הרפס

הרפס
Herpes simplex

שלפוחית הרפס סימפלקס על השפה
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine	article/218580 article/1132465
DiseasesDB	330215841
MeSH	D006561
סיווגים
ICD-10	A60, B00, G05.1, P35.2

הרפס (Herpes; בעברית: שַׁלְבֶּקֶת) הוא משפחה של וירוסים (herpesviridae) הגורמים למחלות שונות (כגון "שַלְבֶּקֶת חוגרת") אצל בני אדם וחיות. בלשון הדיבור, המילה "הרפס" מתייחסת בעיקר לנגיף "הרפס סימפלקס", שמתבטא בעיקר בשלפוחיות על העור או בריריות, בעיקר באזור השפתיים, העפעפיים או איברי הרבייה.

סוגי נגיף ההרפס

קיימים שמונה סוגים של נגיפים במשפחת ההרפס הגורמים למחלות אצל בני האדם:

• HHV-1 - נגיף ההרפס סימפלקס 1 (HSV-1) - מתקיף בעיקר את אזור השפתיים.
• HHV-2 - נגיף ההרפס סימפלקס 2 (HSV-2) - מתקיף בעיקר את אזור איברי הרבייה.
• HHV-3 - נגיף וריצלה-זוסטר (VZV) - גורם לאבעבועות רוח, שלבקת חוגרת ובלפריטיס.
• HHV-4 - נגיף אפשטיין בר (EBV), או lymphocryptovirus - גורם למחלת הנשיקה, לימפומה על שם ברקט, סרטן הלוע (נדיר).
• HHV-5 - נגיף הציטומגלו (Cytomegalovirus או CMV) - גורם למחלת הנשיקה, רטיניטיס.
• HHV-6 - ה-Roseolovirus - גורם למחלת האדמדמת. במבוגרים גורם לפיטיריאזיס רוזאה.
• HHV-7 - דומה ל-HHV-6, גורם לסימפטומים דומים.
• HHV-8 - מוכר גם כ-KSHV, הוא סוג של Rhadinovirus הגורם לסרקומת קפושי, ומחלות נוספות.

הרפס סימפלקס 1 ו-2

הרפס סימפלקס 1 הוא הגורם העיקרי לשלפוחיות האופייניות למחלה באזור השפתיים. הוא גם נרכש יותר בקלות, משום מיקומו הגלוי. שלפוחיותיו של הרפס סימפלקס 2 מתבטאות בעיקר באזור איברי הרבייה, והוא מוכר כמחלת מין. מחלת ההרפס סימפלקס לרוב אינה קטלנית. היא עשויה להוות סכנת חיים אצל תינוקות, בכל הגילאים במקרה בו הנגיף חודר למוח וגורם לאנצפליטיס ובחולים עם דיכוי של מערכת החיסון.

הידבקות

ההרפס סימפלקס היא מחלה מידבקת מאוד, העוברת בדרך כלל דרך מגע עור בעור, או לעיתים דרך חפץ משותף (שפתון, נרגילה וכו'). הווירוס עובר דרך סדקים זעירים מאוד בעור, אך הוא אינו מסוגל לחדור מבעד לפיסת עור בריאה לחלוטין. החומר התורשתי של הוירוס נשמר כאפיזום (דנ"א מעגלי) בתאי העצב בגנגיליונים של מערכת העצבים הסימפתטית ומתפרץ מהם חזרה אל שטח העור מדי פעם ולפעמים גורם כך למחלות. אחוזים גבוהים באוכלוסייה נשאים בווירוס, אם כי אצל רבים הסימפטומים מתבטאים לעיתים רחוקות, אם בכלל.

מהלך המחלה

החל מרגע ההידבקות, וירוס ההרפס שוכן בגוף החולה באופן כרוני. תדירות ההתפרצויות משתנה מאדם לאדם, ונעה בין מספר שבועות למספר חודשים. באנשים מסוימים המחלה לא תתפרץ בעתיד מעבר להתפרצות הראשונית שחלה עם ההידבקות במחלה. באנשים בהם הישנות המחלה תכופה, ממליצים על טיפול באמצעות כדורים, המונע את ההתפרצויות. אולם לרוב, הטיפול ניתן רק באופן חיצוני בשעת הצורך בצורת משחה.

גורמים להתפרצות

באופן כללי, וירוס ההרפס תוקף את הגוף ומתבטא בעיתות בהן מערכת החיסון של הגוף נמצאת במצב מוחלש. לכן ניתן לראות התפרצויות בעיקר במצבים כגון:

• בעת מחלה אחרת (בעיקר מחלות חום)
• במשך עונות המעבר
• במצבים של לחץ נפשי (סטרס)
• בתקופות של שינויים משמעותיים בגוף כמו תנודות הורמונליות

טיפול

הטכנולוגיה הקיימת לא מאפשרת ניקוי החומר התורשתי של הוירוס מה-DNA של תאי העצב ועקירה של גנגיליונים תגרום לתופעות לוואי חריפות בהרבה ממחלת ההרפס (כגון שיתוק השפתיים), לפיכך כיום המחלה חשׂוכת מרפא וכל שניתן הוא לטפל בסימפטומים של ההתפרצויות.

