וינלנד
וינלנד (מנורדית עתיקה: Vinland) הוא השם שנתן לאי בצפון אמריקה על ידי לייוו אייריקסון, מהמושבה האיסלנדית באי גרינלנד, שנשלח על ידי אביו, אייריק תורוואלדסון, למסע שבו נתגלתה היבשת בפעם הראשונה ליושביה של אירופה בסביבות שנת 1000 לספירה, שנים רבות לפני גילוי אמריקה על ידי קולומבוס.
לפי המסופר בשתי סאגות איסלנדיות, כשעלה לייוו בן איריק על חופה של היבשת קרא לה וינלנד (ארץ היין) משום שהתפעל משפע הגפנים שראה בארץ החדשה שגילה.
בחפירות ארכאולוגיות בין השנים 1961 ל-1968 התגלו עדויות ארכאולוגיות להתיישבות נורדית בצפון אמריקה בל'אנס או מדוז (L'Anse aux Meadows) שבניופאונדלנד, קנדה. אף על פי שהעדויות מוכיחות קיום התיישבות נורדית בצפון אמריקה, לא ברור אם אמנם זהו האזור שאליו התייחס לייוו בן איריק כווינלנד.
היסטוריה
וינלנד מוזכרת לראשונה על ידי אדם מברמן, גאוגרף והיסטוריון, בספרו "תולדות הכנסייה של המבורג" משנת 1075. אך המקורות העיקריים למסעות האיסלנדים לצפון אמריקה נלמדים משני סאגות איסלנדיות, "הסאגה על איריק האדום" ו"הסאגה של אנשי גרינלנד". סאגות אלו נכתבו כ-250 שנה לאחר ההתיישבות בגרינלנד וניתנות לפירושים שונים. חיבור של שני הסאגות השונות מעלה שהיו ניסיונות אחדים ליישב את צפון אמריקה, אף לא אחד החזיק מעמד. הסיבות לחוסר ההצלחה המתוארות בסאגות הן המחסור בנשים והמלחמות עם התושבים המקומיים של צפון אמריקה.
הסיפורים גורסים כי לאחר ההתיישבות בגרינלנד בשנת 985 או 986, סוחר איסלנדי בשם ביארני בן הריולף הפליג מאיסלנד לגרינלנד לבקר את אביו. הספינה, שנקלעה לסופה, נסחפה לחופי צפון מזרח אמריקה, הדבר היה בסוף הקיץ והסוחר שחשש להישאר בחורף בארץ החדשה המשיך את דרכו לגרינלד, במיוחד לאור הכפור שראה בחופי צפון אמריקה. לאחר שהגיע לגרינלנד הוא סיפר את הסיפור ומכר את ספינתו ללייוו בן איריק שהפליג, לפחות לפי סיפורו, לאותם אזורים והקים בהם התיישבות קצרה, במושבה שהקים קרא וינלנד.
על פי סיפוריו של לייוו, האזור הראשון שגילה היה הטלולנד (ארץ האבן השטוחה) שמיוחסת לאי באפין. לאחר מכן מתאר לייוו שהגיע למארקלנד (ארץ היערות) שמזוהה עם לברדור ובסופו של דבר הגיע לווינלנד (שמפורשת ברוב המקרים כ"ארץ היין", אך יש הטוענים שיש לפרש את השם כ"ארץ המרעה"). מטרת המסע הייתה למצוא מקומות יישוב חדשים וכללה מלבד הגברים גם נשים וחיות משק. המושבות לא החזיקו מעמד וננטשו לאחר שהותקפו על ידי תושבים מקומיים, המכונים במקורות האיסלנדיים "סקריילינגים" (Skrælingjar).
עד תחילת המאה ה-19 האמינו ההיסטוריונים כי הרעיון שלפיו האיסלנדים בגרינלנד הגיעו לצפון אמריקה אינו יותר ממעשיית עמים. ההיסטוריון הראשון שהעלה את הסברה היה ההיסטוריון הדני קארל כריסטיאן ראפן, בשנת 1837. הוא ביצע מחקר מעמיק בסאגות ומקומות התיישבות אפשריים בצפון אמריקה.
מיקום
אין הסכמה בין ההיסטוריונים לגבי המיקום של וינלנד. ראפן ואריק ואלגרן מאמינים שווינלנד נמצאת בניו אינגלנד, אך בשנים 1961–1968 נחפרה ונמצאה התיישבות בל'אנס או מדוז, והיסטוריונים קושרים בין התיישבות זו לבין הסיפורים על לייוו ובני משפחתו. ההיסטוריונים הסבורים שההתיישבות הייתה דרומית יותר טוענים שההתיישבות שנמצאה בניופאונדלנד היא התיישבות מאוחרת יותר שאינה מתועדת.
המאמינים שווינלנד אכן נמצאת בניופאונדלנד טוענים שהתיישבות דרומית יותר הייתה בלתי אפשרית שכן קווי האספקה היו ארוכים מדי והנורדים היו מתקשים לקיים מושבות כה רחוקות ממדינות האם שלהם. ברזל ומשאבים אירופיים נוספים לא היו בנמצא, דבר שהיה מקשה הן על ההתיישבות והן על המלחמה עם התושבים המקומיים.
מאידך, אדם מברמן כותב בספרו שמקור השם וינלנד הוא בגפנים שגדלו באזור ההתיישבות, אך גפנים אינם גדלים באזורים צפוניים כמו ניופאונדלנד. יש מספר תאוריות המסבירות את אי-ההתאמה:
- מקור השם הוא שיווקי - במקום לא היו הרבה גפנים אך כדי למשוך מתיישבים לייוו קרא למקומות בשמות קורצים, כפי שאביו קרא לגרינלנד (הארץ הירוקה) והוא עצמו קרא למארקלנד (ארץ היערות).
- בנורדית עתיקה יש הבדל בין vin (אחו) לבין Vín (יין). השם וינלנד יכול אפוא להתפרש או "ארץ כרי האחו", או "ארץ היין". מילה זו מתיישבת עם שמות קדומים הן בסקנדינביה והן באנגליה שכן מילה דומה שימשה גם באנגלית עתיקה. מאידך, הסבר זה אינו מתיישב עם ספרו של אדם מברמן שמתאר לא רק את השם אלא גם את הגפנים.
- הסבר נוסף הוא כי חל בלבול והמתיישבים מגרינלנד, שאולי רק שמעו על יין וגפנים, התייחסו לפירות היער הרבים בניופאונדלנד וחשבו אותם בטעות לגפנים.
- ייתכן גם שגפנים אכן גדלו באזור ניופאונדלנד, תקופת ההתיישבות חלה בתקופה בה הייתה התחממות יחסית של האקלים של כדור הארץ (מהמאה ה-10 עד המאה ה-14), תקופה שבה אפשרה התחממות כדור הארץ גידול גפנים בדרום אנגליה ובאזורים של הים הבלטי.
- ייתכן גם שמציאת הגפנים לא הייתה באזור ההתיישבות אלא על ידי אנשים מההתיישבות שהפליגו דרומה לאזור נובה סקוטיה או אפילו ניו אינגלנד של היום. נובה סקוטיה היא הארץ הצפונית ביותר בה מתאפשר כיום גידול גפנים.
ראו גם
קישורים חיצוניים
26105118וינלנד