ויליאם פוג
 | |
| לידה | 23 בינואר 1930 |
|---|---|
| פטירה |
3 במרץ 2014 (בגיל 84) קוקו ביץ', פלורידה |
| מידע כללי | |
| בשירות | אסטרונאוט בשירות נאס"א |
| לאום |
 אמריקאי |
| עיסוקים נוספים | טייס קרב, טייס ניסוי |
| תקופת השירות | 1966 – 1 בספטמבר 1975 (כ־9 שנים) |
| דרגה | קולונל |
| זמן שהייה בחלל | 84 ימים, שעה אחת, ו-15 דקות[2] |
| מספר פעילות חוץ-רכבית | 2[1] |
| זמן שהייה בפעילות חוץ-רכבית | 13 שעות ו-37 דקות[1] |
| ביוגרפיה בנאס"א | ויליאם פוג |
| משימות | |
| סקיילאב 4 | |
 | |
| עיטורים | |
  | |
ויליאם ריד פוג (באנגלית: William Reid Pogue; 23 בינואר 1930 – 3 במרץ 2014) היה אסטרונאוט אמריקאי, טייס קרב וטייס ניסוי בחיל האוויר של ארצות הברית, מורה, נואם וסופר. השתתף במשימת סקיילאב 4, במסגרתה שהה בחלל במצטבר 84 יום, שהיה שיא לאותו זמן. במהלך משימת סקיילאב 4 היה מעורב בשביתה הראשונה בחלל.
בצעירותו
פוג נולד ב-23 בינואר 1930, באוקמה (אנ'), אוקלהומה לאלכס וואליס פוג ומרגרט פרנסס (מקדואל). הייתה לו אחות גדולה, מרגרט, שנפטרה ב-2012. פוג היה ממוצא אידיאני, משבט הצ'וקטאו.[3] פוג למד בביסודי ובתיכון בסנד ספריגס אוקלהומה. הוא היה בצופים האמריקאיים והגיע לדרגה שנייה.[4]
בשנת 1951 פוג קיבל תואר ראשון בחינוך והוראה מהאוניברסיטה הבפטיסטית של אוקלהומה. הוא השלים תואר שני במתמטיקה מאוניברסיטת המדינה של אוקלהומה ב-1960. בשנת 1974 הוענק לו תואר כבוד דוקטורט לשם כבוד במדע מהאוניברסיטה הבפטיסטית של אוקלהומה. [5][6]
בחיל האוויר
פוג נמשך לטיסה עוד מגיל צעיר, והטיס מטוס לראשונה עוד כשהיה בתיכון. הוא התגייס לחיל האוויר של ארצות הברית ב-1951 וקיבל את הדרגה ב-1952. פוג שירת בחיל האוויר החמישי של ארצות הברית במהלך מלחמת קוריאה, בין השנים 1953–1954, במהלכם הוא השלים סבב לחימה במטוסי קרב כאשר טס למעלה מ-40 משימות קרביות. בין השנים 1955-1957, הוא היה חלק מטייסת האליטה (USAF Thunderbirds).[7]
פוג היה בעל ניסיון בטיסה של למעלה מ-50 סוגים של מטוסים אמריקאים ובריטים והיה מוסמך כמדריך טיסה אזרחי. כמו כן, בין השנים 1960-1963 שימש פוג מרצה בכיר במחלקה למתמטיקה של אקדמיית חיל האוויר של ארצות הברית בקולורדו ספרינגס, קולורדו. בספטמבר 1965, פוג סיים סבב של שנתיים כטייס ניסוי בתוכנית החלפה שבו הוא טס בחיל האוויר המלכותי הבריטי, לאחר שסיים לימודים בבית הספר לטייסי ניסוי המלכותי (אנ') בפארנבורו אנגליה.[6]
באוקטובר 1965, פול היה קולונל, ומדריך בבית הספר לטייסי ניסוי U.S. Air Force Test Pilot School. בבסיס חיל האוויר אדוארדס, קליפורניה. הוא נבחר כאסטרונאוט ב-1966.
