הפגנות ירוואן (1965)
.JPG)
ההפגנות בירוואן, התקיימו בעיר ירוואן ב-24 באפריל 1965, ברפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הארמנית שהייתה אז חלק מברית המועצות, לציון חמישים שנה לרצח העם הארמני. הפגנות אלה נחשבות כצעד הראשון של תחילת מאבקו של העם הארמני בדרישה להכרה של אומות העולם ברצח שאירע בשנת 1915 על ידי האימפריה העות'מאנית. יום זה צויין, כי ב-24 באפריל 1915 עצרה ממשלת הטורקים הצעירים כ-250 אינטלקטואלים ומנהיגים ארמנים באיסטנבול, והוא הפך ליום ציון תחילת הרצח.
ההפגנה שהחלה כמחאה עממית, הפכה עד מהרה להפגנה סוערת שכללה מעצרים בעקבות המהומות.[1] ההפגנה הזאת הייתה הראשונה מסוגה שהתקיימה בכל רחבי ברית המועצות. השתתפו בה כ-100,000 איש, שהפגינו במשך 24 שעות מול בניין האופרה של ירוואן (Yerevan Opera Theater) לציון 50 שנה לרצח, ובדרישה שהשלטון הסובייטי יכיר ברצח העם הארמני שנעשה על ידי הטורקים הצעירים באימפריה העות'מאנית, ובדרישה להקמת אתר זיכרון בעיר הבירה ירוואן שינציח את זכרם של הקורבנות. ההפגנות התקיימו מחוץ לבניין האופרה בכיכר החרות, בעת שבתוך המבנה ציינו פקידים ונכבדים ארמנים את הרצח באירוע שקט וסולידי.[2]
בהפגנה הונפו כרזות שקראו לתת פתרון לבעיה הארמנית, וכן כרזות לאומניות שעסקו בשטחים הנתונים במחלוקת עם מדינות שכנות כמו נגורנו קרבאך ממזרח, נחיצ'יבאן בדרום מערב, ושטחים ממערב ארמניה. המפגינים קראו גם קריאות כמו "האדמה שלנו, האדמות שלנו". הפגנה הגדולה הייתה תחילת ההתעוררות הציבורית הראשונה של התודעה הארמנית בארמניה הסובייטית.
בעקבות ההפגנות התקבלה בקרמלין בשיתוף שלטונות ארמניה ואנשי הכנסייה הארמנית החלטה להקים אתר הנצחה בהתאם לדרישת המפגינים. אתר הנצחה הוקם על גבעה המשקיפה על ירוואן שנקראת Tsitsernakaberd, מהגבעה ניתן לראות את הר אררט השוכן בטורקיה. אתר ההנצחה כלל שלוש אנדרטאות זו לצד זו: אנדרטה בצורת אובליסק, אנדרטה בצורת חרוט קטום וקיר הנצחה. ליד האנדרטאות הוקם בשנת 1995, לאחר התפרקות ברית המועצות, המוזיאון לרצח העם הארמני כחלק ממתחם ההנצחה.
ההפגנה בירוואן סימנה את תחילתן של הפגנות רבות דומות שנערכו ברחבי העולם, במקומות שבהן יש קהילה שמוצאה ארמני, שממשיכות להתקיים לאורך השנים בדרישה להכרת אומות העולם ברצח העם הארמני. אתר ההנצחה הפך להיות חלק מכללי הטקס הדיפלומטיים בעת ביקור משלחות זרות בארמניה. בכל שנה ביום ה-24 באפריל, שהוכרז כיום הזיכרון לרצח העם הארמני והוא יום חג לאומי בארמניה, מתקיים מצעד שבו משתתפים עשרות אלפי אנשים ההולכים לכיוון אתר ההנצחה כדי להניח זרי פרחים ליד אש התמיד באנדרטת החרוט.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Cultural Clash: Development of Genocide memorial area brings controversy to Armenian public
- ^ סיפורה של ההפגנה באתר The Armenian reporter
21659443הפגנות ירוואן (1965)