ההפגנות באיראן (2011)

ההפגנות באיראן הן סדרה של הפגנות מחאה שהחלו ב-14 בפברואר 2011, בהשפעת גל המחאות בארצות ערב ועל רקע חוסר הדמוקרטיה וחופש הביטוי באיראן. מטרתן העיקרית הייתה הפלת הממשלה האיראנית בראשות המנהיג העליון באיראן עלי חמינאי ונשיא איראן מחמוד אחמדינז'אד. הפגנות דומות התרחשו באיראן בעקבות הבחירות באיראן ותנועת המחאה (2009), כשמחמוד אחמדינז'אד, נשיא איראן דאז, ומיר-חוסיין מוסאווי, מנהיג האופוזיציה ויו"ר התנועה הירוקה באיראן, התמודדו לנשיאות. מוסאווי היה נראה לעיני כל כמתמודד המוביל, אך תוצאות הבחירות קבעו כי אחמדינז'אד ניצח בבחירות ונשאר בתפקידו כנשיא. התושבים האשימו את אחמדינז'אד ברמאות, והפגינו ברחובות.

בפברואר 2011 תכננו מיר-חוסיין מוסאווי, מוחמד ח'אתמי ומהדי כרובי, חברים בכירים בתנועה הירוקה באיראן, הפגנות בהשראת ההפיכה בתוניסיה ושינויי השלטון במצרים. המודיעין האיראני עלה על תוכניתם ועצר אותם באשמת הסתה אזרחית מכוונת. ב-14 בפברואר החלו הפגנות גדולות בטהראן, שיראז, כרמאנשאה, אספהאן, משהד ועוד. המפגינים צעקו את הסיסמה: "מובארכ, בן עלי, עכשיו תורו של עלי חמינאי!", ומאות אנשים נעצרו על ידי משמרות המהפכה האסלאמית. הפגנות קטנות התרחשו לאחר מכן במרץ, בעיקר בטהראן, אך ההפגנות איבדו תאוצה במהירות לאחר גלי מעצרים נרחבים שביצעו משמרות המהפכה. ההפגנות דוכאו באלימות רבה, וכ-20 מפגינים נהרגו מתחילת פברואר.