פוג צבר למעלה מ-7200 שעות טיסה, כולל 4,200 שעות במטוס סילון ו-2,017 שעות טיסה בחלל.[6]
ב-1975, פוג פרש מחיל-האוויר האמריקאי.[8]
בנאס"א
פוג ניסה לראשונה להתקבל לנאס"א ב-1962 אבל נדחה כי לא היה לו מספיק שעות טיסה.[7] הוא הצליח להתקבל והיה אחד מתשע עשרה האסטרונאוטים שנבחרו על ידי נאס"א בקבוצת האסטרונאוטים 5 עבור תוכנית אפולו באפריל 1966.
הוא היה חלק מצוות התמיכה הקרקעי עבור משימות אפולו 7, אפולו 11 ואפולו 14.[8] כמו כן היה מתוכנן להיות אחראי על תא הפיקוד של משימת אפולו 19. כאשר המשימה בוטלה, הוא הועבר, יחד עם טייס רכב הנחיתה הירחי של אפולו 19, הטייס ג'רלד קאר, לתוכנית תחנת החלל סקיילאב.[9]
סקיילאב 4
ערך מורחב – סקיילאב 4
פוג היה טייס סקיילאב 4, המשימה המאוישת השלישית והאחרונה לתחנת החלל סקיילאב מ-16 בנובמבר 1973, ועד 8 בפברואר 1974. שהות המשימה הייתה שיא של שהות מצטברת בחלל (84 ימים, 1 שעה ו-15 דקות). שיא זה נשבר על ידי ברית המועצות ב-1978, אולם נשאר כשיא אמריקאי עד לבניית תחנת החלל הבינלאומית. צוות המשימה כלל את פוג, מפקד המשימה ג'רלד קאר ואדוארד גיבסון. כולם היו בטיסתם הראשונה לחלל.
המשימה התחילה ברגל שמאל כאשר הצוות ניסה להסתיר את מחלת הטיסה של פוג מרופאי המשימה. בקרי המשימה גילו את העובדה הזו לאחר שהם הורידו את ההקלטות הקוליות וגילו שיחה בה האסטרונאוטים התלבטו אם לזרוק את שקית ההקאה או לשמור אותה בשביל הרופאים לאחר הנחיתה. האחראי על משרד האסטרונאוטים, אלן שפרד נזף בהם ואמר שהם "ביצעו טעות שיפוט חמורה".[10]
כיוון שהצוות היה בטיסתו הראשונה לחלל, הוא היה פחות מנוסה מהצוות הקודם, והיה לו קשה להסתגל לאותה רמה של עומס פעילות כמו קודמיהם. משימתם הראשונה הייתה לפרוק ולאחסן את אלפי הפריטים הנדרשים למשימה במהלך השהות הממושכת בחלל. המשימה הייתה עמוסה וקשה, בעיקר כי פוג לא היה יכול לבצע חלק ממטלותיו כיוון שהוא לא הרגיש טוב. הפעלת התחנה והשמשתה לחיים בתחנה הכתיבה רצף פעולות ארוך ועמוס, והצוות מצא את עצמו במהירה מפגר מאחורי לוח הזמנים המשוער, עייף ומתוסכל. חלק מתהליך הפעלת ושימוש התחנה נעשה לא נכון, בזמן שהצוות ביצע משימות אליהן הוא לא התאמן כיאות.[11]
בסביבות חג ההודיה, גיבסון, ופוג ביצעו הליכת חלל במשך 6 וחצי שעות. במהלך הליכת החלל הם פרסו ניסויים, החליפו סרט צילום בטלסקופ המותקן על התחנה וצופה בשמש, והחזירו לשימוש אנטנה שהתקלקלה במשימה הקודמת.[12][1] אנשי הצוות דיווחו כי האוכל היה טוב, אבל מעט תפל. עם זאת, הכמות וסוג המזון היו תחת משטר דיאטה קפדני. הצוות העדיף שהיה אפשר להשתמש בעוד תבלינים כדי לשפר את טעמו של האוכל, (השימוש במלח היה מוגבל בגלל מטרות רפואיות) בשלב זה של המשימה השלישית הממושכת המטבח של נאס"א סיפק תבלינים בצורה נוזלית כיוון שבמשימה הקודמת גרגירי המלח והפלפל היוו "זיהום אוויר" בתחנה.[5]
