המעון בכף אידוקופאס
 | |
| הקמה ובנייה | |
|---|---|
| עלות | מיליארד דולר (הערכה) |
| אדריכל | לנפרנקו צירילו |
| סגנון אדריכלי | אדריכלות איטלקית |
| קואורדינטות | 44°25′09″N 38°12′19″E / 44.419246°N 38.2052746°E |
המעון בכף אידוקופאס (ברוסית: Резиденция на мысе Идокопас) הידוע גם בשם "הארמון בכף אידוקופאס",[1] המכונה לעיתים קרובות "הארמון של פוטין"[2][3] הוא קומפלקס ארמונות גדול הממוקם על חוף הים השחור ליד הכפר פראסקובייבקה בגלנדז'יק, מחוז קרסנודאר, בדרום רוסיה.
לאחר שרשמית בשנת 2010 דוברו של ולדימיר פוטין, דמיטרי פסקוב, דחה טענות שונות[4] לפיהן הדאצ'ה נבנתה לשימושו האישי של פוטין וכי בניית המעון החלה במהלך נשיאותו הראשונה, טענות מפורטות על הפרויקט, שלכאורה עשה שימוש לא נכון במשאבי המדינה, הושמעו על ידי סרגיי קולסניקוב, איש עסקים בעל קשרים עם פוטין עוד מתקופתו בסנקט פטרבורג לפני כניסת פוטין לפוליטיקה בקרמלין.[5]
בדצמבר 2010 כתב קולסניקוב מכתב פתוח לנשיא דמיטרי מדבדב ובו פירוט מעורבותו ואחרים בפרויקט וקרא למדבדב לחקור ולנקוט באמצעים נגד השחיתות ברוסיה.[6][7] תצלומים באיכות גבוהה של הארמון והשטח הרחב שסביבו פורסמו לאחר מכן על ידי אתר הגרסה הרוסית של WikiLeaks בינואר 2011, שהראו את העיצוב הפנימי השופע לכאורה.[8] לאחר פרסום הצילומים האתר נחסם באופן זמני.[9]
דוברים מטעם פוטין וממשלת רוסיה ביטלו בעקביות כל אמת לקשריו של פוטין לרכוש והטענות הקשורות לשחיתות.[10][11] בפברואר 2011 דיווח העיתון הרוסי העצמאי נובאיה גזטה כי לכתביו הייתה גישה למסמכים שתומכים בקולסניקוב ובמעורבותו של ולדימיר קוז'ין, ראש המחלקה בקרמלין לניהול נכסי הנשיא, שהכחיש כל מעורבות.[12] דובר הקרמלין סירב להתייחס לכתבה של נובאיה גזטה,[13] אך נוכחות כבדה של מאבטחי שירות האבטחה הפדרלי (FSO) באזור רק חיזקה את העדויות למעורבות המדינה.[14] בחודש אפריל 2011 ולדימיר קוז'ין הודה במעורבות הקרמלין בפרויקט כשאמר כי משרדו שכר את חברת Lirus (כאשר Rosinvest, חברת בת של Lirus, מימנה את הבנייה של הארמון) כדי לבצע את החוזה לבניית הארמון.[15]
במרץ 2011 דווח כי אלכסנדר פונומארנקו, איש עסקים ומיליארדר שהרוויח את כספיו מנמלים ימיים, בנקאות, נדל"ן מסחרי ובניית שדות תעופה, רכש את חברת "אידוקופאס" שהייתה בבעלותו של הארמון.[16][17] בעת הרכישה החזיקה אידוקופאס כ-67 דונם של אדמות בסמוך ליישוב פראסקובייקה, כולל מתחם "בית הארחה" בגודל 26,000 מ"ר. פונומארנקו אמר עוד כי קנה חברה שנייה, "לזורנאיה יאגודה" (Lazurnaya Yagoda), שהייתה בעלת 60 דונם של אדמה חקלאית ליד דיוונורסק, יישוב במרחק 13 ק"מ מפראסקובייבקה. פונומארנקו קנה את המתחם הבלתי גמור מידי ניקולאי שמאלוב, איש ממעגל קרוביו של פוטין ואיש עסקים שהיה במרכז טענותיו של קולסניקוב ושותפיו.