הרמינה, נסיכת רויס-גרייץ

הרמינה, נסיכת רויס-גרייץ
Hermine, Prinzessin Reuß zu Greiz
לידה	17 בדצמבר 1887; גרייץ (אנ'), נסיכות רויס-גרייץ
פטירה	7 באוגוסט 1947 (בגיל 59); פרנקפורט, שטח הכיבוש הסובייטי בגרמניה
שם מלא	הרמינה, נסיכת רויס-גרייץ
מדינה	הרייך הגרמני
בן זוג	יוהאן, נסיך שנאייך-קרולאט; וילהלם השני, קיסר גרמניה
שושלת בית הוהנצולרן
תואר	נסיכת רויס-גרייץ
אב	היינריך העשרים ושנים, נסיך רויס-גרייץ
אם	אידה, נסיכת שאומבורג-ליפה
צאצאים	ראו בהמשך

הרמינה, נסיכת רויס-גרייץ (בגרמנית: Hermine, Prinzessin Reuß zu Greiz;‏ 17 בדצמבר 1887 - 7 באוגוסט 1947) הייתה נסיכה גרמנייה מבית רויס אשר נישאה ליוהאן, נסיך שנאייך-קרולאט, ולאחר מותו לווילהלם השני, קיסר גרמניה, ארבע שנים לאחר ויתורו של וילהלם על הכס הגרמני.

ביוגרפיה

הרמינה נולדה ב-17 בדצמבר 1887 בעיר גרייץ. היא הייתה בתם החמישית של היינריך העשרים ושנים, נסיך רויס-גרייץ ושל אידה, נסיכת שאומבורג-ליפה. אביה היה השליט של נסיכות רויס-גרייץ - נסיכות קטנה בתחומי הקיסרות הגרמנית (במדינת תורינגיה המודרנית). אמה הייתה בתו של אדולף הראשון, נסיך שאומבורג-ליפה ונכדתו של גאורג השני, נסיך ולדק ופירמונט. אחיה הגדול הוכתר ב-1902 כהיינריך העשרים וארבעה, נסיך רויס-גרייץ.

ב-7 בינואר 1907 נישאה הרמינה ליוהאן גאורג לודוויג אוגוסט, נסיך שנאייך-קרולאט (11 בספטמבר 1873 - 7 באפריל 1920). הרמינה ילדה לו חמישה ילדים. יוהאן מת ב-1920. בינואר 1922 שלחה הרמינה את אחד מבניה אל העיר דורן שבהולנד כדי לברך את וילהלם השני, קיסר גרמניה לשעבר לרגל יום הולדתו. הקיסר לשעבר הזמין את הילד ואמו לביקור באחוזתו שבדורן. וילהלם, שרק לפני תשעה חודשים התאלמן מאשתו הראשונה אוגוסטה ויקטוריה משלזוויג-הולשטיין, נהנה מאוד מחברתה של הרמינה, ולשניהם היה הרבה במשותף. וילהלם חפץ להתחתן עם הרמינה, אולם הצעד ספג התנגדות מצד בניו כמו גם מצד מלוכנים גרמנים רבים. חרף זאת, ב-5 בנובמבר של אותה שנה נערכו הנישואים בין וילהלם בן ה-63 והרמינה בת ה-33.

מערכת יחסיהם הייתה מאושרת. הרמינה ליוותה את וילהלם בנאמנות לכל מקום, וסייעה בטיפול בנכסי בית הוהנצולרן בגרמניה ובהולנד. היא גם עמדה בקשר עם חוגים מלוכניים ולאומניים בגרמניה. לאחר עליית הנאצים לשלטון, התעוררו בקרב המלוכנים הגרמנים תקוות להשבת הקיסרות, והרמינה שלחה להיטלר מכתב בנושא בשם בעלה, אולם לא זכתה לתגובה. ב-1927 היא פרסמה את זיכרונותיה תחת השם "קיסרית בגלות". ב-1940 התחתנה בתה הנרייטה עם נכדו של וילהלם, קרל פרנץ, נסיך פרוסיה (הם התגרשו ב-1946). וילהלם נפטר ב-1941. לא היו להם ילדים. לאחר מותו עזבה הרמינה את הולנד ועברה לגור באחת מהאחוזות של בעלה הראשון בסאבור שבשלזיה תחתית. בתחילת 1945, בעקבות מבצע ויסלה-אודר, נמלטה הרמינה מאימת הצבא האדום אל אחוזתה של אחותה ברוסלה, בתורינגיה.

לאחר סיום מלחמת העולם השנייה היא הוחזקה במעצר בית בפרנקפורט על האודר בידי כוחות הכיבוש הסובייטיים. מאוחר יותר היא נכלאה במחנה מעצר, אולם לאחר מכן הוחזרה למעצר בית. היא נפטרה בדירה קטנה בפרנקפורט על האודר ב-7 באוגוסט 1947 בגיל 59 כשהיא תחת שמירה קפדנית של חיילים סובייטים. היא נקברה במקדש העתיקות בסנסוסי, פוטסדאם, היכן שגם אשתו הראשונה של וילהלם נקברה. אזור זה הפך מאוחר יותר לחלק מגרמניה המזרחית.

משפחתה

מנישואיה ליוהאן גאורג לודוויג אוגוסט, נסיך שנאייך-קרולאט נולדו לה חמישה ילדים:

הנס גאורג היינריך לודוויג פרידריך הרמן פרדיננד, נסיך שנאייך-קרולאט (1907–1943), נהרג בחזית המזרחית במלחמת העולם השנייה
גאורג וילהלם, נסיך שנאייך-קרולאט (1909–1927)
הרמינה קרולינה ונדה אידה לואיזה פאודורה ויקטוריה אוגוסטה, נסיך שנאייך-קרולאט (1910-1959), התחתנה עם הוגו הרברט הרטונג
פרדיננד יוהאן גאורג הרמן היינריך לודוויג וילהלם פרידריך אוגוסט, נסיך שנאייך-קרולאט (1913–1973), התחתן עם רוזה ראוך ולאחר מכן עם הברונית מרגרט פון סקנדורף.
הנרייטה הרמינה ונדה אידה לואיזה, נסיכת שנאייך-קרולאט (1918–1972), התחתנה עם קרל פרנץ, נסיך פרוסיה.