השלכה (פסיכולוגיה)
בפסיכואנליזה, השלכה (פרויקציה) היא מנגנון הגנה אישי שבו משליך האדם את הצדדים השליליים באישיותו אל עבר העולם שמחוצה לו, ומייחס אותם לאנשים אחרים, ובכך יכול להתעלם מראיית תכונותיו ודחפיו השליליים. הפסיכולוג אריק אריקסון טען כי אף שההשלכה בדרך כלל מעוותת ומלאה איבה ופחד, יש בה גרעין של משמעות עמוקה, שלא במקרה האדם המשליך מייחסה לאובייקט המושלך.
פסיכולוגים פיתחו מספר שיטות של איבחון ההשלכה באמצעות הצגת גירוי רב משמעי שעל הנבחן להציג לו פירוש, כאשר ההנחה היא שהפירוש ישקף דבר מה על נותן הפירוש. רוב מבחני ההשלכה מבוססים על הפסיכולוגיה הפסיכואנליטית. הם מורכבים מגירויים מעורפלים, המאפשרים לאדם מרחב תגובה גדול. הנחת היסוד במבחנים אלה גורסת כי רגשותיו של האדם, יצריו, עמדותיו, משאלותיו וצרכיו, מושלכים על הגירויים העמומים ותגובותיו הן לפיכך ביטוי לעולמו הפנימי והלא מודע.
בתרפיה התבנית מבית מדרשו של פרידריך פרלס, החלום מוצג כתהליך של השלכה, שבה דמויות בחלום מסמלות צדדים שונים באישיותו של האדם. פרלס איננו רואה בחלום מבחן אישיות אלא מנצל אותו כנקודת מוצא להגברת המודעות העצמית של האדם. פרופ' יצחק לוין טוען כי אפשר לראות בחלום, מבחן השלכה אידיאלי, מכיוון שהחולם מספק הן את הגירוי והן את תגובתו לגירוי.[1]
תפיסה זו של מנגנון ההשלכה, מוזכרת אצל חז"ל בתלמוד, "כל הפוסל – במומו פוסל", שם מסופר שמי שקורא לאחרים עבדים הוא בעצמו עבד.[2]
ראו גם
הערות שוליים
- ^ יצחק לוין, הפסיכולוגיה של החלום, עמ' 112
- ^ תלמוד בבלי מסכת קידושין ע ב
- ^ אריק אריקסון, ילדות וחברה, עמ' 266 ואילך
22363635השלכה (פסיכולוגיה)