[18] בעת הרכישה, פונומארנקו לא חשף את שווי העסקה, אך רמז כי הצליח לרכוש את הנכס במחיר טוב מאוד - הנכס היה עמוס בחובות כבדים ואזלו הכספים להשלמת המיזמים. כשנשאל על הערך המוערך של המתחם לאחר השלמתו, הודה כי טענות למחיר של 350 מיליון דולר "היו קרובות לאמת." [19] [20] עם זאת, לפי ודומוסטי, מומחים העריכו את שווי הנכס בכ-20 מיליון דולר. ביולי 2011, "Lazurnaya Yagoda" נמכרה לקבוצת SVL, שבשליטת בוריס טיטוב, הבעלים של מפעל שמפניות בשם "Abrau Durso."[21]
טענות
מכתבו של קולסניקוב למדבדב וראיונות תקשורתיים שערך לאחר מכן, כולל למערכת נובאיה גזטה, דייויד איגנאטיוס מוושינגטון פוסט ומאשה גסן מאתר Snob.ru, נותנים את התיאור שלהלן על מה שנודע כ"פרויקט דרום".[22][23]
בתחילת 2000 פנה ניקולאי טרנטייביץ' שמאלוב, נציג סימנס הרב-לאומית בצפון מערב רוסיה ומישהו שהוא חשב שהיה קרוב לנשיא החדש של רוסיה ולדימיר פוטין, פנה לקולסניקוב בהצעה עסקית. השניים הכירו זה את זה דרך עסקים מאז 1993-1994, אז היה קולסניקוב המשנה למנכ"ל חברת פטרומד, חברה פטרבורגית שהתמחתה ברכש ואספקה רפואית. באמצעות פטרומד קולסניקוב התוודע לפוטין. פוטין היה ראש המועצה העירונית לעניינים כלכליים חיצוניים, שהחזיקה ב-51% ממניות חברת פטרומד טרם שהופרטה בשנת 1992.[23]
התוכנית של פוטין, כפי שתואר על ידי שמאלוב לקולסניקוב, הייתה: כמה אנשי עסקים רוסים אמידים במיוחד היו אמורים לספק סכומי כסף גדולים שיושקעו בשיפור תשתית הבריאות של רוסיה. הם כללו את רומן אברמוביץ' (203 מיליון דולר) ואלכסיי מורדשוב (14.9 מיליון דולר). הוסעם כי בשלב הראשון האוליגרכים יתרמו כספים שיועדו לאקדמיה הרפואית הצבאית על שם סרגיי קירוב, יועברו לחברת פטרומד כקבלן ביצוע של תוכנית המודרניזציה. קולסניקוב אמר כי 15-20% מהחוזים עם הספקים הגיעו לסימנס, שיוצגה על ידי שמאלוב.
עם זאת, פוטין קבע שיש להחזיק 35% מהכספים בחשבונות מחוץ לארץ ולא לבזבז בפרויקטים שעבורם לכאורה נועדו. מקור הכספים הללו היה בלתי ידוע, מכיוון שפטרומד ניהלה משא ומתן על הנחות מספקיה (כולל סימנס) שהיא לא העבירה בטענה ששילמה יותר ממה שהייתה אמורה לשלם בפועל. כך, לפי קולסניקוב, פטרומד הייתה אמורה לקבל את 203 מיליון הדולרים של אברמוביץ', אבל למעשה קיבלה רק 130 מיליון דולר. 70 מיליון הדולר הנותרים הופקדו בשוויץ, על שמו של שמאלוב. קולסניקוב העריך כי עד שנת 2007 הצטברו בשוויץ 500 מיליון דולר. בשנת 2005, כאשר הושגו כ-200 מיליון דולר, הוקמה חברת רוסאינווסט (Rosinvest), חברת בת של החברה השוויצרית הרשומה Lirus, שנועדה להשקיע את הכסף ברוסיה.
