ויקטור בורגה
 | |
| ויקטור בורגה ב-1990 | |
| לידה | 3 בינואר 1909 |
|---|---|
| פטירה | 23 בדצמבר 2000 (בגיל 91) |
| מוקד פעילות |
 דנמרק,  ארצות הברית |
| עיסוק | קומיקאי, בדרן ופסנתרן |
ויקטור בורגה (אנגלית: Victor Borge; 3 בינואר 1909 – 23 בדצמבר 2000) היה קומיקאי, בדרן ופסנתרן יהודי דני-אמריקני, שנקרא בחיבה "הנסיך הליצן של דנמרק" או "הדני הענק".
ביוגרפיה
ויקטור בורגה נולד כבורגה רוזנבאום (Børge Rosenbaum) למשפחה יהודית בקופנהגן שבדנמרק. הוריו, ברנרד ופרדריקה רוזנבאום, היו מוזיקאים (האב היה כנר והאם פסנתרנית). בגיל 3 החל בורגה הצעיר ללמוד פסנתר כמו אמו, ועד מהרה התגלה כבעל כישרון נדיר. את הרסיטל הראשון שלו ביצע בגיל 8, ובשנת 1918 זכה במלגה מלאה באקדמיה המלכותית למוזיקה של דנמרק, שם למד אצל אוליבו קראוזה. מאוחר יותר למד אצל ויקטור שיולר, תלמידו של ליסט פרדריק למונד, ואגון פטרי, תלמידו של בוזוני.
לאחר מספר שנים כפסנתרן קלאסי בקונצרטים (הקונצרט הראשון שלו נערך ב-1926), הוא התחיל את מופע "הסטנד-אפ" המפורסם שלו, המערב מוזיקה לפסנתר ובדיחות. בשנת 1933 נשא לאישה את האמריקאית אלזי צ'ילטון, ובאותה שנה החל להעלות את מופעי הבידור. הוא ערך סיבובי הופעות ממושכים באירופה, שבהם החל לספר בדיחות אנטי-נאציות, דבר שהביא להכללתו ברשימת "אויבי המולדת"[דרוש מקור].
בשעה שהנאצים כבשו את דנמרק במלחמת העולם השנייה, בורגה הופיע בקונצרט בשוודיה, והצליח להימלט לפינלנד. הוא הפליג לאמריקה על סיפון USS American Legion, אוניית הנוסעים האחרונה שהצליחה לצאת מאירופה לפני המלחמה, והגיע לארצות הברית ב-28 באוגוסט 1940 כשבכיסו 20 דולר בלבד. 3 מהם שולמו במכס. מחופש למלח, בורגה שב לדנמרק פעם אחת במהלך הכיבוש, כדי לבקר את אמו לפני מותה.
על אף שבורגה לא דיבר אנגלית כלל בעת הגעתו לארצות הברית, הוא הצליח במהרה להתאים את הבדיחות שלו לקהל האמריקאי, ולמד אנגלית מצפייה בסרטים. הוא אימץ את השם ויקטור בורגה, ובשנת 1941 החל להופיע בתוכניות רדיו, ותוך זמן קצר נשכר על ידי בינג קרוסבי לתוכנית הטלוויזיה שלו "Kraft Music Hall".
מאותו השלב, העניינים התגלגלו מהר עבור בורגה, שבשנת 1942 זכה בפרס המבצע הטוב ביותר ברדיו. זמן קצר לאחר קבלת הפרס הוצעו לו תפקידים בסרטי קולנוע לצד כוכבים כגון פרנק סינטרה (בסרט "Higher and Higher"). במהלך הגשת "התוכנית של ויקטור בורגה" ברשת NBC משנת 1946, הוא פיתח רבים מסמליו המסחריים, בהם הכרזות חוזרות ונשנות שהוא עומד לנגן יצירה כלשהי – אך לאחריהן דעתו הוסחה בשל דבר מה, השמעת הערות על הקהל, או ציון השימושיות של "ואלס הדקה" של שופן למדידת הזמן הדרוש לבישול ביצה רכה. במקרים אחרים הוא החל לנגן יצירה קלאסית מפורסמת כגון "סונטת אור ירח" אופוס 27 של בטהובן, ולפתע עבר לנגן נעימת פופ או ג'אז מתאימה מבחינה הרמונית כמו "לילה ויום" (קול פורטר).
בין המערכונים הקבועים של בורגה היו "הפיסוק הפונטי", שבו היה מספר סיפור, או שר שיר, עם סימני הפיסוק המלאים (פסיק, נקודה, סימן קריאה וכו') כצלילים אונומטופואטיים. מערכון ידוע נוסף הוא "השפה האינפלציונית", שבה הוא היה מגדיל את המספרים שהיו מופיעים בתוך מילים, למשל המילה "Forehead" הייתה הופכת ל"Fivehead" ואילו שם השיר המפורסם "Tea for Two" היה הופך ל"Tea five Three", וכו'.