ככל שמשימת סקיילאב התקדמה, האסטרונאוטים התלוננו כי עומס העבודה גדול מדי, בעוד בקרי תחנת הקרקע התלוננו שהם לא עומדים בקצב העבודה הרצוי. בתחקירים שבוצעו לאחר מכן, נקבע שאחד מהגורמים לתחושת העומס של האסטרונאוטים הייתה תוספת של מספר רב של משימות חדשות, אשר הוספו ללא אימון לגביהן לפני השיגור, או ללא הדרכה מספקת, וכן משימות שדרשו חיפוש של ציוד אשר לא הושאר במקומו הנכון בתחנה.[13] יום המשימה התשיעי היה היום הראשון שבו הצוות קיבל יום מנוחה, והם נחשבו כמפגרים מאוחרי הלו"ז.[14]
עומס העבודה היה זהה למשימת סקיילאב 3, אולם השוואת ההתקדמות הייתה מול המשימות הקודמות שהיו עם צוותים מנוסים בחלל. והקצב הנדרש היה זהה לקצב שהצוותים הקודמים הספיקו לקראת סיום המשימות שלהם, כאשר כבר צברו ניסיון.[5] הצוות הביע "חוסר רצון" להשלים את המשימות בימי המנוחה שלהם, וחלק מהצוות הקרקעי חשש כי הוא מראה סימנים של דיכאון.
ב-25 בדצמבר (חג המולד) פוג וקאר ביצעו הליכת חלל נוספת, שנמשכה 7 שעות ודקה.[1]
ב-28 לחודש הצוות ביצע שביתה איטלקית, כיבה את כל התקשורת מול הקרקע וביצע יום חופשי ללא מטלות. גיבסון בילה ליד טלסקופ השמש, קאר ופוג בילו בתצפיות על כדור הארץ.[15][16]
ב-31 בדצמבר בוצעה שיחת ועידה בין הקרקע לאסטרונאוטים כדי להפיג את תחושת התסכול, אשר הוביל לשינוי בעומס העבודה ובלוחות הזמנים. הוסכם כי לאסטרונאוטים מגיע זמן מנוחה לפני ואחרי תקופת השינה, וגם זמן לביצוע אימון גופני ממושך. עם סיום המשימה, התברר שהצוות הצליח להשלים אפילו יותר ממה שתוכנן במקור.[17][3]
במהלך משימת סקיילאב 4 הצוות ביצע בהצלחה 56 ניסויים, 26 הדגמות מדעיות, ו-1,214 הקפות של כדור הארץ. כמו כן הם השלימו 338 שעות תצפית על השמש בטלסקופ אפולו שהרכיבו בתחנה.[6]
לאור מהלך המשימה, אף אחד מהאסטרונאוטים לא שב לחלל, וכל אחד מהם פרש מנאס"א לפני השיגור הראשון של מעבורת החלל.[20]
פוג המשיך לתוכנית מעבורת החלל, לטיפול במטעדי תצפית על כדור הארץ, עד לפרישתו מנאס"א ב-1977.[21]
לאחר נאס"א
לאחר פרישתו, הוא הצטרף לארגון הנוצרי "קרן הטיסה הגבוהה" (High Flight Foundation), שנוסד על ידי האסטרונאוט ג'יימס אירווין כסגן נשיא עד לשנת 1987.[21]
כמו כן היה מועסק כיועץ של חברות תעופה וחלל בינם בואינג ומרטין מרייטה (לימים לוקהיד מרטין),[3] במסגרת חברת ייעוץ שהקים.[21]
ב-1985, פוג כתב את הספר "איך הולכים לשירותים בחלל?", העונה על 270 שאלות נפוצות שהוא קיבל. כמו כן הוא כתב ספרים על השהות בחלל, וגם כתב בשנת 1992 ספר מדע בדיוני "הטעיית טריקון" עם הסופר בן בובה.
