ויריאתוס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף ויריאטוס)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ויריאתוס
לידה לוסיטניה
נרצח לוסיטניה
דת פגנית

ויריאתוסלטינית: Viriathus, ידוע בפורטוגזית ובספרדית כ-Viriato;‏ 180139 לפנה"ס) היה מצביא לוסיטני, החשוב שבמנהיגיהם שהתנגדו להתפשטות הרומאים במערב "היספניה" (לפי המינוח הלטיני) או מערב איבריה (לפי המינוח היווני). בסופו של דבר גברו הרומאים על התנגדותם והקימו באזור את הפרובינקיה לוסיטניה. נראה כי מעמדו בראש הלוסיטנים לא נוצר בשל התורשה אלא בזכות הישגיו הצבאיים.[1] ויריאתוס כרת בריתות עם קבוצות קלטיות, אף הרחק מהזירה שבה לחם, ודחף אותן למרוד ברומאים. בשנים 139–147 לפנה"ס, בתמיכת רוב השבטים הלוסיטנים והווטונים ובני בריתו האחרים בקרב הקלטו-איברים, הוביל ויריאתוס את לוחמיו לשורה של ניצחונות נגד הרומאים, עד שנבגד ונרצח בשנתו. תאודור מומזן אמר עליו: "נראה שבאותו עידן פרוזאי קם לתחייה אחד הגיבורים ההומריים".[2]

ביוגרפיה

מקורות עתיקים

המקורות המעידים על ויריאתוס הם כולם קלאסיים, כתבי היסטוריונים רומאים, בייחוד אפיאנוס ודיודורוס סיקולוס בעוד שהראשון עוסק יותר בקטלוג כרונולוגי של האירועים, תוך דגש על ההתרחשויות הצבאיות, השני דוגל בצד המוסרי והדרמטי, ועושה אדיאליזציה של המנהיג הלוסיטני.[3] על ויריאתוס כתבו גם אוטרופיוס, פאולוס אורוסיוס וסוידס, טיטוס ליביוס ופלורוס.

מקום מוצאו

המקורות הזמינים על ויריאתוס אינם מאפשרים לקבוע איפה נולד או איפה הופיע לראשונה וקיימת חוסר ודאות באם מקורו היה בשטח הנוכחי של פורטוגל או של ספרד.[4] ישנם מחברים הרואים בבטוריה, בדרום-מזרח הפנינסולרי, בין הזרמים האמצעיים והתחתיים של הנהרות גוודיאנה וגואדלקיביר – כמקום אפשרי למוצאו של ויריאתוס.[5] מחקרים שנערכו בצומת המאה ה-19 ו-20 קבעו כי אזור השפעתו של ויריאתוס השתרע בין הנהרות אברו לטחו.[6][7] בספרו שכונה במפורש "ויריאתו לא היה פורטוגזי אף לו קלטיברי" אנסלמו ארנס לופס ייחס לו בטעות מוצא לוסוני במקום לוסיטני.[8][9] לעומת זאת פריס החשיב אותו כ"איברי ולנסיאני".[10] אחד ממקומות המסתור של ויריאתוס כונה "ההר של אפרודיטה" או "של ונוס" ולפי ההיסטוריון הגרמני אדולף שולטן נמצא ברכס הקרוי בימינו הרי בסן ויסנטה.[11] בפורטוגל לפי המסורת הנתמכת גם על ידי שולטן, מקורו של ויריאתוס היה בהרי הרימניוס, ככל הנראה בסיירה דה לה אסטרליה של היום,[12][13] בחבל הישן של ביירה אלטה בפורטוגל.[14] מאוחר יותר הועלתה ההשערה שוויריאתוס נולד בשטח פורטוגל של ימינו, קרוב לאוקיינוס האטלנטי בחבל אלנטז'ו.[12][15] ישנם מחברים שמעלים ספק שוויריאתוס היה לוסיטני מכיוון שבאותה תקופה המונח לוסיטנים כלל גם עמים אחרים, כולל קלטים.[16] ב-1958 בנוגע לספקות סביב מוצאו של ויריאתוס, אלפרד קינדלן טען שבשבילו, כמו בשביל ז'ואקים פדרו דה אולביירה מרטינש, השתייך ויריאתוס לפורטוגל ולספרד כאחד. לפי מרבית המקורות, במיוחד טיטוס ליביוס, היה ויריאתוס במקור רועה צאן שהפך לצייד וללוחם. מקורות אחרים טוענים שהוא היה בן לכת לוחמים שהשתייכה לאליטת המנהיגים של הלוסיטנים.[17] אפיאנוס מספר שהיה אחד הלוחמים ששניצל מהטבח שערך הפרטור הרומאי סרביו סולפיקיוס גאלבה בצעירים הלוסיטנים. לדעתו ויריאתוס לא היה מנהיג תורשתי אלא נבחר מקרב ה"ברברים" בזכות כישוריו כמנהיג, כאדם נועז השש לקרב והגון בחלוקת השלל.[18][19] אפיאנוס מוסר שבמשך שמונה שנות המלחמות הלוסיטניות צבאו ההטרוגני של ויריאתוס לא מרד בו באף רגע,[20] והיה ההחלטי ביותר בשעת הסכנה. כך או כך ההיסטוריונים הרומאים ראו בו את מנהיג הצבא (Dux) הלוסיטני, מגן (Adsertor) של היספניה.[21][22]

