המחלקה הסורית
המחלקה הסורית הייתה יחידת המסתערבים הראשונה של ההגנה, ופעלה במסגרת הפלמ"ח. בשלב הראשון נועדה לפעולות מודיעין וחבלה במסגרת הפלישה לסוריה וללבנון (מבצע אקספורטר, יוני - יולי 1941). מסתערבים נוספים נשתלו בסוריה ובלבנון אחרי הכיבוש הבריטי, במטרה להכין תשתית למודיעין ופעולות חבלה למקרה של כיבוש גרמני. אחרי שהמלחמה התרחקה מארץ ישראל, הסתיימה תקופת השיתוף עם הצבא הבריטי. המחלקה פורקה בסוף אוגוסט 1943, והמסתערבים הוחזרו ארצה. חלקם השתתפו אחר כך בהקמת "המחלקה הערבית".
רקע
אנשי ההגנה הראשונים הגיעו לסוריה ולבנון כבר ב-1940, ערב השתלטות צרפת של וישי. ז'ק סעד ויצחק יפה התמקמו בדמשק, שלם מואס ושלמה צאלח בביירות, ויוסף קוסטיקה בטריפולי.
יוסף קוסטיקה סיפק מודיעין לקראת הפלגתם של כ"ג יורדי הסירה, ב-18 במאי 1941. אחרי שנותק הקשר עם הסירה ערך קוסטיקה חיפושים וברורים, ודיווח על מציאת שבע גופות[1].
הקמה ופעולות ראשונות
המחלקה הסורית הוקמה על ידי עזרא דנין ויהושע פלמון באביב 1941, במסגרת שיתוף הפעולה בין המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית לבין מנהלת המבצעים המיוחדים (SOE) של שלטון המנדט הבריטי. שליחיה הראשונים, ישראל בן יהודה (עבדו) וחיים לבקוב, יצאו לדמשק באמצע מאי 1941, לקראת הפלישה לסוריה וללבנון. בסוף יוני, אחרי כיבוש דמשק, הוטל עליהם לעבור את קווי האויב ולבצע פעולות חבלה בחלב. הם הטמינו מטעני נפץ, שהוסתרו בתוך ירקות, בשדה התעופה, בתחנת הרכבת ובמשאית תחמושת, והפעילו אותם באמצעות מנגנוני השהיה.
הרחבת הפעילות
מסתערבים נוספים נשתלו בסוריה ולבנון אחרי הכיבוש הבריטי, במסגרת "התוכנית לארץ ישראל שלאחר כיבוש" (The Palestine Post Occupational Scheme). ברקע עמד החשש מכיבוש האזור על ידי הצבא הגרמני, מדרום או מצפון.
משימות המסתערבים היו מודיעין ותעמולה כנגד יסודות פרו נאציים שנשארו בסוריה; איסוף ידיעות בעלות ערך מדיני וצבאי; בדיקת הלכי הרוח; לוחמה פסיכולוגית בקרב האוכלוסייה המקומית; הקמת תאי פעולה בערים, שישמשו, במקרה של כיבוש, כמוקדים לקשר ופעולות חבלה בעורף הגרמני; והכנת תוכניות חבלה ביעדי תשתית. הוקמה רשת אלחוט ובה ארבע תחנות, ונוצר קשר חשאי עם הקהילות היהודיות.
בספטמבר 1941 הוחדרה ללבנון קבוצה של שנים עשר מסתערבים. מפקד המחלקה בתקופה זו היה אהרון לשם (לישבסקי). בתחילת 1942, עם גיוסו לצבא הבריטי, החליף אותו יגאל אלון, אשר פעל לקידום המחלקה בשלושה מישורים: הגדלתה, שיפור מיומנות המסתערבים, וחתירה לעצמאות פיקודית של הפלמ"ח. המחלקה שולבה בפלוגה א' של הפלמ"ח, ומטה ההגנה מנע מעתה מגע ישיר בין המפקדה הבריטית למסתערבים. שמעון סומך, המכונה סמעאן, גויס כמדריך מקצועי, וירוחם כהן הוחזר מלבנון כדי לאתר ולמיין מועמדים להסתערבות.
