הרב יעקב שריבום
  | |
| לידה |
1913 ורשה, פולין |
|---|---|
| פטירה | 21 בנובמבר 1991 (בגיל 78 בערך) |
יעקב שריבום ("שרַייבּוֹם" 1913 - י"ד בכסלו ה'תשנ"ב, 21 בנובמבר 1991) היה מבקר העירייה הראשון של ירושלים, רב מחנות עצורי המחתרות באפריקה ופעל כמקשר בין הגולים העצורים לשלטונות, שימש כרב מחנות המעצר בקפריסין ופעל רבות במבצע החשאי להעלאת יהודי תימן, "מרבד הקסמים".
ביוגרפיה
יעקב שריבום נולד למשפחה חסידת גור בוורשה שבפולין, בן לחיים אליעזר ורבקה יהודית, ילד שני למשפחה בת שבעה ילדים: הינדה, יעקב, הירש וולף, שמואל, אפרים, שמחה ונחמה. בשנת 1934 נשלח לארץ ישראל על ידי הרבי מגור, על מנת לשמש כאחד ממקימי החסידות בארץ. הרבי מגור, שהכיר את כישוריו, דאג לאיסוף כספים מחסידי ורשה, כספים אשר שימשו להעלאתו ארצה של יעקב. הינדה, האחות הבכורה, עלתה ארצה עם תנועת "השומר הצעיר" שבה הייתה חברה עוד בטרם פרצה מלחמת העולם השנייה, והייתה בין מקימי קיבוץ שמיר שבגליל העליון, בו התגוררה עם בעלה ליקא עד ליום מותה בשיבה טובה. ההורים ושאר חמשת האחים למשפחת שריבום נרצחו בשואה במלחמת העולם השנייה. עם הגיעו ארצה, כשהוא בן 21, החל יעקב את לימודיו בישיבת חסידות גור בירושלים, "שפת אמת", ובהמשך גם לימד באותה ישיבה. בשנת 1937, נשא לאישה את שושנה רייזל לבית שטרנהל והזוג עבר להתגורר בירושלים, שם נולדה ביתם הבכורה, יפה. זמן קצר לאחר מכן הם שבו להתגורר בחיפה ויעקב החל לחפש פרנסה. הוא לא בחל בשום עבודה, ואכן, במהרה החל לעבוד כסבל בנמל חיפה, פועל בניין, פקיד במשרד ניהול חשבונות ואפילו כמדביק מודעות בלילות. אשתו שושנה, שראתה את הפוטנציאל הגלום בו, הציעה ליעקב ללמוד את השפה האנגלית בתקווה שכך יוכל למצוא לעצמו עבודה הולמת יותר. הוא החל ללמוד בעצמו את השפה, כאוטודידקט, ובתוך שלושה חודשים שלט בשפה. בגיל 34, כשהוא כבר אב ליפה ולנתן, החל יעקב בעבודתו הציבורית.
מחנות העצורים באפריקה
בשנת 1946 נשלח שריבום על ידי הסוכנות היהודית לאפריקה לשמש כרב לעצורי המחתרות אצ"ל ולח"י, שהוגלו לשם על ידי השלטון הבריטי ששלט באותם ימים בארץ. תפקידו היה לדאוג לצורכי הדת של האסירים היהודים. הוא היה באריתריאה-אסמרה, בקניה, בסודן ובקהיר והגיע אף לג'דה שבסעודיה, בטרם דרכה שם כף רגלו של יהודי. עם הזמן, יצר קשרים מיוחדים עם הצמרת הבריטית במחנות ובמקביל קנה את אמונם של האסירים היהודים. הוא אף שיתף פעולה בתכנון בריחה מהמחנה, לפחות פעם אחת, עם יעקב ואליהו מרידור, שהיו לחברי כנסת במדינת ישראל לאחר הקמתה. בין העצורים במחנה היו גם יצחק שמיר, לימים ראש ממשלת ישראל ומאיר שמגר, לימים נשיא בית המשפט העליון.
מחנות המעצר בקפריסין
בשנת 1947 יעקב נקרא שוב לדגל, הפעם כרב למחנות העקורים בקפריסין. שם הוא טיפל בניצולי שואה מאירופה, שהשלטון הבריטי אסר עליהם להיכנס לארץ ישראל. הוא שירת בקפריסין עד 1949 ועזב רק כשאחרון העולים הגיע ארצה. בכל שנות עבודתו בחו"ל היה יעקב ללא משפחתו. הוא הסתפק בביקורים חטופים בארץ כדי לראות את משפחתו, שהתרחבה בינתיים, ולדווח לסוכנות היהודית על המצב במחנות. כדי להפיג את בדידותו למד את משחק השחמט ובמשך השנים הפך המשחק לתחביבו הראשי. הוא היה חבר במועדון השחמט בירושלים ואף שיחק בהצלחה נגד אלופי עולם.
