ויליבלד ה"קדוש"
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות |
 | |
| פסל ויליבלד בקתדרלה באייזנך | |
| לידה |
22 באוקטובר 700 לערך ווסקס, אנגליה |
|---|---|
| פטירה |
יולי 787 או 781 אייכשטאט, בוואריה, גרמניה |
| "קדוש" עבור | הכנסייה הקתולית |
| מקום פולחן עיקרי | אייזנך |
| חג | 7 ביולי |
ויליבלד "הקדוש" (באנגלית: Saint Willibald; בגרמנית: Willibald von Eichstätt; בלטינית: Willibaldus; 22 באוקטובר 700 לערך בווסקס, אנגליה – יולי 787 או 781 באייכשטאט, בוואריה) הוא "קדוש" נוצרי ונוסע אנגלו-סקסי, ששימש רוב חייו כבישוף בעיר אייכשטאט בבוואריה. רוב המידע אודותיו השתמר בחיבור ההגיוגרפי שכתבה הנזירה הוגבורק (אנ') (Hugeburc, המכונה גם Huneberc), שהכירה אותו באופן אישי.
קורות חייו
מחלה פקדה את ויליבלד בהיותו ילד, והוריו נדרו נדר כי אם יחלים, ימסרו אותו לחיי נזירות. ויליבלד אכן התאושש ובגיל חמש נמסר למנזר בנדיקטיני באנגליה. הוא התלמד אצל בוניפציוס שהיה קרוב משפחתו מצד אימו. בשנת 722 החליט לצאת למסע מחקר ברחבי אירופה וארצות הים התיכון, וזה נמשך שבע שנים. בין היתר פקד את ארץ ישראל בשנת 725 וביקר במקומות ה"קדושים" לנצרות, ובהם בקאנה, הר תבור, בית עברה, נצרת, כפר נחום וירושלים. לאחר מכן שהה משך שנתיים בקונסטנטינופול ובניקאה, ומקץ שבע שנות מסע, הגיע לאיטליה והצטרף למנזר מונטה קאסינו, בו שהה עשר שנים נוספות.
בשנת 739 לערך הוא נפגש עם האפיפיור גרגוריוס השלישי אשר הורה לו לצאת לשליחות בגרמניה. הוא הגיע לאייכשטאט ומונה לכומר. מאוחר יותר נשלח לתורינגיה ושם היה לבישוף ב-741. הוא שב לאייכשטאט ובשנת 742 ייסד בה מנזר לגברים ולנשים. עד מותו בשנת 781 או 787 הוא שימש כבישוף של פרנקוניה (צפון בוואריה).
שרידיו ורליקים שהביא עמו ממסעותיו שמורים בקתדרלת אייכשטאט המוקדשת לו, ויום חגו חל ב-7 ביולי.
קישורים חיצוניים
