המהפכה בתוניסיה (2011)

ההפיכה בתוניסיה או מהפכת היסמין (בערבית: ثورة الياسمين) החלה ב-18 בדצמבר 2010 כסדרה של הפגנות ומהומות רחבות היקף נגד השלטון הדיקטטורי של נשיא תוניסיה, זין אל-עאבדין בן עלי, שנמשך 23 שנים ברציפות. המפגינים מחו על השחיתות, האבטלה, תנאי החיים הקשים ודיכוי חופש הביטוי וזכויות יסוד אחרות. ההפגנות והמהומות שהפכו להתקוממות עממית ברחבי המדינה, הביאו את בן עלי ומשפחתו לטוס לערב הסעודית ב-14 בינואר 2011, ובסמוך לאחר מכן, להדחת בן עלי מתפקיד הנשיא.

חלק גדול מהפרשנים סבורים, כי במבט לאחור, ניתן לדבר על כישלון של האביב הערבי.^[1]^[2] לפי מגזין Foreign Affairs, כעשור לאחר התחלת האביב הערבי תוניסיה היא "המדינה היחידה שאפשר לומר שהצליחה להפוך מרודנות מוסלמית טיפוסית לדמוקרטיה חדשה".^[3]

מהלך האירועים

האירועים החלו ב-18 בדצמבר 2010. במספר ערים בתוניסיה היו מחאות של סטודנטים ושל צעירים מתוסכלים שהפגינו נגד עליית המחירים, האבטלה הגואה במדינה והמשבר הכלכלי הקשה שפגע בכלכלת המדינה. בתקשורת כונו האירועים גם בשם מהפכת היסמין בניסיון לשייכם לסדרת המהפכות הקרויות "מהפכות הצבע", אך השם והשיוך הנ"ל שנויים במחלוקת. המדיה השתמשה לעיתים גם בכינוי "מהפכת ויקיליקס" לתיאור המאורעות בתוניסיה, בשל העובדה שבאתר "ויקיליקס" נחשפו, קודם לאירועים אלה, מברקים דיפלומטיים של מחלקת המדינה של ארצות הברית, בהם תואר בן עלי כאדם מושחת ביותר.

המאורעות החלו בעקבות תקרית שאירעה בעיירה סידי בוזיד, הנמצאת כ-200 קילומטרים מדרום-מזרח לתוניס הבירה. צעיר מקומי בשם מוחמד בועזיזי, בן 26, ניסה להתפרנס ממכירת ירקות ופירות בדוכן לא חוקי. הדוכן פונה על ידי השלטונות, ובתסכולו הצית את עצמו בועזיזי ומת מפצעיו. בהזדהות עם מצבו, צעירים תוניסאים רבים יצאו להפגין, והמחאות התפשטו לערים נוספות במדינה. ב-22 בדצמבר התאבד חוסיין נאג'י, אף הוא בשל חוסר יכולתו למצוא עבודה. ב-24 בדצמבר, בעיצומה של הפגנה, שוטרים תוניסאים ירו למוות במפגין, מוחמד עמארי שמו.

ההפגנות האלימות הלכו והתגברו והנשיא זין אל-עאבדין בן עלי הורה על תגבור כוחות הביטחון במטרה לדכא את ההפגנות. בד בבד עם ניסיונות הדיכוי התגברו ההפגנות ולבסוף הובילו ב-14 בינואר 2011 לבריחתו של הנשיא בן עלי מהמדינה: בליווי מטוסי קרב לוביים הוא הוברח לערב הסעודית, לאחר שצרפת סירבה להעניק לו מקלט מדיני. את מקומו על כס הנשיאות תפס ראש הממשלה מוחמד ע'אנושי, שהוחלף ביו"ר הפרלמנט, פואד מבאזע.

גם לאחר הימלטותו של בן עלי נמשכו המחאות ועל פי נתוני האו"ם, גרמו עד ה-1 בפברואר 2011 למותם של לפחות 219 איש, מתוכם 72 שנהרגו בזמן מהומות בבית סוהר^[4].

השפעות על מדינות אחרות

שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת:

קריקטורה של חוסני מובארכ אל מול תוצאות אפקט הדומינו של המהפכה בתוניסיה

המהומות בתוניסיה פתחו את האביב הערבי, במהלכו התחוללו הפגנות ומהומות גם באלג'יריה, תימן, ירדן, סוריה, מצרים, בחריין, לוב ומדינות אחרות, בהן נערכו מחאות רחבות היקף, ולעיתים גם התקוממויות עממיות כנגד השלטונות^[5]. הפגנות המחאה הנרחבות במצרים, שהובילו אל ההפיכה במצרים (2011), היוו את גל המחאות הראשון במדינה ערבית נוספת, שהחל בעקבות ההפגנות רחבות ההיקף שהובילו להפיכה בתוניסיה.

משפטו של הנשיא בן עלי

ב-14 ביוני 2011 הודיע ראש הממשלה הזמני של תוניסיה כי בן עלי יישפט שלא בפניו בבית דין צבאי ובבית משפט אזרחי^[6]. ב-20 ביוני פסק בית המשפט כי הנשיא ורעייתו אשמים בשורת עבירות פליליות, ודינם נגזר ל-35 שנות מאסר ותשלום קנס של כ-65 מיליוני דולרים^[7].

לאחר המהפיכה

ב-23 באוקטובר 2011 נערכו הבחירות הכלליות הראשונות לפרלמנט בתוניסיה, מאז שהמדינה זכתה בעצמאות, והמפלגה האסלאמיסטית "התחייה" ("א-נהדה") זכתה במירב הקולות והמושבים לפרלמנט. בתגובה לכך יצאו נציגי המפלגות החילוניות להפגנות מחשש להפיכת המדינה למדינה אסלאמית קיצונית, חרף הכרזת ראשי המפלגה כי תנסה ליישם את מודל הדמוקרטיה הטורקית.

ב-28 באוקטובר 2011 יצאו מאות מפגינים לרחובות העיר סידי-בוזיד, התעמתו עם המשטרה והציתו בנייני ממשל.

מפלגת א-נהדה הקימה קואליציה שתי מפלגות חילוניות קטנות והצהירה שתשמור על האופי החילוני של השלטון. לאחר הקמת הממשלה אירעו שתי התנקשויות במנהיגי שמאל, שעליהן הממשלה לא הגיבה, ובמחאה פרצו הפגנות ענק. בניסיון למנוע הידרדרות הקימו איגוד העובדים, איגוד המעסיקים, לשכת עורכי הדין וארגון זכויות אדם מקומי את "רביעיית הדיאלוג הלאומי", שקראה להחלפת הממשלה ויצירת חוקה, ובינואר 2014 הוקמה ממשלת מומחים עד השלמת חקיקת החוקה. במהלך שנת 2014 נערכו בחירות חדשות ולאחריהם הוקמה ממשלת אחדות בראשות מפלגת 'נידא תוניס' ובהשתתפות מפלגת א-נהדה הדתית^[8].