הרולד בילי
הרולד בילי (באנגלית: Harold Beeley; 15 בפברואר 1909 - 27 ביולי 2001) איש משרד החוץ הבריטי. בהיסטוריה של מדינת ישראל ידוע בילי כאחד מבולטי המתנגדים לתנועה הציונית והיישוב היהודי. יש הרואים בו כמי שעמד מאחורי מדיניותו האנטי-ציונית של שר החוץ הבריטי ארנסט בווין בתקופת המאבק על הקמת מדינת ישראל.
ראשית דרכו
הרולד בילי נולד בעיר מנצ'סטר באנגליה בשנת 1909. בצעירותו למד היסטוריה באוניברסיטת אוקספורד. בין השנים 1930 ל-1939 שימש כעוזר הוראה וכמרצה באוניברסיטאות שונות: לונדון, שפילד, אוקספורד ולסטר. בשנת 1936 פרסם בילי ספר על בנימין ד'יזראלי.
בימי מלחמת העולם השנייה עבד בילי ב"מכון המלכותי ליחסים בינלאומיים", גוף שהיה למעשה מחלקת המודיעין של משרד החוץ הבריטי, לצידו של פרופסור ארנולד טוינבי. בשנת 1945 שימש כחבר המזכירות של הוועידה שנערכה בסן פרנסיסקו בה הוחלט על ייסוד האו"ם וחבר בוועדת ההכנה לייסודו.
בארץ ישראל
מגעו הראשון של הרולד בילי עם בעיות המזרח התיכון והסכסוך היהודי - ערבי היה בשנת 1945 עת הפך לראש יועציו של שר החוץ הבריטי ארנסט בווין, שנכנס לתפקידו כשר החוץ לאחר ניצחון מפלגת הלייבור בבחירות הכלליות שנערכו בבריטניה ביולי 1945.
במשך שנים, עד למינויו כשר החוץ נודע ארנסט בווין כתומך עקבי בדרישות הציונים וכניסתו למשרד החוץ, משרד שהיה ידוע בשל עמדתו הפרו ערבית, הגבירה את התקווה שהתוכנית הפרו ציונית של מפלגת הלייבור עומדת בפני הגשמה. האיש שגרם לשינוי עמדתו של בווין למעבר מן התמיכה בצד הציוני לתמיכה בצד הערבי, היה יועצו רב ההשפעה הרולד בילי. הרולד בילי היה ערביסט - אוהד הערבים, התרבות הערבית והשאיפות הלאומיות של הערבים וכיוצא מזאת, שולל הציונות ושאיפות היהודים להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. במרוצת הזמן הוגדר בילי אף כאויב הציונות. השר הממונה עליו ארנסט בווין היה חסר השכלה, שניסיונו הצטמצם לענייני איגודים מקצועיים ויחסי עבודה, אך משולל כל ניסיון בדיפלומטיה וביחסים בינלאומיים והושפע מיועצו בעל ההשכלה הגבוהה והניסיון המדיני, שגרם לשינוי ביחסו של בווין לשאלת ארץ ישראל.
על מערכת יחסים זו שביו בווין ליועציו אמר הנציב העליון האחרון אלן קנינגהם כי בווין "מוקף ערביסטים מכל עבר ואת כל הדו"חות שלו הוא מקבל מאותה קבוצה ותיקה של פרו-ערבים". על הרולד בילי אמר קנינגהם כי הוא בעיניו "איש מסוכן מאד".