אנשי המחלקה עברו הכשרה צבאית ייחודית - סיור, חבלה, שימוש בנשק, קשר ולוחמה זעירה. לימודי ההסתערבות כללו שפה, לבוש, פולקלור ודת. החדירה לארצות היעד נעשתה בכמה דרכים: כערבים פלסטינים, כחיילים ביחידת הבאפס ברכב צבאי, או בגניבת הגבול דרך קיבוצי הצפון. מסתערבים אחדים הועסקו תחילה כפועלים ערבים בחברות בנייה מארץ ישראל, כמו סולל בונה, שפעלו בסוריה ובלבנון. היו מסתערבים שפתחו בתי מלאכה, ואחרים התחזו לסוחרים או לפלאחים. בשלב ראשון צוידו המסתערבים בתעודות זהות מזויפות, והושקע מאמץ רב בהשגת תעודות מקוריות, בכלל זה שוחד לפקידים ולמוכתארים.
רוב המסתערבים היו רווקים צעירים, ושכנים ערבים הציעו לאחדים מהם להינשא לבנותיהם. כפתרון לבעיה, יזם מטה הפלמ"ח קורס למסתערבות, כדי לאפשר שתילת זוגות שיתחזו לנשואים. בינואר 1943 התקיים קורס לבנות בפרדס במושבה רמתיים, בפיקודו של ירוחם כהן. הרעיון לא הגיע לכלל ביצוע.
הכנות מסתוריות במצרים
בפברואר 1943 יצאו ארבעה מאנשי המחלקה - ירוחם כהן, שמעון סומך (סמעאן), מאיר לוי ועובדיה טוביה - לאימונים אמפיבים מיוחדים בצוללת "אוזיריס" בפורט סעיד. בהמשך הועברו לבסיס הצי בעתקה שמדרום לעיר סואץ (לרגלי ג'בל עתקה), לאימונים ייעודיים בהטבעת אוניה באמצעות סירה ערבית נושאת מוקש ענק.[2] מטרת הפעולה הוסתרה מהם, הצעותיהם לשיפור סיכויי המילוט נדחו, ונמנע מהם קשר עם מפקדיהם בפלמ"ח. האנשים חשדו כי יוטל עליהם להטביע אוניה של בעלות הברית באחד מנמלי טורקיה הניטראלית, והפעולה תיוחס למעצמות הציר, כדי לגרום לטורקיה להצטרף אל בעלות הברית. בדרכם אל בסיס היציאה בביירות ירדו האנשים מן הרכבת ויצרו קשר עם מטה ההגנה. כאשר התברר שהבריטים מסרבים לשתף את ההגנה בפרטי התוכנית, הוחלט להסתלק מן המבצע.
ראו גם
לקריאה נוספת
- אניטה שפירא, יגאל אלון - אביב חלדו, הוצאת הקיבוץ המאוחד 2004
- גמליאל כהן, המסתערבים הראשונים - סיפורה של המחלקה הערבית של הפלמ"ח, ההוצאה לאור של משרד הביטחון, 2002
- רזיאל ממט, שלום על הרובים - סיפורם של חיימק'ה לבקוב וחבריו, ההוצאה לאור של משרד הביטחון, 1986
- ירוחם כהן, לאור היום ובמחשך, הוצאת עמיקם, 1969
- ירוחם כהן, איך בסוריה צעד הפלמ"ח, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1972
- שלמה יעקבסון, בטלטלה, ההוצאה לאור של משרד הביטחון, 1997
קישורים חיצוניים
- המחלקה הסורית באתר מרכז מידע פלמ"ח.
- אסתר תומר, המחלקה הערבית של הפלמ"ח, מכאן ומשאם: כתב העת למורשת יהדות דמשק, גיליון 9, אפריל 2009.
הערות שוליים
- ^ גמליאל כהן, המסתערבים הראשונים, עמ' 22, לפי ראיון עם יוסף קוסטיקה.
- ^ ירוחם כהן, לאור היום ובמחשך, מעריב, 4 באפריל 1969