על פי החשד, פוטין החזיק 94% מהמניות בחברת רוסאינווסט, כאשר קולסניקוב, שמאלוב ודמיטרי ולדימירוביץ' גורלוב (מנהל חברת פטרומד וחבר נוסף של פוטין מתקופתו בסנקט פטרבורג) החזיקו 2% כל אחד. האינטרסים של החברה כללו בניית ספינות, בנייה ועיבוד עצים לתעשיית הנייר. על פי הדיווחים, קולסניקוב אמר כי אברמוביץ' ויתר התורמים לפרויקטים בתחום הבריאות פעלו מתוך כוונה טובה ומשמע שהם לא היו מודעים לכך שחלק ניכר מתרומותיהם הועברו להשקעה לטובת הנשיא ושותפיו ברוסאינווסט. זאת למרות הסכומים האדירים שהיו מעורבים בכך וטענות שנויות במחלוקת כי היחסים בין פוטין לאברמוביץ' היו קרובים מאוד.[24]
'פרויקט הדרום', שנוהל על ידי שמאלוב, היה פחות ממוקד כ'פרויקט השקעה'. נחלק ראשון, שהחל בשנת 2005, היה בניית 'מרכז בריאות' קטן בפראסקובייבקה באזור בגודל 73.96 דונם של יער מוגן; החלק השני, שהחל בשנת 2007, היה בניית כרם באותו אזור. בעקבות המשבר הפיננסי העולמי של שנת 2008 הופנו לפרויקט דרום כספים משאר הפרויקטים של רוסאינווסט כדי להקל על התרחבות המיזם. זה כבר לא היה אמור להיות 'מרכז בריאות' קטן, כפי שמראים התצלומים שפרסמו ברשת RuLeaks.net. בשלב זה, הייתה פראסקובייבקה ארמון בסגנון איטלקי באורך עשרות אלפי מ"ר עם קזינו, תיאטרון, אמפיתיאטרון, כנסייה, בריכות שחייה, מגרשי ספורט, משטחי המראה למסוקים, פארקים מעוצבים, בתי תה, דירות ובניינים טכנולוגיים. קולסניקוב תיאר את המתחם כגרסה מודרנית של ארמון פטרהוף, שנבנה בהוראת פיוטר הגדול, ומאמין שעד אוקטובר 2009 עלויות הבנייה (על ידי חברת המדינה סטרסוי) הגיעו למיליארד דולר. בנוסף, נטען כי כסף מתקציב המדינה שימש כדי לספק למתחם תשתיות - צינור אספקת גז, קו חשמל ודרך הררית חדשה.
קולסניקוב טוען כי בשנת 2009 נאסר עליו ועל אחרים מהפרויקט לאחר שהתנגדו לצעדיו של שמאלוב שכללו עקיפת תקנות מכס על אספקת חומרים. קולסניקוב הביע את דעתו כי התוכנית כולה הייתה מלכתחילה איזון בין רעיון טוב לביצוע רע, אך בשנת 2009 סגירת פרויקטים של השקעה הגיוניים לטובת הארמון הייתה צעד רחוק מדי. לטענתו, צו זה הגיע מפוטין, אליו היה מוסר דו"חות התקדמות על רוסאינווסט. לטענתו שמאלוב פוטר על ידי סימנס על כך שלא ענה לטענות השוחד שהועלו, אך בשנת 2009 נרשם שמאלוב כבעלים של המתחם באמצעות חברות "אינדוקופאס" וחברת Rirus.
תכנית תזרים מזומנים - מימון הבנייה
התרשים שלהלן מציג את תוכנית האינטראקציה בין חברות ותזרימי מזומנים שהיו כרוכים במימון הבנייה.[25]
פעילות פיננסית משמעותית המוצגת בתרשים זה:
- הקמת "הארמון של פוטין" - עלות בנייה של מיליארד דולר שנמכרה על ידי ניקולאי שמאלוב תמורת 350 מיליון דולר לאלכסנדר פונומארנקו בשנת 2011;
- רכישת מניות בבנק רוסיה על ידי ניקולאי שמאלוב ודמיטרי גורלוב. סך הנתח החל משנת 2006: דמיטרי גורלוב 12.6%, ניקולאי שמאלוב 12.6%. החל מ-1 באפריל 2015 היו נכסי הבנקים בשווי 508 מיליארד רובל (הבנק ה-17 בגודלו ברוסיה);
- רכישת מניות בחברת סוגאז, חברת ביטוח גדולה ברוסיה. 12.5% בבעלות חברת Accept Ltd (בבעלות נכדו של דודו של ולדימיר פוטין, מיכאל שלומוב) ו-51% בידי חברת ההשקעות ABRos בבעלות מלאה של בנק רוסיה;
- פרויקטים של השקעות שונות ברוסיה: מספנת ויבורג, ייצור מודולים רפואיים בצ'רפובץ וכרם יין בגלנדז'יק. קולסניקוב טוען שבשנת 2009 נסגר פיתוח פרויקטים חדשים להשקעה לטובת בניית הארמון;
- כסף מתקציב המדינה והחברות בבעלות המדינה שימש לספק למתחם תשתיות (צינור אספקת גז, קו חשמל, כביש הררי חדש) למרות העובדה שמדובר רשמית בנכס פרטי.