התרופות האנטיוויראליות בהן משתמשים לטיפול בהתפרצויות הן:

• אציקלוביר (Acyclovir, שמות מסחריים: זובירקס, ציקלומד ועוד)
• ולאציקלוביר (Valacyclovir, שם מסחרי Valtrex)
• פמציקלוביר (Famcyclovir, שם מסחרי Famvir)
• פנציקלוביר (שם מסחרי בישראל Fenlips)
• הרפסין (שם מסחרי בישראל Herpesine)

כדי להקל על הכאבים וזירוז החלמת הפצע משתמשים כטיפול משלים בתרפייה בלייזר רך אשר מגרה את תפקוד התא ומזרז את זרימת הדם לאזור.

הרפס והריון

נשים הרות היודעות שיש להן הרפס גניטאלי, או שחוששות שנדבקו במהלך ההיריון, צריכות לשתף את הרופא המטפל בעובדה זו, כדי שהתינוק יטופל בהתאם.

מניעה

נשים בהריון צריכות להימנע מקיום יחסי אישות עם בני זוג הסובלים מהרפס גניטאלי פעיל, בייחוד בשלבים המתקדמים של ההיריון. הידבקות בהרפס גניטאלי במהלך הטרימסטר (השליש) השלישי להריון מעמידה את העובר בסיכון גבוה יותר להדבקה, משום שגוף האם לא הספיק ליצור נוגדנים שיש בכוחם להגן על העובר.

העברת הנגיף לעובר

מקרים של העברת הנגיף מהאם לתינוק במהלך הריון הם נדירים. כ-20% מהנשים ההרות נושאות את נגיף ההרפס מסוג 2 אשר גורם להרפס גניטאלי, ויחד עם זאת פחות מ-0.1% מהיילודים נדבקים במהלך ההיריון או הלידה. האם הנגועה מעבירה לתינוק נוגדנים המגנים עליו מפני הנגיף במהלך ההיריון. הסיכון של העברת הנגיף לעובר או לתינוק על ידי נשים שנדבקו בו לפני הכניסה להריון נמוך.

מרבית האמהות הנושאות הרפס גניטאלי יולדות ללא בעיות מיוחדות. לפני הלידה מבצעים בדיקה האם יש סימפטומים וגינאליים להתפרצות הרפס. במידה שקיימים סימנים כאלו נשקל ביצוע ניתוח קיסרי. אישה הרה הסובלת מהתפרצות של הרפס גניטאלי בעת הלידה, עלולה להעביר את הנגיף לתינוק. אם הלידה מתרחשת במהלך ההתפרצות הראשונה של הנגיף עלול התינוק לסבול מנזק חמור, כיוון שבהתפרצות הראשונה עדיין אין לאם נוגדנים נגד הנגיף להעביר לו.

במידה שהוולד נדבק בהרפס במהלך הלידה, הסימפטומים יופיעו אצלו במהלך 2-3 השבועות שלאחריה. הרפס עלול להוות מחלה מסכנת חיים עבור תינוק בשבועות הראשונים לחייו. טיפול תרופתי עשוי לצמצם או למנוע נזק משמעותי לתינוק.

תינוקות

תינוקות עלולים להידבק בנגיף ההרפס מסוג 1 במקרה שהאם או אחד מהמטפלים בבית החולים סובל משלפוחיות הרפס בידיים או על השפתיים. תינוקות שעוברים מציצת דם במילה עלולים להידבק בהרפס במידה והמוהל נשא של הרפס השפתיים. מכיוון שכך הרבנות הראשית הכניסה נוהל מיוחד לפיו על המוהל להשתמש בקשית מזכוכית לביצוע המציצה כדי להימנע מאפשרות להדבקת התינוק, אך בעקבות התנגדות חריפה של רבנים שונים חזרה בה הרבנות, והיא מאפשרת את הדבר לפי בחירת המשפחה. בשנת ה'תשע"ט פרסמה הרבנות הראשית נהלים מחייבים למוהלים, בהם הובא כי חובה על כל מוהל לחטא את פיו בתמיסת ליסטרין המכילה אלכוהול ובכל מקרה אם ידוע שיש למוהל פצע מדבק עליו להעביר את המציצה לאדם אחר בריא.

קישורים חיצוניים

• וירוס הרפס מספר 8
• גאיה קורן, הרפס בשפתיים: אילו טיפולים יקצרו את ההתקף?, באתר ynet, 29 ביולי 2013
• ד"ר איתי גל, הרפס: איך נדבקים, מה הסימפטומים ומה הטיפול היעיל, באתר ynet, 21 ביולי 2015

הערות שוליים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.