וילם מאריס
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. וילם מאריס (18 בפברואר 1844, האג – 10 באוקטובר 1910, האג) היה צייר נוף הולנדי שהשתייך לאסכולת האג.
ביוגרפיה
וילם היה הבן השלישי במשפחה של חמישה ילדים. שני אחיו יאקוב ומתיאס היו ציירם גם הם. בספרות הוא לעיתים קרובות מאופיין בתור אוטודידקט, מאריס תיאר את שנות לימודיו המוקדמות: "מגיל צעיר אני עובד בחוץ. אפילו לפני שהייתי בן שתים עשרה, הייתי יושב באחו וצופה בפרות לפני ואחרי הלימודים. מכיוון שהאחים שלי היו מבוגרים ממני, באופן טבעי קיבלתי חלק מהאימונים שלי מהם, ובחורפים הלכתי לאקדמיה לאמנות, שם לעיתים קרובות ציירתי מדגמי גבס וגם לעיתים קרובות תרגלתי ציור בפרספקטיבה. בקיץ תמיד למדתי בחוץ, ובחורף באורווה." מאריס גם נעזר בצייר הטבע פיטר סטורטנבקר, אשר נתן לו להעתיק את יצירות.
בשנת 1862, מאריס ערך את הופעת הבכורה שלו עם פרות על שדה אברש, אשר כנראה צויר באוסטרבק, בה ביקר לראשונה באותה שנה. באוסטרבק פגש את ג'רארד בילדרס (Gerard Bilders) ואת אנטון מוב (Anton Mauve). הם נשארו חברים טובים למשך שארית חייהם.
בשנת 1863, עברה משפחת מאריס והציבה סטודיו בו כל שלושת האחים יוכלו לעבוד. כמו שני אחיו לפניו, וילם גם טייל לאורך הריין. מאוחר יותר הוא חלק סטודיו עם ברנרד בלומרס, שם היה ניתן למצוא לעיתים קרובות את מתיאס מאריס ואת אנטון מוב. במאוריצהאוס, וילם העתיק את יצירותיו של פאולוס פוטר, צייר בקר מהמאה השבע עשרה שהשפיע גם על ג'רארד בילדרס, יאן הנדריק וייסנברוך וציירי אסכולת ברביזון.
קריירת הציור של מאריס התקדמה באופן קבוע והוא שמר על קצב קבוע של יצירה. במשך כל חייו הוא נשאר נאמן לנושאים שהוא בחר בצעירותו: נופים של אחו עם אילנות ותעלות, פרות או עגלים במרעה, ליד נהר או אגם, ומאוחר יותר ברווזים ותרנגולות. ציוריו בשמן ובצבעי מים ידועים בעיקר עבור הדגש על האור בהם. מוטו של מאריס אשר צוטט לעיתים קרובות היה: "אני לא מצייר פרות, אלא אפקטים של אור." יצירתו המוקדמת בפרט כללה לעיתים קרובות אווירה קרירה ומעוננת. מישהו כתב: "בימים ההם, לצייר הצעיר הייתה העדפה בולטת למעטה של ערפל, וזה די מוזר. בכמה הזדמנויות הוא עזב בכעס את סיורי הציור שלו ברגע שהשמש והרוח הבריחו את ערפל הבוקר המוקדם."
ניתן להבחין בשלושה שלבים עיקריים בעבודתו. העבודות הראשונות התאפיינו בשעתוק מדויק של הסביבה. מאריס עדיין חיפש את דרכו בתיאור אנטומי מדויק של בקר. בשלב השני הוא כבר שלט האנטומיה לחלוטין והשימוש שלו בצבעים הפך להיות ברור יותר. כרי הדשא והעצים צבועים בהדרגתיות של גוני ירוק רוויים.
סביב 1880, הוא החל להשתמש במשיכות מכחול רחבות יותר, בשילוב זה עם אימפסטו, אך גם בעבודות אלה קיימת אווירה אינטימית. השימוש התוסס שלו בצבע הפריד את מאריס מה"רוח האפורה" של בני דורו, לכן לעיתים קרובות הוא נקרא בכינוי "האימפרסיוניסט" של אסכולת האג.
מאריס כתב שמעולם לא היו לו תלמידים, אבל בערך ב-1880, ג'ורג' הנדריק ברייטנר ככל הנראה למד אצלו. הוא גם לימד את הבן שלו, סיימון וילם ובוודאי השפיע גם על ציירים אחרים. כאשר היה בשנות השישים לחייו, הוא לעיתים קרובות נראה עייף מהחיים. הוא הלך לקרלסבאד כמה פעמים כדי לטבול במרחצאות, כמו שעשה אחיו יאקוב. ב-10 באוקטובר הוא מת בהאג.
מקורות
- Sillevis, John and Tabak, Anne, The Hague School Book, Waanders Uitgegevers, Zwolle, 2004 (pp 311–320)
לקריאה נוספת
- Joost Bergman, & Nico de Reus: Willem Maris : impressionist van de Haagse School, Wbooks, Zwolle (2012) מסת"ב 978-90-400-7837-8
קישורים חיצוניים