ב-2003, פוג פרסם את הספר "טריווית חלל" אשר כלל מידע מתוכנית מרקורי ועד לתקופת מעבורת חלל ותחנת החלל הבינלאומית. בשנת 2011 הוא פרסם את האוטוביוגרפיה שלו.
פוג מת בגיל 84 בקוקו ביץ', פלורידה ב-3 במרץ 2014.[8]
ספרים שכתב
- William Reid Pogue (1991). How Do You Go To The Bathroom In Space?: All the Answers to All the Questions You Have About Living in Space. New York : Tom Doherty Associates. ISBN 0812517288.
- William Reid Pogue (1985). Astronaut primer. Tucson, Ariz. : Libration Press. ISBN 0935291008.
- Ben Bova and William Reid Pogue (1992). The Trikon Deception. ISBN 1433227770.
- William Reid Pogue (2003). Space trivia. Ontario : Apogee Books. ISBN 9781896522982.
- William Reid Pogue. But for the Grace of God: An Autobiography of an Aviator and Astronaut by William Reid Pogue. Soar with Eagles; First Edition edition (March 21, 2011). ISBN 0981475655.
חייו האישיים
פוג היה נשוי שלוש פעמים. בשנת 1952 התחתן עם הלן חואניטה דיטמר ונולדו לזוג שלושה ילדים. מאוחר יותר הם התגרשו. בשנת 1979 הוא התחתן עם ז'אן בירד והיה נשוי אליה עד מותה ב-2009.[22] פוג שימש אב חורג לארבעה הבנים. הוא התחתן עם אשתו השלישית, טינה, בשנת 2012.[8]
אשתו התכוונה לשלוח את האפר שלו לחלל באמצעות Celestis.[8]
עיטורים ואותות הוקרה
בין הפרסים הרבים ואותות ההוקרה שקיבל:[6]
- מדליית האוויר, ציון לשבח של חיל האוויר
- פרס ליחידה בעלת הישגים יוצאים מן הכלל (אנ') (במהלך השירות של טייסת הרעם USAF Thunderbirds)
- מדליית שירות משרד ההגנה (National Defense Service Medal)
- מדליית השירות המצוין של נאס"א (1974)
- פרס ההישגים המעולים של מרכז החלל ג'ונסון (1970)
- מדליית השירות המצוין של חיל האוויר (1974)
- כנפי אסטרונאוט (1974)
- גביע רוברט ג'. קולייר (אנ') כחלק מפרס אודות משימת סקיילאב (1974)[23]
- מדליית זהב של העיר שיקגו (1974)
- מדליית זהב של העיר ניו יורק (1974)
- גביע זיכרון על שם רוברט גודרד (Dr. Robert H. Goddard Memorial Trophy) (1975)
- ההדיפלומה על שם קומארוב של הפדרציה הבינלאומית לאווירונאוטיקה ומדליית De La Vaulx לשנת (1975)
- הגביע על שם גנרל תומאס די וויט (אנ') מחיל האוויר האמריקאי (1975);
- עמית של האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים של אוניברסיטת אוקלהומה סטייט (1975)
- עמית של האגודה האמריקאית לאווירונאוטיקה ואסטרונאוטיקה, (אנ') AIAA לשנת (1975)
- פרס להישגים של הAAS, האגודה האסטרונאוטית האמריקאית (American Astronautical Society) פרס להישגי טיסה (1976)
- היכל התהילה של חמשת השבטים (1975)
- היכל התהילה של תעופה וחלל של מדינת אוקלהומה (1980)
- היכל התהילה של אסטרונאוטי ארצות הברית (אנ') (בפלורידה) (1997)[24]
- גביע ע"ש קלרנס פייג', ממוזאון התעופה והחלל של אוקלהומה (1989)
שדה התעופה של סנד ספריגס אוקלהומה (אנ') נקרא על שמו.[8]
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של ויליאם פוג- ויליאם פוג באתר נאס"א (באנגלית)
- ראיון בקולו של פוג אודות זכרונותיו מסקיילאב, "ותמליל הראיון" (PDF). Voices of Oklahoma. בינואר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ויליאם פוג, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 אודות הליכות החלל של ויליאם פוג באתר spacefacts.de
- ^ אודות ויליאם פוג באתר spacefacts.de
