הר ארדון
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
הר ארדון הוא הר הנמצא בחלקו המזרחי של מכתש רמון. גובהו 722 מטרים מעל פני הים.
מקור שמו העברי של הר ארדון- מהתנ"ך. בספר דברי הימים א', בפרק ב', פסוק 18, מצוין שמו של ארדון, שהיה בנו של כלב בן-חצרון: "...ואלה בניה, ישר ושובב וארדון". שמותיו הערביים של ההר הם "ראס א-רדידה" (راس الرديدة), או "ראס א-רדיחה".
מראה ההר הוא כשל טרפז, המתנשא מעל "רצפת" המכתש ומהווה חלק מדפנו המזרחית. מדרונותיו תלולים ומשופעים.
בשנת 1980 הוכרז שמורת טבע מצוק הצינים, הכולל בתוכו את הר ארדון[1].
לקריאה נוספת
- פרופ' עקיבא פלכסר, "שיחות על הגאולוגיה של ישראל", משרד הביטחון-ההוצאה לאור, 1989
- ערן דורון, יעקב עיני, "מטיילים בנגב", מדרשת שדה בוקר וטבע הדברים, 2004
- ד"ר זאב וילנאי, "אנציקלופדיה אריאל לידיעת הארץ", עם עובד, 1978
קישורים חיצוניים
- מסלול טיול בהר ארדון, אתר סנונית (לא עובד)
- מסלול טיול בהר ארדון, אתר הצופים (לא עובד)
הערות שוליים
- ^ צבי אילן, שמורות טבע בנגב, דבר, 23 באוקטובר 1980
מקרא: (1) מעלה העצמאות, (2) "הנגריה" - משושי אבן חול, (3) "קיר האמוניטים" - מאובנים מתק' הטורון, (4) שן רמון - סלע מחדר מגמתי, (5) הר ארדון, (6) "הר גמל", (7) "גבעת געש" - בזלת, (8) הר ערוד - בזלת, (9) "קניון הפריזמות" - משושי בזלת.