השם

השם ויריאתוס נגזר, ככל הנראה, מהמילה הקלטית "ויריה" התואמת את המונח הלטיני "טורקואטוס" המתייחסת ל"טוקווה" Torque – סוג של קולר אופייני ללוחמים הקלטיים.[23] אפשרות אחרת היא קשר עם המילה האיברית "ויריה" המציינת גם כן קישוט כמו צמיד.[24]

התחלת מנהיגותו

במאה השלישית לפנה"ס, בימי המלחמה הפונית השנייה, החלה רומא בכיבוש היספניה במטרה למנוע הגעת תגבורות לחניבעל ששהה באיטליה. הכיבוש הרומי נמשך מאתיים שנה, והמלחמה הלוסיטנית הייתה אחד האירועים המשמעותיים בתקופה זו. ב-185 לפנה"ס תקפו הרומאים לראשונה בלוסיטניה. הם ביקשו לשים קץ למסעי השוד והפשיטות של הלוסיטנים השכנים בשטחים שהיו בשליטתם. ב-151 חתם הפרטור הרומאי מרקוס אטיליוס סראנוס עמם על הסכם שלום,[25] אולם ההסכם הופר במהרה.[26] ב-152 לפנה"ס פלש הפרוקונסול לוקיוס ליקיניוס לוקולוס ללוסיטניה כתגובה למרד של תושביה. לפי עדותו של אפיאנוס הרג מקומיים רבים. הלוסיטנים הסכימו להיכנע לפרטור של היספניה אולטריור (בערך באנדלוסיה של ימינו), סרביוס סולפיקיוס גלבה, שהזמין אותם באלפיהם לעזוב את מבצריהם בהרים ולחלק להם אדמות פוריות. כשהגיעו, פיזר אותם לשלושה מחנות, ביקש מהם להניח את נשקם ואחר כך במפתיע טבח ב-8,000–9,000 מהם.[27][26] כ-20,000 מתוכם נלקחו בשבי כעבדים ונמכרו בגאליה.[28] לפי המסורת כאלף לוסיטנים ששרדו את הטבח התאספו סביב ויריאתוס,[29][30][31] גלבה נשפט מאוחר יותר על ידי הסנאט הרומאי ונמצא זכאי.[32] המצוקה אליה נקלעו הלוסיטנים והתגובה לטבח על ידי גלבה הניעו את ויריאתוס לפתוח במרד.[28]

המסעות נגד רומאים

הניצחונות הראשונים (147–145 לפנה"ס)

מפת המסעות של ויריאתוס נגד הרומאים

בשנת 147 יצאו כעשרת אלפים לוסיטנים בראשות ויריאתוס לפשיטה נגד הרומאים בחבל טורדטניה.[33] בסביבות אורסו,[33] צבאו של הפרטור קאיוס וטיליוס הקיף אותם והציע להם הסכם שלום. ויריאתוס שלא האמין להם דחה את ההצעה.[33] לבסוף הצליח עם לוחמיו להפוך את המצב, לפרוץ את המצור הרומאי וארבו לווטיליוס ככל הנראה בקניון של הנהר,[34] הסבו לרומאים 4,000 אבדות והביסו אותם.[34] אחד הלוסיטנים הרג את וטיליוס הקשיש והשמן, מתוך מחשבה שהוא רומאי פשוט.[35][36] בעקבות מותו של וטיליוס בסמוך לעיר טריבולה, בזזו חלק מההלוסיטנים את קרפטניה וכמו גדודים אחרים שלהם תקפו את הרומאים בגואדיאנה ועל הנהר טגוס.[28] בנוסף התחזק מעמדו של ויריאתוס כמנהיג הלוסיטנים.[37]