תגובה רשמית
ב-23 בדצמבר 2010, דמיטרי פסקוב, דובר ראש הממשלה, ביטל את טענותיו של קולסניקוב כנגד פוטין כלא נכונות וטען כי הדו"ח של וושינגטון פוסט "נוגע לקשרי בעלות של אנשים וגופים שונים, אך מעולם לא היה לפוטין שום קשר לארמון הזה."[26] בפברואר 2011 רשם ולדימיר קוז'ין את בתי המגורים הרשמיים שהופעלו על ידי המחלקה לניהול נכסים נשיאותיים וטען כי הממשלה אינה מקיימת מקום מגורים כפי שתואר בתקשורת.[11] באפריל הודה קוז'ין במעורבותו של הקרמלין בפרויקט כשאמר כי משרדו חתם על חוזה עם חברת Lirus לביצוע עבודות להקמת הארמון.[15]
דיווחים אחרים
בפברואר 2011 ביקרו במקום פעילי איכות הסביבה ועיתונאית כדי לחקור חששות כי הבנייה הפרה חוקים המגנים על האקולוגיה של האזור. הם דווחו כי הוטרדו ועוכבו על ידי אנשי שירות האבטחה הפדרלי (FSO), הסוכנות האחראית לשמירה על רכוש המדינה ובעלי תפקידים בכירים.[14] למרות החרמת ציודם הם הצליחו לפרסם תמונות מהאתר.[27] הפעילים ביצעו גיחה נוספת לנכס ביוני 2011, אז טענו שמצאו מרינה שנבנתה באופן לא חוקי.[28]
-
גנים -
אחד מחדרי השינה -
אחד השירותים
ארמונות אחרים
על פי החשד, פוטין מחזיק בבעלותו 20 ארמונות בסך הכל,[29][30] הגם שחלקם בבעלות המדינה ולא בבעלותו האישית. אחת מהן היא אחוזה גדולה הנקראת Villa Sellgren.[31]
ראו גם
הערות שוליים
- ^ Statement of the Steering Committee of the EU-Russia Civil Society Forum"On the Goldman Environmental Prize for Suren Gazaryan"
- ^ Перевести на русский Перевести на русскийOligarch Buys ‘Putin’s Palace’ sptimes.ru, 9 March 2011
- ^ Statement by the Yabloko Party, yabloko.ru,19 December 2012
- ^ "Putin's spokesman dismisses report of palace on Black Sea". RIA Novosti. 23 דצמ' 2010. נבדק ב-28 ביולי 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Osborn, Andrew (14 פבר' 2011). "Vladimir Putin 'has £600 million Italianate palace'". The Telegraph. נבדק ב-21 ביולי 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Kolesnikov, Sergey (12 דצמ' 2010). "An Open Letter to President Medvedev from Dr. Sergey Kolesnikov". Corruption Free Russia. נבדק ב-21 ביולי 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Reuters Investigates, retrieved 16 October 2014
- ^ Фотографии "дворца Путина" в Прасковеевке на Черном море [Photographs of "Putin's Palace" in Praskoveevka on the Black Sea]. RuLeaks − Russian Wikileaks (ברוסית). 18 ינו' 2011. אורכב מ-המקור ב-24 ביולי 2011. נבדק ב-22 ביולי 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "WikiLeaks Russia website blocked over Putin palace pix". RIA Novosti. 19 ינו' 2011. נבדק ב-28 ביולי 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Putin's spokesman dismisses report of palace on Black Sea". RIA Novosti. 23 דצמ' 2010. נבדק ב-28 ביולי 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 11.0 11.1 Управделами президента РФ не строит дворцов ни для Медведева, ни для Путина [Business manager of the Russian president did not build palaces for either Medvedev or Putin]. Interfax (ברוסית). 7 פבר' 2011. אורכב מ-המקור ב-16 באוגוסט 2011. נבדק ב-22 ביולי 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Anin, Roman (14 פבר' 2011). "740 square metre palace". Novayagazeta. נבדק ב-22 ביולי 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Хреков не комментирует публикации о дворце, строящемся на Черном море [Khrekov has no comment on report of the palace under construction on the Black Sea]. RIA Novosti (ברוסית). 