וילהלם יונקר

תבנית אישיות ריקה וילהלם יונקר (ברוסית: [Василий Васильевич Юнкер]; 6 באפריל 1840 - 13 בפברואר 1892) היה חוקר רוסי ממוצא גרמני שהתמחה בחקר אפריקה.

יונקר נולד במוסקבה, למד רפואה בדורפט (שנקראת כיום אוניברסיטת טרטו), אוניברסיטת גטינגן, אוניברסיטת ברלין ואוניברסיטת פראג, אך לא עסק בכך זמן רב. לאחר סדרה של מסעות קצרים לאיסלנד (1869), מערב אפריקה (1873), תוניס (1874) ומצרים התחתונה (1875), הוא נשאר כמעט ברציפות במזרח אפריקה המשוונית מ-1875 עד 1886. תחילה היו משלחותיו יוצאות מהעיר ח'רטום ולאחר מכן העיר לאדו (דרום סודאן) (אנ'). ב-1879 הוא נסע לאקווטוריה, המחוז הדרומי ביותר של סודאן, ובילה חלק מהשנים הבאות עם המושל שלה, מהמט אמין פאשא, חוקר ארצות יהודי, שהתנצר ויש טענות שבהמשך גם התאסלם.^[1]

יונקר היה נוסע נינוח ומתבונן זהיר; מטרתו העיקרית הייתה לחקור את העמים עמם בא במגע, ולאסוף דגימות של צמחים ובעלי חיים. תוצאות חקירותיו מובאות בספרו Reisen in Afrika (3 כרכים, וינה, 1889–1891). תרגום לאנגלית פורסם בשנים 1890–1892.^[1]

הוא חקר בין השאר את קו פרשת המים של הנילוס-קונגו (אנ'), נלחם בהצלחה בתיאוריות ההידרוגרפיות של גיאורג אוגוסט שוויינפורט (אנ'), וביסס את זהותם של הנהר וול (אנ') והנהר אובנגי.^[1]

המלחמה המהדית מנעה את חזרתו לאירופה דרך סודאן, כפי שתכנן לעשות ב-1884, ומשלחת שארגן אחיו ב-1885 בסנקט פטרבורג, לא הצליחה להגיע אליו. לאחר מכן החליט יונקר לפנות דרומה. הוא עזב את ודלאי (אנ') ב-2 בינואר 1886, נסע דרך אוגנדה ותבורה (אנ') (בטנזניה), והגיע לזנזיבר בנובמבר 1886.^[1]

ב-1887 קיבל את מדליית הזהב של החברה הגאוגרפית המלכותית. התצפיות האתנוגרפיות שלו במדינת ניאם-ניאם (אנשי האזנדה) הן בעלות ערך במיוחד, אם כי לא מבוססות בחלקן.

בשנותיו האחרונות התגורר בווינה ועסק בעיקר בעיבוד החומרים שאסף במהלך מסעותיו. הוא מת בסנט פטרבורג ונקבר בקריפטה המשפחתית בסמולנסק.