הקרנה כפולה
 |
ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה.
| |
| ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה. |
הקרנה כפולה (באנגלית: double feature) הייתה תופעה בתעשיית הקולנוע בה אולמות קולנוע נהגו להציג שני סרטים במחיר של סרט אחד. תופעה זו החליפה פורמט מוקדם יותר, במסגרתו הוצג סרט עלילתי אחד באורך מלא יחד עם הקרנת מספר סרטים קצרים.
רקע
בתי אופרה נהגו להציג שתי אופרות על במה אחת, על מנת לספק הופעות ארוכות יותר עבור קהל הצופים. נוהג זה היה מקובל בעיקר בהקשר של אופרות קצרות, הכוללות מערכה אחת או שתיים בלבד, והיה זה קשה, מבחינה מסחרית, להעלות אותן בהפקות נפרדות. דוגמה בולטת לכך היא ההעלאה של "ליצנים" (Pagliacci) יחד עם "אבירות כפרית" (Cavalleria rusticana), שהועלו יחד לראשונה ב-22 בדצמבר 1893 במטרופוליטן אופרה. מאז, שתי האופרות הוצגו לעיתים קרובות יחד, כהפקה אחת, שזכתה לכינוי "Cav and Pag".[1]
מקורותיו וראשיתו של הפורמט
הקרנות כפולות החלו להיות מוצגות בשנות ה-30 של המאה ה-20. לפני כן, מודל ההצגה השכיח ביותר כלל את הדברים הבאים:
- מופע חי (או מספר מופעים חיים)
- סרט מצויר קצר
- סרט קומדיה לייב אקשן קצר (או מספר סרטים קצרים שכאלו)
- סרט לייב אקשן קצר (או מספר סרטים קצרים שכאלו)
- יומן קולנוע
- סרט עלילתי באורך מלא
עם השלמת דחיקתו של הקולנוע האילם על ידי הקולנוע המדבר בבתי הקולנוע האמריקאיים בשנת 1929, חדלו מציגים עצמאיים רבים מהקרנות במודל הנזכר לעיל, שהיה הדומיננטי ביותר באותה התקופה. בתי הקולנוע סבלו מירידה משמעותית בהכנסותיהם בשנים הראשונות של השפל הגדול.
בעלי האולמות החליטו שהם יכולים הן למשוך יותר לקוחות והן לחסוך בעלויות אם יציעו שני סרטים במחיר של אחד. הטקטיקה עבדה; הקהל סבר שמחיר הכרטיס משתלם לעומת התמורה - מספר שעות של בילוי אסקפיסטי.
דעיכתו של הפורמט
הקרנות כפולות הפכו לנפוצות, בין השאר, בשל רצונם של אולפני הוליווד הגדולים לבצע בלוק בוקינג (אנ'), כלומר: לדרוש מבעלי אולמות הקולנוע לרכוש מהם סרטים באיכות ירודה כאשר הם רוכשים את הסרטים המבוקשים ביותר עם הכוכבים הגדולים ביותר. אולם בשנת 1948, קבע בית המשפט העליון, בפסק הדין ארצות הברית נגד פרמאונט (אנ'), כי נוהג זה אינו חוקי עוד בארצות הברית. פסיקה זו תרמה לסיומה של שיטת האולפנים (אנ') שהיתה נהוגה בהוליווד עד לאותה העת.
הערות שוליים
- ^ Phillips-Matz, Mary Jane (2006). Washington National Opera 1956–2006. Washington, D.C.: Washington National Opera. p. 196. ISBN 0-9777037-0-3.
