ויליאם ג'יימס סידיס
 | |
| לידה | 1 באפריל 1898 |
|---|---|
| פטירה | 17 ביולי 1944 (בגיל 46) |
ויליאם ג'יימס סידיס (באנגלית: William James Sidis; 1 באפריל 1898 – 17 ביולי 1944) היה ילד פלא יהודי-אמריקאי שזכה לפרסום רב בתחילת המאה ה-20 בשל התפתחותו השכלית המוקדמת והמהירה, ומנת המשכל יוצאת הדופן שלו, שנטען שהיא מהגבוהות שנמדדו אי פעם. סידיס למד לקרוא בטרם מלאו לו שנתיים, בגיל 4 הספיק לכתוב שתי עבודות מחקר, בגיל 8 למד 8 שפות והמציא שפה נוספת, ובגיל 11 התקבל לאוניברסיטת הרווארד. עם זאת בהמשך חייו התקשה מאד מבחינה חברתית, ביקש להתרחק מאור הזרקורים ונטש את הקריירה האקדמית.
קורות חיים והשכלה
הוריו וילדותו
סידיס נולד לפסיכולוג בוריס סידיס ולשרה (לבית מנדלבאום), מהגרים יהודים-אוקראינים. הוריו נפגשו לראשונה בארצות הברית לאחר שב-1887 היגר אביו לארצות הברית עקב רדיפה פוליטית, בשעה שמשפחת אמו ברחה מהפוגרומים ב-1889. בוריס לימד פסיכולוגיה באוניברסיטת הרווארד, שימש כפסיכיאטר וכפסיכולוג וכתב ספרים רבים. הוא לימד את שרה שלא זכתה לחינוך רשמי, וכך היא התקבלה לבית ספר לרפואה וסיימה אותו בהצלחה. לאחר שנולד ויליאם, ויתרה אמו על קריירה ברפואה למען גידולו. ויליאם נקרא על שם סנדקו, עמיתו וחברו של אביו, הפסיכולוג והפילוסוף ויליאם ג'יימס.
הוריו של סידיס האמינו בהנחלת חינוך מוקדם לבנם, המבוסס על אהבת הידע והלמידה. במקורות אחרים נטען שאביו תכנן "תוכנית עבודה" ליישם כמה מהתאוריות שלו על בנו, במטרה להפוך את הבן לגאון, מתוך תאוריה שאפשר לפתח את המוח כמו את כל השרירים על ידי אימון בלתי פוסק והגדלת הכמות מיום ליום. האב תלה מול עיניו אותיות, ואין-ספור פעמים ישב ושינן בפניו במשך רוב שעות היממה. כשהיה בן שישה חודשים ידע לזהות את כל האותיות ואת צליליהן. בהמשך קרא אביו באוזניו ספרי גאוגרפיה, גאומטריה, פיזיקה, יוונית ולטינית.
סידיס למד לקרוא בטרם מלאו לו שנתיים, ובגיל 4 הספיק לכתוב שתי עבודות מחקר, אחת באנגלית ואחת בצרפתית. בעודו בן 5 כתב עבודת מחקר מקיפה על אנטומיה. האב בוריס הגיש את העבודה לחבריו באוניברסיטת הרווארד והם קבעו כי אין בה רבב. באותה שנה התקין מיוזמתו לוח מיוחד שלפיו אפשר לחשב מתי חל כל יום מימי השבוע בעשרת אלפים השנים האחרונות. בגיל 8 לימד עצמו שמונה שפות (לטינית, יוונית, צרפתית, רוסית, גרמנית, עברית, טורקית וארמנית). בנוסף, המציא שפה וקרא לה שפת הוונדרגוד[1]. כשהיה בן 10, כתב ספר ללימוד גאומטריה בשפה היוונית.
לימודים
בגיל 8 ניסה סידיס להתקבל לאוניברסיטת הרווארד, אך נדחה בשל גילו הצעיר. בגיל 11 התקבל סידיס לאוניברסיטה כחלק מתוכנית לרישום מוקדם של סטודנטים מוכשרים[2]. בגיל 14 סידיס נתן הרצאה על גופים ארבעה ממדיים לקהל של מתמטיקאים וזו עברה בהצלחה. לאחר ההרצאה, פרופסור דניאל קומסטוק מ-MIT צוטט כאומר שסידיס עתיד להיות המתמטיקאי המוביל של המאה ה-20. את התואר הראשון קיבל בשנת 1914, שנה לאחר שהשלים את חובותיו, בגלל שבהרווארד סירבו לתת תואר לתלמיד כה צעיר[3].
אברהם סטרלינג העריך את מנת המשכל (ציון IQ) של סידיס ביותר מ-250. סידיס היה הצעיר והמבטיח בקבוצה של ילדי פלא שלמדו בהרווארד בשנת 1909, קבוצה אשר כללה, בין השאר, את נורברט ויינר, אבי הקיברנטיקה, את ריצ'רד באקמינסטר פולר ואת המלחין רוג'ר סשנס.