לימים, בסביבות שנת 1980, בהיכנסו לעשור השמיני לחייו, התראיין הרולד בילי לסדרת הטלוויזיה של הערוץ הראשון "עמוד האש" ומסר את גרסתו שלו לשינוי שחל בעמדתו של בווין:
- "מדיניות החוץ של ממשלת הלייבור לא העסיקה את בווין לפני התמנותו לשר החוץ. גם סביר שלא ידע מה אומרת תוכנית הלייבור בעניין ארץ ישראל. הוא מעולם לא התעניין בכך. לכן אין לומר, שבווין שינה את דעתו. הוא למד את מצע הלייבור, ושמע את הדעות המקצועיות של אנשי משרד החוץ, והגיע אחרי כמה חודשי לימוד למסקנה, שהמדיניות הזו מוטעית, או שהיא בלתי מעשית...ובכן אני סבור, אם לומר זאת בפשטות, עצתנו הייתה - ניסיון בריטי להקמת מדינה יהודית במזרח התיכון יגרום נזק חמור חסר-תקנה ליחסינו עם ארצות-ערב".
בשנת 1946 נתמנה הרולד בילי למזכיר ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראל. הרקע להקמת הוועדה היה התחדשות המאבק לעצמאות של היישוב היהודי בארץ ישראל, עם תום מלחמת העולם השנייה, הקמת תנועת המרי העברי ופעולתן של המחתרות לפגיעה במערכת הרכבות בארץ, במוסדות השלטון ובאנשי הרשות של המנדט הבריטי. בה בעת לחץ ממשלו של נשיא ארצות הברית הארי טרומן להתיר את כניסתם של ניצולי השואה היהודים - העקורים לארץ ישראל. בווין העלה הצעת פתרון והיא הקמת ועדת חקירה משותפת בריטית - אמריקאית, שתגבש המלצה לפתרון בעיית ארץ ישראל. בווין היה סבור כי הוועדה בת 12 החברים שמחציתם בריטים ומחציתם אמריקאים תביא לתוצאות הרצויות לו. הוא סמך על תמיכת החברים הבריטים בעמדתו וסבור היה כי חלק מן האמריקאים יחברו לבריטים ויביאו לתוצאה הרצויה לו, דהיינו כי הוועדה תחליט לא להקים מדינה יהודית בארץ ישראל ולא להכניס את העקורים לארץ. לבווין נכונה אכזבה מרה, שנים מחברי הוועדה, ריצ'רד קרוסמן הבריטי ובארטלי קראם האמריקאי, התגלו כאוהדי העניין הציוני, כתומכים בהקמת מדינה יהודית בארץ ישראל ובעליית העקורים אליה. האיש שלא שינה את עמדתו וניסה ככל יכולתו להשפיע על הוועדה לקבל החלטה ברוח מדיניותו של בווין היה הרולד בילי. בארטלי קראם העיד על עמדתו של בילי בדיוני הוועדה: "בעיניו היו הערבים חשובים יותר מן האימפריה הבריטית".
מאמציו של בילי לא נשאו פרי והועדה החליטה, בניגוד לעמדתו ולעמדת שולחו ארנסט בווין, להמליץ על התרת עלייתם לארץ ישראל של 100,000 מן העקורים ועל ביטול חוקי הקרקעות של הספר הלבן בדבר הגבלת רכישת קרקעות על ידי יהודים בארץ ישראל.
לאחר שמסקנות הוועדה לא יושמו ואף ועדת מוריסון גריידי, שבאה לאחריה, לא הביאו לפתרון בעיית ארץ ישראל, החליט ארנסט בווין להביא את בעיית ארץ ישראל להכרעת עצרת האו"ם צעד שעתיד להביא בניגוד לכוונת יוזמו להחלטת החלוקה ולהקמת מדינה יהודית בחלק מארץ ישראל. דוד הורוביץ, מי שהיה משקיף מטעם הסוכנות היהודית בדיוני עצרת האו"ם מספר בספר זכרונותיו כי בעת ההחלטה על העברת בעיית ארץ ישראל לאו"ם אמר לו הרולד בילי:
- "הסתכל נא בתקנון האו"מ וברשימת המדינות הנמנות עם ארגון זה. על מנת להשיג החלטה חיובית תצטרכו לרוב של שני שלישים מבין קולותיהן של המדינות הללו, ותוכלו לזכות ברוב זה רק אם יתאחדו הגוש המזרחי וארצות הברית של אמריקה ויתמכו באותה החלטה עצמה ובאותו ניסוח. דבר כגון זה לא קרה עדיין, אינו יכול לקרות ולעולם לא יקרה."
