יצחק אברהמי
יצחק אברהמי (1916 – 28 באוקטובר 1965) היה מבקר תיאטרון, מתרגם ומחזאי ישראלי.
ביוגרפיה
יצחק אברהמי נולד בפולין ב-1916 ועלה לארץ ישראל בגיל 5 עם הוריו, אליהו ויהודית וולקוביץ׳. המשפחה גרה בחיפה. אביו מת משחפת כשיצחק היה עדיין נער (שמו לימים, "אברהמי", התייחס לשמו האמצעי של האב). למד בגימנסיה "ביאליק" והצטרף ל"שומר הצעיר" ובהמשך ל"מחנות העולים". ב-1933 הצטרף להכשרה בקיבוץ נען, עם חברי "המחנות העולים", ולאחר שנת הכשרה, ב-1934, הצטרף כחבר לקבוצת "החוגים" שהקימה את קיבוץ בית השיטה [1], והשתתף במסע הקפת ים המלח.
כפועל שכיר בעבודת חוץ למד רצפות והפך לרצף מקצועי, ועל כך הייתה גאוותו. אחר כך למד נהיגה והיה לנהג מכונית משא. מחוץ לשעות העבודה הוא היה פעיל בחיי התרבות של בית השיטה, ביצירת דפוסי החגים ובארגון האירועים של הקיבוץ. ב-1938 נשלח להדריך בתנועת הנוער, ועיקר עבודתו היה עריכת עיתוני התנועה "לעבודה" ו"שדות", בהם התפרסמו רשימותיו הראשונות על ספרות ותיאטרון. לאחר סיום עבודתו חזר לבית השיטה, וזמן קצר לאחר מכן התגייס לצבא הבריטי, ושרת במצרים ובצפון אפריקה. מאותם ימים נשאר סיפור קצר שכתב על הווי היחידה הצבאית - "נשפיה לחה" (פורסם ב"על המדוכה", ביטאונה הראשון של המשמרת הצעירה של מפא"י[2]).
ב-1946, עם סיום שרותו הצבאי חזר לארץ ולקיבוץ, אך כעבור זמן קצר עבר לתל אביב, הצטרף לקבוצת החברים הפעילים ב"משמרת הצעירה" של מפא"י, ועבד בעריכת "אשמורת" (השבועון של המשמרת הצעירה[3]), כסגן עורך. ב-1948, עם הקמת צה"ל ופרוץ מלחמת העצמאות, הוא נקרא להיות בין מייסדי שבועון צה"ל "במחנה". הוא שימש שנתיים כסגן עורך "במחנה", לצידו של העורך הראשון משה שמיר. ב-1949 חזר שוב ל"אשמורת".
ב-1950 נסע כשליח הסוכנות והקרן הקיימת ללונדון, ומשם החל לשלוח מאמרים על תיאטרון לעיתונים בישראל, ולהעלות מחזות קצרים שכתב בחוגים לנוער יהודי.
פעילותו הציבורית באה לידי ביטוי בחברות רבת שנים בחוג "צעירי מפא"י". מאז 1958 ועד ליום מותו עבד ב"מעריב", כתב על ענייני תיאטרון וקולנוע, ושימש סגן עורך המוסף השבועי "ימים ולילות". הוא כתב את הטורים "לקראת בכורה" ו"לקראת שדור" שבהם סקר הצגות ותסכיתים. חלק מהטורים נכתבו בשם-העט "יצחק מאיר" (כי כנראה לא היה מקובל לפרסם שני מאמרים מאת אותו מחבר בגיליון אחד).
אחד התרגומים המוקדמים שלו היה שיר עם סקוטי בשם "נערה ברכיני לשלום"[4]. בשנות ה-50 התחיל לתרגם ספרים מאנגלית, וביניהם היו "מרד הנפילים", "אי המטמון", "פייטון פלייס" ו"עולם חדש מופלא" (שיצא אז בשם "עולם חדש אמיץ"). ב-1965 העלה תיאטרון הבימה את המחזה "תרדמת השבויים" מאת כריסטופר פריי (אנ'), בתרגומו[5].
אברהמי נפטר ב-1965.
שלושת ילדיו הם אלי אברהמי, מנישואיו הראשונים לאביבה (פרשק); ורותי דירקטור (אוצרת ומבקרת אמנות) וגדעון אברהמי, מנישואיו לחיה (עירוני). אחותו דינה, שנולדה ב-1925, הייתה נשואה לשבתאי שיכמן.
בקורת תיאטרון
יצחק אברהמי היה חבר בצוות המבקרים של תוכנית הרדיו "בימות ובדים" בעריכת בלה ברעם, ב"קול ישראל". במסגרת זאת, כמו גם במאמריו ב"מעריב", הביע את דעתו על תפקידו של מבקר התיאטרון: על המבקר להיות אדם אופטימי, אוהב תיאטרון, בעל כושר הבחנה ובעל השכלה רחבה, אשר מביע את דעתו על מוצר מוגמר - כלומר, המבקר אינו עוזר במאי או מורה למשחק. המבקר כמוהו כיו"ר האופוזיציה בפרלמנט הבריטי, שמתוקף מעמדו אמור לבקר את הממשלה. זאת ביקורת של אוהב, שאינו מתחנף לטעם הקהל.
יצחק שהיה "אנגלופיל" הרבה לנסוע ללונדון לראות תיאטרון בריטי במיטבו ולדווח על כך בכתבות שהתפרסמו ב"ימים ולילות". בנסיעתו האחרונה, אחרי פרוץ מחלתו, היה הראשון לדווח מלונדון על להקה חדשה שעשויה להיות ידועה מאד, יום אחד, גם אצלנו. את שם הלהקה תרגם ל"חיפושיות הקצב", מתוך מודעות למשחק המילים בשם "ביטלס".
קישורים חיצוניים
- רשימת הפרסומים של יצחק אברהמי, בקטלוג הספרייה הלאומית
- מת יצחק אברהמי, מהעובדים הבכירים במערכת "מעריב", מעריב, 28 באוקטובר 1965
- יצחק אברהמי, דבר, 29 באוקטובר 1965
הערות שוליים
- ^ עזריה אלון, ימים ראשונים בית השיטה 1928–1942
- ^ על המדוכה [תש"ד–תש"ה] 1944-1945, באתר האתר ההיסטורי של תנועת העבודה הישראלית
- ^ אשמורת [תש"ה-תשי"ב] 1944-1951, באתר האתר ההיסטורי של תנועת העבודה הישראלית
- ^ מילות השיר "נערה ברכיני לשלום" והאזנה לו, באתר זמרשת
- ^ מודעה המכריזה על הצגת הבכורה של המחזה, באתר הספרייה הלאומית
25086911יצחק אברהמי