בתרבות

לקריאה נוספת

  • Anselmo Arenas Lopez, Viriato no fue portugués si no celtíbero, 1900 Guadalajara, p.126
  • Marco García Quintela, Viriato y la ideología trifuncional indoeuropea. POLIS, Revista de ideas y formas políticas de la Antigüedad Clásica, (5) 1993: 111–138. ISSN 1130-0728
  • José María Gómez Fraile. Precisiones sobre el escenario geográfico de las guerras lusitanas (155–136 a. C.). A propósito de la presencia de Viriato en Carpetania, Habis (36) 2005: 125–144. ISSN 0210-7694
  • Enrique Gozalbes Cravioto. Caput celtiberiae: la tierra de Cuenca en las fuentes clásicas, Universidad de Castilla-La Mancha. 2000 מסת"ב 9788484270843
  • Pablo Paniego Díaz. La guerra en la Beturia céltica: del siglo V a. C. a la muerte de Viriato, Revista Historia Autónoma (2) 2013 13–28. ISSN 2254-8726
  • Alfredo Kindelan Duany. Viriato. Sus teatros de operaciones, Revista de Historia Militar 2. (1958) 9–21
  • Enrique Martínez Ruíz, Consuelo Maqueda Abreu. Atlas histórico de España 1, Ediciones Akal. 2000, מסת"ב 9788470903496
  • Mauricio Pastor Muñoz. La figura de Viriato y su importancia en la sociedad lusitana, En Jean Gérard Gorges ;Basarrate Nogales - Trinidad, eds. Sociedad y cultura en Lusitania romana: IV mesa redonda internacional. Casa de Velázquez. pp. 35–52. מסת"ב 9788476715604
  • Luciano Pérez Vilatela. Lusitania: historia y etnología, Real Academia de la Historia. 2000 מסת"ב 9788489512689
  • Ramón Villares, Josep Fontana i Làzaro, Domingo Plácido Suárez. Historia de España: Hispana antigua, 2009. Editorial Critica. מסת"ב 9788474239157
  • Francisco Javier Gómez Espelosín. Guerras ibéricas. Aníbal. traducido de la obra de Apiano. Alianza Editorial. 2006 מסת"ב 978-84-206-6070-7

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ויריאתוס בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Pastor Muñoz, עמ' 22
  2. ^ Theodor Mommsen, The History Of Rome, Book IV, עמ' 22
  3. ^ Salinas de Frias, 2008, עמ' 92
  4. ^ Gómez Fraile, 2005, עמ' 126
  5. ^ 2013 ,Paniego Díaz, עמ' 17
  6. ^ Gozalbes Cravioto, 2000, עמ' 55
  7. ^ 2000 ,Pérez Vilatela, עמ' 302
  8. ^ Pastor Muñoz, 2004, עמ' 38–39
  9. ^ A.Arenas Lopez, 1900, עמ' 126
  10. ^ Pastor Muñoz, 2004, עמ' 39
  11. ^ Gómez Fraile, 2005, עמ' 127–128
  12. ^ 12.0 12.1 2000 Pérez Vilatela עמ' 261
  13. ^ Amilcar Guerra 1992 עמ' 14
  14. ^ Pastor Muñoz 2004, עמ' 217
  15. ^ Amilcar Guerra, 1992, עמ' 15–16
  16. ^ 2013 ,Paniego Díaz, עמ' 15
  17. ^ Salinas de Frias, 2008, עמ' 98
  18. ^ Villares, Fontana i Lazar, Placido Suarez, 2006, עמ' 770
  19. ^ [2006 F Gómez Espelosín. עמ' 145–147, 74–75]
  20. ^ Eutropii Breviarium Liber Quartus, 4, 16
  21. ^ Flori, Epitome de T. Livio bellorum omnium annorum DCC, XXXIII
  22. ^ 1993 ,García Quintela
  23. ^ 1993 עמ' 117 García Quintela
  24. ^ Pastor Muñoz, 2000, עמ' 39
  25. ^ Pérez Vilatela, 2000
  26. ^ 26.0 26.1 Pastor Muñoz 2004 עמ' 140
  27. ^ Garcia Riaza 1995 עמ' 250
  28. ^ 28.0 28.1 28.2 Martinez Ruiz, Maqueda Abreu, 2000, עמ' 46
  29. ^ Francisco Martin, 1996, עמ' 65
  30. ^ Gómez Fraile, 2005, עמ' 127
  31. ^ Amílcar Guerra, 1992, עמ' 15
  32. ^ Pastor Muñoz, 2009, עמ' 42–43
  33. ^ 33.0 33.1 33.2 Pastor Muñoz, 2004, עמ' 156
  34. ^ 34.0 34.1 Pastor Muñoz, 2004, עמ' 160
  35. ^ Francisco Martin, 1996, עמ' 65-66
  36. ^ Salinas de Frias, 2008, עמ' 99
  37. ^ Pastor Muñoz, 2004, עמ' 158
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

39212077ויריאתוס