בורגה עשה שימוש באלמנטים פיזיים וויזואליים בהופעותיו החיות ובתוכניות הטלוויזיה שלו. הוא היה מנגן יצירה מוזרה-למשמע מתוך חוברת תווים, ועל פניו מבט של בלבול הולך ומתגבר; לאחר מכן היה הופך את חוברת התווים מלמטה למעלה, ומתחיל לנגן את היצירה המוכרת "כמו שצריך", תוך שהוא מפנה לעבר הקהל חיוך של תחושת הישג (עד היפוך החוברת הוא ניגן את אותה היצירה, רק בסדר תווים הפוך). בקטע אחר, כאשר נגינה אנרגטית של קטע מסוים גרמה לו ליפול מכיסא הפסנתר, היה פותח את מכסה המושב, מוציא משם שני קצוות של חגורת בטיחות של רכב, וחוגר אותה על עצמו, "לשם הבטיחות". שותפו למופע המוזיקלי בשנות החמישים, לאוניד המברו, היה פסנתרן קונצרטים ידוע.
בורגה אף נהנה מאינטראקציה עם הקהל. כאשר ראה אדם מתעניין בשורה הקדמית, היה שואל אותו אם הוא אוהב מוזיקה לפסנתר. לאחר שהלה היה עונה תשובה חיובית, בורגה היה מגיש לו את חוברת התווים מהפסנתר שלו ואומר לו "בבקשה". לאחר שגווע צחוקו של הקהל, הוא היה אומר "1.95 דולר בבקשה" (המחיר היה משתנה). כשהיה שואל את האדם אם הוא בכלל יודע לקרוא תווים לפסנתר ומקבל תשובה חיובית נוספת, היה מעלה את המחיר.
בורגה הופיע בתוכניתו של אד סאליבן מספר פעמים בשנת 1948, שבה גם הפך לאזרח ארצות הברית. ב-2 באוקטובר 1953 השיק את המופע שלו "קומדיה במוזיקה" ב"גולדן תיאטר" בניו יורק. המופע נכנס ל"ספר השיאים של גינס" כמופע-היחיד הממושך ביותר, עם 849 הצגות, עד שירד מהבמה ב-21 בינואר 1956.
לאחר גירושיו מאלזי, נשא ויקטור בורגה לאישה את שרה-בל סאנה סקרייפר בשנת 1953.
בהמשך הקריירה שלו סיבובי ההופעות כללו שיתופי פעולה עם כמה מהתזמורות המובילות בעולם, כמו הפילהרמונית של ניו יורק והפילהרמונית של לונדון. בשנת 1992 חש גאווה גדולה כאשר הוזמן לנצח על התזמורת הסימפונית המלכותית של דנמרק בתיאטרון המלכותי של המדינה בקופנהגן.
בורגה סייע בהקמתן של מספר קרנות נאמנות, כגון הקרן "תודה לסקנדינביה", שהוקדשה לאלה שסייעו ליהודים להימלט מהרדיפה הגרמנית במהלך המלחמה. בשנת 1999 קיבל בורגה את פרס מרכז קנדי.
לצד פועלו המוזיקלי, בורגה כתב שני ספרים, "ההפסקות האהובות עליי" ו"הקומדיות המוזיקליות האהובות עליי" (יחד עם רוברט שרמן), ואת האוטוביוגרפיה "החיוך הוא המרחק הקצר ביותר" (יחד עם נילס-יורגן קייזר). ויקטור בורגה המשיך להופיע עד ימיו האחרונים, ובשנת ה-90 לחייו ביצע כ-60 הופעות.
בורגה הלך לעולמו בגריניץ', קונטיקט, לאחר יותר מ-75 שנה על הבמה. הוא מת בשנתו, יום לאחר ששב מקונצרט בדנמרק. לאחר מותו נקראו על שמו אולם הופעות בניו-יורק וכיכר בקופנהגן.
הוא הותיר אחריו חמישה ילדים (שלעיתים הופיעו יחד איתו): רונלד וג'אנט מאשתו הראשונה אלזי, וסאנה, ויקטור הבן ופרדריקה, מאשתו השנייה.
האסטרואיד 5634 Victorborge שהתגלה ב-1978 על ידי אלינור הלין ושלטה ג'ון באס נקרא על שמו.[1]
קישורים חיצוניים
- ויקטור בורגה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ויקטור בורגה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
האזנה לנגינתו
- ויקטור בורגה מנגן Träumerei של שומאן בשילוב בדיחות
- ויקטור בורגה מנגן שירי עם דנים, לפני כן מספר בדיחות
- ויקטור בורגה באוסף בדיחות לפני הקונצרט
- ויקטור בורגה מנגן עיבוד לקטע "אור ירח" Clair de Lune של קלוד דביסי
- ויקטור בורגה, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
הערות שוליים
- ^ "(5634) Victorborge = 1978 VT6 = 1987 RX4 = 1992 CL3 = 2007 CO78". Minor planet center.