- ^ 3.0 3.1 3.2 Vitello, Paul (10 במרץ 2014). "ויליאם פוג, האסטרונאוט ששבת בחלל, מת בגיל 84". הניו יורק טיימס. נבדק ב-22 בספטמבר 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Astronauts and the BSA" (PDF). Boy Scouts of America. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2018-11-13. נבדק ב-20 בדצמבר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 5.0 5.1 5.2 "תמליל ריאיון עם ויליאם פוג אודות זכרונותיו מסקיילאב" (PDF). Voices of Oklahoma. בינואר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 6.4 ביוגרפיה של פוג באתר נאס"א (מעודכן ל-1994)
- ^ 7.0 7.1 Recer, Paul (18 בנובמבר 1973). "Oldest space rookie has distinguished flying career". Biloxi Daily Herald. Houston. AP. p. 3. נבדק ב-2 בספטמבר 2018 – via newspapers.com.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 8.4 8.5 Scott Powers (22 במרץ 2014). "William R. Pogue: Astronaut wrote books, won many awards". נבדק ב-20 בדצמבר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Pearlman, Robert. "Skylab astronaut William Pogue dies at 84". collectSPACE. נבדק ב-20 בדצמבר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Wilford, John Noble (18 בנובמבר 1973). "Skylab Astronauts Are Reprimanded In 1st Day Aboard". New York Times (באנגלית). נבדק ב-2018-07-11.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Astronauts Try to Make Up Time". New York Times (באנגלית). Associated Press. 19 בנובמבר 1973. נבדק ב-2018-07-11.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Two Astronauts fix Skylab Antenna". New York Times (באנגלית). Associated Press. 23 בנובמבר 1973. נבדק ב-2018-07-11.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Lethargy of Skylab 3 Crew Is Studied" (באנגלית). Reuters. 12 בדצמבר 1973. נבדק ב-2018-07-11.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Skylab Crew Takes Day Off for Rest". New York Times (באנגלית). Associated Press. 25 בנובמבר 1973. נבדק ב-2018-07-11.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Cooper, Henry S. F. (30 באוגוסט 1976). "Life in a Space Station". The New Yorker. נבדק ב-30 בינואר 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Broad, William J. (16 ביולי 1997). "On Edge in Outer Space? It Has Happened Before". The New York Times. נבדק ב-29 בינואר 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Astronauts Debate Work Schedules With Controllers". New York Times (באנגלית). Associated Press. 31 בדצמבר 1973. נבדק ב-2018-07-11.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "William R. Pogue: Astronaut wrote books, won many awards". Orlando Sentinel. 22 במרץ 2014. נבדק ב-2 בספטמבר 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Chriss, Nicholas (18 בספטמבר 1975). "Astronaut Corps Getting Thinner and Thinner". Florida Today. Cocoa, Florida. p. 11A.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Kat Eschner (8 בפברואר 2017). "Mutiny in Space: Why These Skylab Astronauts Never Flew Again". Simthonianmag.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 21.0 21.1 21.2 ביוגרפיה של פוג באתר נאס"א
- ^ Bella Vista Funeral Home - obituary, Jean Ann Pogue
- ^ אודות הזוכים בגביע קולייר בין השנים 1970-1979
- ^ ביוגרפיה של פוג באתר הרשמי של ויליאם פוג
32028124ויליאם פוג