בארטלי קראם, ידיד הציונות והיישוב היהודי, מצטט את דברי בילי שנאמרו באותו הקשר:
- "עלינו לראות את הבעיה הארץ ישראלית במסגרת שאיפת התפשטותה של רוסיה הסוביטית. הסוביטים זוממים לחדור דרומה אל המזרח התיכון, וטוב תעשה ממשלת ארצות הברית אם תצטרף לאנגליה בהקמת רצועת-מגן של מדינות ערביות בפני ההתפשטות הסוביטית. אילו הוכרזה ארץ ישראל כמדינה ערבית, הייתה זו חוליה חזקה בשרשרת הזאת".
קריירה דיפלומטית
עם תום עבודת ועדת החקירה האנגלו אמריקאית זכה בילי לתפקידו הדיפלומטי הראשון כנציג ארצו במדינות חוץ, כסגן ראש הנציגות בקופנהגן ולאחר מכן כיהן במשרה דומה בבגדד, תפקיד שגרם לו הנאה מרובה, כערביסט, לחיות בסביבה ערבית ולהמצא בקשרים עם ממשלות ערביות. לאחר מכן נשלח לוושינגטון ובסוף בשנת 1955 הועלה לדרגת שגריר ונתמנה לשגריר בריטניה בערב הסעודית. בילי שימש בתפקיד זה זמן קצר בלבד וחזר ללונדון לשמש בתפקיד עוזרו של סגן שר החוץ לענייני המזרח התיכון. בתפקיד זה הוא חווה את הניסיון הטראומטי ביותר בחייו הציבוריים, כאשר מודר מכל ההכנות למבצע מוסקיטר, בניסיון הכושל של בריטניה וצרפת להשתלט במבצע צבאי על תעלת סואץ. ימים אחדים בלבד לפני נחיתת הכוחות באזור התעלה, הבטיח בילי לממשל האמריקאי, בתום לב, כי לא מתוכנן כל מבצע ממין זה. לאחר פרשת סואץ נשלח לארצות הברית לשמש כסגן נציג בריטניה באו"ם.
בשנת 1961 נמצא בילי, הערביסט, כאיש המתאים ביותר לשקם את היחסים בין בריטניה למצרים שנפגעו קשות במשבר סואץ והוא נתמנה לשגריר בריטניה במצרים. העיתונות המצרית קידמה את פניו בקרירות והסתייגות, אך הממשל המצרי העריך את מאמציו לקידום היחסים בין שתי המדינות. כמחווה למצרים הסיר בילי את תמונות הדיוקן של מצביאים בריטים כאלנבי וקיצ'נר, שסימלו בעיני המצרים את האימפריאליזם, מקירות חדר עבודתו בשגרירות.
בשנת 1964, לאחר פסק זמן בו שימש בילי כנציג בריטניה בוועידה לפירוק הנשק בז'נבה. הוא חזר ב-1967 לקהיר לשמש שנית כשגריר במצרים, תפקיד בו שימש עד לפרישתו לגמלאות בשנת 1969.
לאחר פרישתו חזר בילי לאקדמיה כמרצה להיסטוריה. יחד עם זאת כיהן מילא תפקידים הקשורים ביחסי התרבות עם העולם הערבי, בין היתר כנשיא "החברה לחקר מצרים" בין השנים 1969 ל-1988, וכיושב ראש של "לשכת המסחר המצרית-בריטית" בין השנים 1981 ל-1992.
הרולד בילי נפטר בשנת 2001, בן 92.
ספרו על ד'יזראלי
- Disraeli. publisher : Duckworth, 1936
קישורים חיצוניים
- שוחחתי עם הארולד בילי, מעריב, 28 בנובמבר 1948
