ויליאם יארבורו
 | |
| גנרל ויליאם יארבורו | |
| לידה |
12 במאי 1912 סיאטל, וושינגטון |
|---|---|
| פטירה | 6 בדצמבר 2005 (בגיל 93) |
| כינוי | אבי הכומתות הירוקות המודרניים. |
| השתייכות |
 צבא ארצות הברית |
| תקופת הפעילות | 1936–1971 (כ־35 שנים) |
| דרגה |
 לוטננט גנרל |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד הגדוד ה-2 ברגימנט החי"ר המוצנח ה-504 של הדיוויזיה המוטסת ה-82 מפקד הגדוד צנחנים ה-509 בכוח הריינג'רס 6615 מפקד צוות הקרב החטיבתי ה-473 מפקד קבוצת הקרב ה-1 בדיוויזיית החי"ר ה-7 מפקד קבוצת הריגול הנגדי ה-66 מפקד בית הספר ללוחמה מיוחדת בפורט בראג | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם השנייה: מבצע לפיד הפלישה לסיציליה הפלישה לאיטליה מבצע דרגון | |
| עיטורים | |
 כוכב הכסף כוכב הארד מדליית השירות המצוין לגיון ההצטיינות (3) | |
ויליאם פלהאם יארבורו (באנגלית: William Pelham Yarborough 12 במאי 1912 - 6 בדצמבר 2005) היה לוטננט גנרל אמריקאי שהקים את הכוחות המיוחדים של צבא ארצות הברית במתכונתם הנוכחית.
חייו
יארבורו נולד וגדל בסיאטל שבוושינגטון. יארבורו החל את דרכו בצבא ארצות הברית עם הירשמו למכללה הצבאית באקדמיה הצבאית ווסט פוינט. בשנת 1936 סיים את לימודיו, הוסמך כקצין והתגייס לצבא. יארבורו עבר הכשרה כלוחם וקורס קציני חיל הרגלים. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה התנדב יארבורו לצנחנים והוצב ברגימנט החי"ר המוצנח ה-501. במסגרת תפקידו עיצב את מגפי הצניחה ואת כנפי הצניחה של צבא ארצות הברית. לאחר מכן שירת כיועץ למבצעים מוצנחים במטה של הגרל מארק קלארק. במהלך מבצע לפיד שימש יארבורו כקצין האג"ם של גדוד הצנחנים ה-509 ולקח חלק בצניחה שביצע הגדוד במטרה לכבוש את שדה התעופה ביוק-לס-ביינס (Youks les Bains) שבאלג'יריה. לאחר הצניחה התברר לגדוד כי השדה כבר נכבש בידי כוחות צרפת החופשית.
לאחר מכן שימש יארבורו כמפקד הגדוד ה-2 ברגימנט החי"ר המוצנח ה-504 של הדיוויזיה המוטסת ה-82. יארבורו הוביל את הגדוד בפלישה לסיציליה, במסגרתה הוצנח הגדוד ולחם בקרב במעבר טומינלו. בקרב זה ספג הגדוד נפגעים רבים ומפקד הדיוויזיה, הגנרל מתיו רידג'ווי הדיח את יארבורו מן הפיקוד על הגדוד. בעקבות זאת שוב שימש כיועץ למבצעים מוצנחים במטה של הגרל מארק קלארק. במהלך הפלישה לאיטליה פיקד יארבורו על גדוד צנחנים ה-509 בכוח הריינג'רס 6615. בין היתר הוביל יארבורו את גדוד בנחיתה באנציו. במבצע דרגון פיקד על צוות קרב שכלל את גדודו ושני גדודי צנחנים נוספים. לאחר מכן יארבורו שב לארצות הברית אולם בשנת 1945 שב לאיטליה ופיקד על צוות הקרב החטיבתי ה-473 עד תום המלחמה. על האופן בו פיקד על הכוח עוטר יארבורו בכוכב הכסף. לאחר המלחמה שימש יארבורו במספר תפקידי מטה ופיקוד ובשנת 1956 מונה לפקד על קבוצת הקרב ה-1 בדיוויזיית החי"ר ה-7. לאחר מכן פיקד על הקבוה לריגול נגדי ה-66. בשנת 1961 הטיל עליו נשיא ארצות הברית, ג'ון קנדי, להקים את בית הספר ללוחמה מיוחדת בפורט בראג, שיהווה מרכז הכשרה ואימונים עבור הכוחות המיוחדים של הצבא באופן ממוסד ומאורגן. ביולי 1968 מונה למפקד קורפוס I ושירת בתפקיד עד אוגוסט 1969. לאחר מכן שימש סגן מפקד כוחות הצבא בפיקוד האוקיינוס השקט של ארצות הברית. בשנת 1971 פרש לגמלאות.
קישורים חיצוניים
- קצינים אמריקאים במלחמת העולם השנייה
- מעוטרי כוכב הכסף
- גנרלים בצבא ארצות הברית
- מעוטרי מדליית השירות המצוין (צבא ארצות הברית)
- מעוטרי כוכב הארד
- אישים הקבורים בבית הקברות הלאומי ארלינגטון
- הכוחות המיוחדים של צבא ארצות הברית
- מפקדי הקורפוס הראשון של צבא ארצות הברית
- ילידי 1912
- נפטרים ב-2005
- בוגרי האקדמיה הצבאית של ארצות הברית