרפת הניפו המורדים את הדגל האדום, שהפך מאוחר יותר (1871) לסמל הקומונה הפריזאית ובהמשך לסמל הסוציאליסטי.
בעקבות הפגנות האחד במאי ב-1886 בארצות הברית, שהסתיימו במותם של כ-60 מפגינים ו-7 שוטרים, הפכה התנועה הסוציאליסטית את הדגל האדום לסמלה הרשמי, לזכר "דם מעמד הפועלים שנשפך". ובעקבות זאת, הוזכר הדגל האדום בשירי מחאה ומהפכה רבים, כגון דגל אדום, קדימה ועל בריקדות.
לאחר מהפכת אוקטובר אומץ הדגל האדום, יחד עם סמל הפטיש והמגל, כסמל ברית המועצות והתנועה הקומוניסטית.