לאחר שקיבל איומים מסטודנטים באוניברסיטת הרווארד, העבירו אותו הוריו בשנת 1915, לאוניברסיטת רייס ביוסטון. לאחר השלמת הדוקטורט שם הוא קיבל משרה של עוזר הוראה[4] במחלקה למתמטיקה. לאחר שנה עזב את המשרה, משום שלא הצליח בהוראה וזכה ליחס מזלזל מצד תלמידיו שהיו בוגרים ממנו. הוא חזר לבוסטון ונרשם לבית הספר למשפטים של הרווארד בספטמבר 1916, אך פרש ב-1919, אף על פי שהיו לו ציונים טובים.
בעיותיו הנפשיות
סידיס מיעט לשחק עם בני גילו וכתוצאה מכך גדל ללא כישורים חברתיים. כשהיה בן 8, החלו אצלו תופעות של היסטריה וצחוק עצבני וחזק, במיוחד כאשר פתר בעיות קשות. ב-1912, כשמלאו לו 14, העביר ויליאם הרצאה על המימד הרביעי. כשסיים את הרצאתו, הקהל מחא כפיים בהתלהבות רבה. במקום להודות למעריציו, החל לצחוק צחוק פרוע מכיוון שלא ידע כיצד להגיב על מחיאות הכפיים.[דרוש מקור]
בבגרותו ומותו
כשקיבל את תעודת ההצטיינות מאוניברסיטת הרווארד, האשים בפני העיתונאים את אביו שהרס את חייו.[דרוש מקור] הוא החליט לקיים מעתה "חיים של אדם פשוט". ויליאם נעלם מביתו למשך זמן רב. הוריו ניסו למצוא אותו אבל לא הצליחו לבסוף נודע להם שהוא מלמד במכון רייס ביוסטון. הקריירה הזו הסתיימה תוך זמן קצר בשל קשיי תקשורת עם המורים או עם התלמידים.
ב-1919 נעצר סידיס בעת שהשתתף בצעדה נגד גיוס החובה שנערכה באחד במאי. הוא הואשם על היותו סרבן מצפוני תחת חוק ההמרדה שנחקק ב-1918, ונידון ל-18 חודשי מאסר. הוריו השתמשו בהשפעתם ומעמדם ומנעו את כניסתו לכלא, אך החזיקו אותו בבית הקיץ שלהם בקליפורניה למשך שנה. סידיס שינה מאוחר יותר את דעותיו הפוליטיות ונטש את הסוציאליזם.
ב-1922 ברח שוב מהבית ובעזרת חבר של אביו נמצא בחוף המזרחי של ארצות הברית. הוא היה נחוש בדעתו לשמור על פרטיותו ולנהל חיים אנונימיים. הוא עבד כפקיד זוטר בכל-בו תמורת משכורת מעטה של 25$ לשבוע. הוא השקיע זמן רב באיסוף של כרטיסי רכבת חשמלית, פרסם ירחונים ולימד קבוצות קטנות של חברים את גרסתו להיסטוריה האמריקנית. הוא נהג לשתות אלכוהול. חברו של אביו הכניס מעט סדר לחייו והוא הוזמן להרצות בנושא "האם יש חיים על מאדים". עיתונאים רבים נהרו להרצאה, משום שזכרו אותו כגאון. כאשר החלה ההרצאה, הופתע הקהל כאשר סידיס דיבר על בעיות התעבורה בדרכים במקום על הנושא המדובר. הוא אמר דברים לא הגיוניים בליווי קולות מוזרים וצחוקים רמים. בסוף הערב אמר לעיתונאים: "אבי רצה שאהיה גאון והפך אותי לכישלון" וברח מהמקום. לאחר מות אביו, שהשאיר לבנו ירושה גדולה, התקשו עורכי דינו למצוא את סידיס שנעלם, וגם לאחר שמצאו אותו לא נגע בפרוטה מירושת אביו.
בשנת 1944, בגיל 46, סידיס נפטר מדימום תוך-גולגולתי בבוסטון. באותה שנה פורסמה מודעה בעיתון על מותו מדלקת ריאות במוסד צדקה בברוקלין, אך אין אימות לטענה זו.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של ויליאם ג'יימס סידיס- "ארכיון סידיס", מאגר כתביו ומידע אודותיו.
- "הביוגרפיה של סידיס".
- ויליאם ג'יימס סידיס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Vendergood בוויקיפדיה באנגלית.
- ^ Education of Children, שיקגו סנטינל, 23 ביוני 1911
- ^ Wiliam J. Sidis, בני ברית מסנג'ר, 3 ביולי 1914
- ^ A Professor at Harvard at 20, שיקגו סנטינל, 22 באוקטובר 1915
38120500ויליאם ג'יימס סידיס