מרבד הקסמים
בשנת 1949 שמו של יעקב כבר הלך לפניו והוא נקרא על ידי משה חיים שפירא, שר הפנים דאז, לצאת לגלות תימן ולנסות להעלות משם את היהודים ארצה. בארץ ישראל לא ידעו באותו זמן בכמה יהודים מדובר וקיוו כי יצליח להעלות ארצה כ-200–300 איש מדי חודש. הוא הגיע לעדן, שהייתה קולוניה בריטית ובירתה לשעבר של דרום תימן, ונפגש עם המושל הבריטי. הוא נדהם לשמוע כי בתימן חיים 50,000 יהודים, מספר שלא היה ידוע לממשל בישראל. הזמן דחק משום שהיה ברור שבקרוב מאד לא יתנו ליהודי תימן לעזוב אותה. שריבום החל להציף את הממשלה והסוכנות היהודית במכתבים ובמברקי תחינה. הוא הסביר להם את המצב ודרש מהם להתאמץ כנדרש כדי להוציא את כל היהודים מתימן ולהצילם על ידי הבאתם ארצה לפני שיהיה מאוחר מדי. בישראל חשבו כי החום הכבד השורר במדבר עדן, כ-50 מעלות בצל, שיבש עליו את דעתו וכי מספר כזה של יהודים בתימן לא ייתכן, והוא הוזמן בבהילות ארצה לפגישה עם אנשי הסוכנות. גם לאחר ששמעו ממנו על המצב, הם הביעו חשש כי לא יוכלו להעלות יותר מכמה מאות בכל חודש. באותו זמן פרץ ויכוח בישראל בנוגע לעיתוי העלאת יהודי תימן. המתנגדים לעליה מיידית של עולי תימן הצביעו על מצבם הרפואי הקשה של עולי תימן והעלו חשש כי מדינת ישראל ויכולת הקליטה המוגבלת שלה לא תוכל להתמודד עם מה שנתפס כנטל. מדינת ישראל יצאה זה מקרוב ממלחמה, והתמודדה עם בעיות כלכליות קשות. הטענה העיקרית הייתה כי בשלב זה עדיף להעלות את יהודי אירופה בלבד ולדחות את העלאת יהודי תימן למועד מאוחר יותר[1]. יעקב, שכבר הספיק להכיר את יהודי תימן ולשמוע את תחנוניהם, שכן המצב בתימן הלך והחמיר, לא יכול היה להתפשר ולחזור בו מדרישתו. הוא חשש מאד שישראל תחמיץ את ההזדמנות שנקרתה בדרכה – להציל את יהודי תימן. הוא החל לעשות כל שביכולתו כדי שמדינת ישראל תציל את יהודי תימן, עד שדבריו הגיעו לאוזניו של דוד בן-גוריון, ראש הממשלה דאז. בן-גוריון הבין את גודל השעה, והורה מיד לשלוח מטוסים לתימן ולהעלות את היהודים משם מהר ככל האפשר. כך החל מבצע "מרבד הקסמים". במשך עשרה חודשים נוהל המבצע ובסיומו הגיעו ארצה 48,500 יהודים.
הפעילות במסגרת משרד הפנים
בשנת 1950, לאחר סיום המבצע החל לעבוד במשרד הפנים כקצין מחוז ירושלים. בכל אותה תקופה, סירב בעקשנות להצעותיהן של מפלגות שונות, שרצו בו כחבר במפלגתן. הייתה לו ביקורת נוקבת על הנעשה בפוליטיקה, ובשל כך נבלמה במידה רבה התקדמותו לצמרת השלטונית הגבוהה. וכך, בעקבות כישוריו המוכחים, הוא המשיך לכהן בתפקידים שונים תחת שרים ממפלגות שונות. הוא הוזמן לנהל ולשקם ערים שונות, רשויות ומועצות מקומיות במקומות בהם העומדים בראשן נכשלו בתפקידם. בשנת 1959 קרסה עיריית נתניה והגיעה לפשיטת רגל כלכלית. שר הפנים מינה את יעקב לראש ועדה קרואה שהוקמה בעיר. יעקב עמד בראשה כשנה וחצי ובסיום תפקידו, לקראת בחירות חדשות, השאיר את העיר מתפתחת ומשגשגת. כך פתח בקריירה חדשה: יו"ר ועדות קרואות בערים שונות בארץ. במשך השנים התגורר לסירוגין בביתו בירושלים ובערים אחרות אותן נקרא לנהל. הין הערים היו גם הרצליה, בית שאן, קריית ארבע ואף ירושלים.
מבקר העירייה
בשנת 1965 הגה שריבום "מוסד" חדש בירושלים – מבקר העירייה ונציב התלונות, שם כיהן בתפקיד מבקר העירייה עד שנת 1977. במשך השנים מונו מבקרי עירייה בכל הערים בארץ, לפי חוק, לאחר שתפקידם נבנה לפי ה"מודל" שבנה שריבום בירושלים.
לקריאה נוספת
- שושנת יעקב, הוצאת כותרות, 2005. סיפור חייהם של שושנה ויעקב שריבום.
קישורים חיצוניים
- טלי פרקש, מחדל יהודי תימן: "אף עלייה לא שילמה מחיר כזה", באתר ynet, 15 במרץ 2016
- אוסף מסמכים מעזבון יעקב שריבום העלאת יהודי תימן לישראל, 1949. קדם, בית מכירות פומבי בע"מ
הערות שוליים
- ^ טלי פרקש, מחדל יהודי תימן: "אף עלייה לא שילמה מחיר כזה", באתר ynet, 15 במרץ 2016
