וילם יקוב לויטן
 | |
| לידה | 7 במרץ 1899 |
|---|---|
| פטירה | 21 בנובמבר 1994 (בגיל 95) |
| ענף מדעי | אסטרונומיה |
| מקום מגורים | הולנד, ארצות הברית |
| פרסים והוקרה | מלגת גוגנהיים, מדליית ג'יימס ווטסון (1964), מדליית ברוס (1968), כוכב לויטן, אסטרואיד לויטן 1964 |
| תרומות עיקריות | |
| מדידת התנועה העצמית של כוכבים ויצירת קטלוגים שלהם, גילוי כוכבים קרובים, גילוי ננסים לבנים | |
וִילֶם יָקוֹבּ לוּיְטֶן (בהולנדית: Willem Jacob Luyten, 7 במרץ 1899 - 21 בנובמבר 1994) היה אסטרונום הולנדי - אמריקאי שהתפרסם בעיקר במדידת התנועה העצמית של כוכבים, בגילוי כוכבים שכנים של מערכת השמש ובחקר של ננסים לבנים.
קורות חייו
וילם יקוב לויטן נולד למשפחה מצפון הולנד בסמראנג שבצידו הצפוני של האי יאווה שבאינדונזיה, שהייתה אז תחת שלטון הולנדי. בשנת 1910 הוא צפה בשביט האלי ומאז החל להתענין באסטרונומיה. בשנת 1912 חזרה המשפחה להולנד ועד לסיום לימודיו בבית הספר הוא שלט בשפות הולנדית, צרפתית, גרמנית ואנגלית. הוא למד באוניברסיטת אמסטרדם וסיים שם את התואר הראשון בשנת 1918 ושלוש שנים מאוחר יותר סיים את לימודיו לתואר דוקטור באוניברסיטת ליידן תחת הנחייתו של איינר הרצשפרונג. מחקרו עסק בכוכבים משתנים והתבסס על למעלה מ-13,000 תצפיות שערך לאורך שנות לימודיו.[1] בשנים אלה הוא גם למד את השפות לטינית ויוונית. עם תום לימודיו בשנת 1921 הוא עבר לארצות הברית שם החל לעבוד במצפה הכוכבים ליק ואחרי שנתיים עבר למצפה הכוכבים של אוניברסיטת הרווארד. בשנים האלה הוא המשיך גם בלימודי שפות ולמד ספרדית, איטלקית ורוסית. בין השנים 1928 ו-1930 הוא ערך תצפיות בבלומפונטיין שבדרום אפריקה, שם גם הכיר את אשתו. הוא שב לארצות הברית בשנת 1931 ועבד באוניברסיטת מינסוטה, שם לימד עד שנת 1967 ולאחר מכן המשיך שם את עבודתו כאסטרונום אמריטוס עד למותו בגיל 95. בשנת 1970 התקבל לויטן כחבר האקדמיה הלאומית למדעים.[2]
עבודתו המדעית
לויטן התעניין במיוחד במדידת התנועה העצמית (ניצבת לקו הראייה) של כוכבים קרובים. הוא מדד את התנועה העצמית של כ-200,000 כוכבים וערך מספר קטלוגים של כוכבים בעלי תנועה עצמית מהירה במיוחד, שכללו עשרות אלפי כוכבים.[1] עיקר העבודה נעשתה באמצעות השוואת צילומים של השמים מתקופות שונות ובתחילת הדרך מומנה עבודה זו באמצעות מלגת גוגנהיים.[3] באופן זה ניתן היה לזהות כוכבים קרובים יחסית ולמפות את הסביבה של מערכת השמש. בין הכוכבים הקרובים יחסית שגילה נמצא גם הכוכב הכפול לויטן 726-8, שאחד ממרכיביו הוא כוכב ההבזק UV בלווייתן. על עבודה זו הוא זכה בשנת 1964 במדליית ג'יימס ווטסון[4] ובשנת 1968 במדליית ברוס.[5] תוצאה נוספת של עבודתו על צילומי השמים הייתה גילויים של מאות ננסים לבנים. לויטן ניסה למצוא קשר בין המרחק של כוכבים ממערכת השמש ובין מהירות התנועה העצמית שלהם. באופן זה הוא קיווה למצוא דרך להערכת המרחק של כוכבים שרחוקים מכדי לחשב את מרחקם באמצעות היסט וכך לחשב את בהירותם המוחלטת ואת תכונותיהם. במשך שנות עבודתו הוא פרסם למעלה מ-500 מאמרים בנושאים אלה וכתב מאמרים בעיתונות לקהל הרחב.
הנצחה
על שמו של לויטן נקראים האסטרואיד לויטן 1964 והננס האדום כוכב לויטן שהוא אחד הכוכבים הקרובים ביותר למערכת השמש.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Arthur Upgren: Willem Jacob Luyten - A Biographical Memoir, National Academy of Sciences (1999)
- ^ Willem J. Luyten, National Academy of Sciences, Members directory
- ^ Willem Jacob Luyten, John Simon Guggenheim Memorial Foundation
- ^ The James Craig Watson Medal, National Academy of Sciences
- ^ The Bruce Medalists - Willem Jacob Luyten, Sonoma State University - Department of Physics and Astronomy