14 פבר' 2011. נבדק ב-2 אוג' 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 14.0 14.1 АКТИВИСТЫ ЭКОЛОГИЧЕСКОЙ ВАХТЫ И ЖУРНАЛИСТ ЗАБЛОКИРОВАНЫ СОТРУДНИКАМИ ФСО, ПОГРАНСЛУЖБЫ И МИЛИЦИИ ВОЗЛЕ ПРЕДПОЛАГАЕМОЙ ДАЧИ ПУТИНА НА МЫСЕ ИДОКОПАС [Environmental activists and Watch staff reporter detained by FSO, and border policemen nearby imply Putin's dacha at Cape Idokopas]. Environmental Watch on North Caucasus (ברוסית). 11 פבר' 2011. נבדק ב-22 ביולי 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 15.0 15.1 Korobov, Pavel (באפריל 2011). Kashin, Oleg (ed.). "'Vot chego-chego, a kontrolyorov u nas khvataet'" [Interview with Vladimir Kozhin: 'We have enough inspectors there'] (ברוסית). נבדק ב-13 במאי 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Friendly Oligarch Buys 'Putin' Palace, themoscowtimes.com, 4 March 2011
- ^ Alexander Ponomarenko, forbes.com, 18 March 2015
- ^ Staff, Our Foreign (3 מרץ 2011). "'Putin palace' sells for $350 million". The Telegraph. נבדק ב-22 ביולי 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "'Putin's Palace,' $350 Million Mansion Reportedly Owned By Russian Prime Minister, Sold To Tycoon". The Huffington Post. 4 מרץ 2011. נבדק ב-29 ביולי 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Oliphant, Roland (9 מרץ 2011). "Oligarch Buys 'Putin's Palace'". The St. Petersburg Times. נבדק ב-29 ביולי 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Абрау-Дюрсо" пришлось ко дворцу Борис Титов купил виноградники санатория, считавшегося дачей премьер-министра kommersant.ru, 6 July 2011
- ^ Ignatius, David (23 דצמ' 2010). "Sergey Kolesnikov's tale of palatial corruption, Russian style". The Washington Post. נבדק ב-23 ביולי 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 23.0 23.1 Сергей Колесников: Почему я рассказал про Дворец Путина. "Мы перешли границу между добром и злом в 2009 году" [Sergey Kolesnikov: Why I told her about Putin's Palace. "We crossed the border between good and evil in 2009"]. Snob.ru (ברוסית). 23 ביוני 2011. נבדק ב-22 ביולי 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Harding, Luke (1 דצמ' 2010). "WikiLeaks cables: Roman Abramovich denies links with Vladimir Putin". The Guardian. נבדק ב-23 ביולי 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Kolesnikov, Sergei. "Scheme of interaction between companies and cash flows (English, picture)" (PDF). Kolesnikov Palace Documents. hosted by Havighurst Center for Russian and Post-Soviet Studies. Oxford. נבדק ב-21 במאי 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Putin's spokesman dismisses report of palace on Black Sea". RIA Novosti. 23 דצמ' 2010. נבדק ב-28 ביולי 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Активисты ЭкоВахты посетили дворец Путина на мысе Идокопас [EcoWatch Activists visited Putin's palace at Cape Idokopas]. Environmental Watch on North Caucasus (ברוסית). 11 פבר' 2011. נבדק ב-22 ביולי 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Environmentalists crash 'Putin's seaside palace'". France 24. 7 במאי 2011. נבדק ב-23 ביולי 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ http://time.com/money/4641093/vladimir-putin-net-worth/
- ^ "Playboy lifestyle of a president: Putin's perks include 'palaces, planes, yachts, white gold watches, and a £47,000 toilet'". 29 באוגוסט 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ https://www.theguardian.com/world/2017/aug/31/putin-holiday-mansion-revealed-russian-opposition-leader-alexei-navalny
26975891המעון בכף אידוקופאס