ויקטור חלואני
 | |
| דוד עם הקלע, גן הפסלים בקצרין | |
| לידה |
1930 (גיל: 94 בערך) גיזה, מצרים  |
|---|---|
| לאום | ישראלי |
| תחום יצירה | פיסול |
ויקטור חלואני (נולד ב-1930) הוא פסל ישראלי. המפסל בברונזה.
תולדות חייו
נולדבכפר ליד גיזה שבמצרים לאב שופט, ואם שהייתה נצר לבית רבנים. כבר מילדותו התעניין באמנות וביקר רבות במוזיאון קהיר, שם עסק ברישום המוצגים. רישומיו הקנו לו מלגת לימודים בפקולטה לאמנות של אוניברסיטת קהיר בזמאלכ. אולם, קום מדינת ישראל גרם לפרעות ביהודים ומשפחתו היגרה לצרפת וממנה לישראל. לאחר שירותו הצבאי נישא לרעייתו מרגלית.
בשנת 1953 למד חלואני בבצלאל ובשנת 1956 סיים תואר ראשון בחינוך במדרשה לאמנות שפעלה אז בתל אביב וב-1970 קיבל תואר שני בהוראת האמנות ובפיסול. במשך שלושה עשורים עסק בעיקר בהוראה ולימד בבית המדרש למורים וגננות בתל אביב, במוזיאון הארץ, בבית הספר לאומנות בעין הוד, אותו יסד וניהל, ובאוניברסיטאות תל אביב וחיפה בהן פיתח ולימד קורסים בתרפיה באמנות.
בשנת 1974 עברו ויקטור ומרגלית לכפר האמנים עין הוד בין השנים 1980 ועד שנת 2012 חילק חלואני את זמנו בין עין הוד לבין בית וגלריה בקריית האמנים צפת, שם הפך לאחד האמנים המובילים בתקופה זו. ב-2012 שב וריכז את ביתו והסטודיו שלו בעין הוד. ב-1984 החליט חלואני לפרוש מן ההוראה ולהקדיש את כל כולו לפיסול בברונזה. פסליו, בהם פסלים גדולי-ממדים, הוצבו בכיכרות ובגני פסלים בצפת ובקצרין. פסלו "דוד מנגן בנבל" ממוקם בכניסה לכפר האמנים עין הוד. פסלו המונומנטלי "חלום יעקב", נבחר לחנוכת מבנה הקונגרס העולמי לאומנות ע"ש הסנאטור ג'ייקוב יעבץ (Jacob K. Javits Convention Center) ב-1986.
ב-1993 נחנך בצפת פארק הפסלים ע"ש חלואני על פני שטח של 50 דונם. הפסלים המוצבים בפארק: "התקווה לשלום", "הסוס הטרויאני", " עקידת יצחק", "משפחה בעידן החלל ", "רות ונעמי", "מרים והתוף".
מקורות ההשראה
בין מקורות ההשראה שלו מציין חלואני את אמנות מצרים העתיקה כפי שנחשף אליה בילדותו, סיפורי התנ"ך אותם הכיר לראשונה באמצעות סיפוריה של בלה אמו, ולאחר מכן מתוך קריאה ולימוד תנ"ך ואהבת אסטרונומיה הכוללת צפייה בגרמי השמיים, היכרות עם יצירות מדע בדיוני וקריאת טקסטים מדעיים בנושא.[1]
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של ויקטור חלואני
הערות שוליים
31895912ויקטור חלואני