המועצה לאקדמאים בסיכון

המועצה לאקדמאים בסיכון  (Council for At-Risk  - CARA Academics) היא ארגון צדקה בריטי המוקדש לסיוע לאקדמאים הנמצאים בסכנה מיידית, כאלה שנאלצו לצאת לגלות, ועוד רבים אשר בחרו להישאר בארצות מוצאם למרות שבפניהם סיכונים חמורים. הארגון תומך גם במוסדות להשכלה גבוהה אשר המשך עבודתם נמצא בסיכון או מופרע. הארגון מציע לאקדמאים גם תמיכה כלכלית להמשך עבודתם ומחקרם, וגם תמיכה לוגיסטית על ידי סיוע לחוקרים לעבור למוסדות להשכלה גבוהה בארצות אחרות או על ידי סיוע בארץ המוצא שלהם.

הארגון נוסד בשנת 1933 תחת השם המועצה לסיוע אקדמי (AAC - Academic Assistance Council), כדי לסייע אקדמאים שנאלצו לברוח מפני המשטר הנאצי. בשנת 1936 התגבש הארגון וגם שינה את שמו לחברה להגנת המדע והלמידה (SPSL). ב-1999 שונה השם למועצה לעזרת פליטים אקדמאים (CARA). השם הנוכחי נקבע בשנת 2014. משרדי הארגון נמצאים כיום על השטחים של אוניברסיטת סאות'בנק בלונדון, והוא ממשיך לספק תמיכה לאקדמאים הנמצאים בסכנה.

היסטוריה

וויליאם בוורידג'  - William Beveridge

המועצה לסיוע אקדמי (AAC) נוסדה באפריל 1933 על ידי ויליאם בוורידג. בעודו בדרך לווינה למד על הפיטורים של מספר פרופסורים מובילים מאוניברסיטאות גרמניות על רקע גזעי ו/או פוליטי, והחליט להשיק מבצע הצלה עבור מספר גדל והולך של אקדמאים עקורים. בשובו לבריטניה החל בוורידג' לגייס את תמיכתם של אנשי אקדמיה בולטים.

ב-22 במאי 1933 פורסמה הצהרת יסוד  של הארגון והופצה באוניברסיטאות הבריטיות, ובין פוליטיקאים ונדבנים. קריאת הגיוס הראשונית התמקדה בצורך לתמיכה מעשית, סיוע למדענים שנמלטים מרדיפות והעברתם לאוניברסיטאות הבריטיות, ובכוונה נמנעה מכל סוג של ביטוי פוליטי.

המועצה מנתה בתחילתה 41 נשים וגברים שהיו פעילים בעולם האינטלקטואלי הבריטי. אסתר ("טס") סימפסון 'האיומה' מונתה למנהלת, והמשרדים הוענקו על ידי החברה המלכותית. זוכה פרס נובל הכימאי והפיזיקאי לורד Rutherford נבחר כנשיא הראשון. מדען זוכה פרס נובל אחר ונציג פרלמנט מאוניברסיטת קיימברידג', ארצ'יבלד היל, הפך להיות סגן הנשיא. המועצה כללה את ג 'יי. אס. הלדן ו סר פרדריק גואולנד הופקינס, לורד Rayleigh, סר ויליאם הנרי בראג.

עשרת אלפים איש השתתפו באוקטובר 1933 באירוע באלברט הול שאורגן על ידי מספר ארגונים, כולל AAC. אלברט איינשטיין, בהרצאה הציבורית האחרונה שלו באירופה לפני צאתו לארצות הברית, דיבר על חשיבות החופש האקדמי. בנאומו עודד איינשטיין את הקהל "לעמוד מול הכוחות אשר מאיימים לדכא את החרות הרוחנית ואת חופש הפרט", ודיבר על החובה שלנו "לטפח את מה שהוא נצחי והיקר ביותר בין החזקות שלנו".

בשנת 1936 שינתה המועצה את שמה מ AAC ל'החברה להגנת המדע והלמידה' (SPSL -Society for Protection of Science and Learning). שינוי שם זה הביא לידי ביטוי התפתחות אידאולוגית בראיית תפקידו של היארגון: מסיוע לפרטים אקדמאים, להגנה על החופש האקדמי עצמו. אלפי אקדמאים נעזרו ב-SPSL במהלך שנות ה-30. ששה עשר אקדמאים שזכו בסיוע קיבלו פרס נובל, שמונה עשר קיבלו תוארי אצולה, ומעל מאה נבחרו לאקדמיה הבריטית או לחברה המלכותית. ראו לציין בעיקר את לודוויג גוטמן שייסד את המשחקים הפאראלימפיים; מקס בורן שהיה חלוץ של מכניקת הקוונטים ואחד הפיזיקאים הבולטים ביותר בין המתנגדים לפיתוח נשק גרעיני, וארנסט בוריס צ'יין שלקח חלק מרכזי בפיתוח של הפניצילין.

הפעילות של SPSL נמשכה גם אחרי מלחמת העולם השנייה. בוורידג הסביר מאוחר יותר במאמרו על ההגנה של החרות ללמוד (1959) איך "למרות שהיטלר מת, חוסר הסובלנות ממשיך להתקיים", ו"הצרכים הנמשכים כמו משברים עתידיים אפשריים הופכים את שירותי האגודה הכרחיים כמו פעם, באירופה וברחבי העולם".

במהלך שנות ה-40, SPSL עזרה לאקדמאים רבים שחיפשו מקלט מהמשטר הסטליניסטי בברית המועצות ומזרח אירופה. ככל שעבר הזמן, תחומי הטיפול של SPSL התרחבו לכלול, בין השאר, את אלה שנמלטו ממשטר האפרטהייד  בדרום אפריקה, והחונטות בצ'ילה ובארגנטינה. אחד הבולטים ביותר בין הגולים מדרום אפריקה, שנעזר ב- SPSL ב-1966 ושוב ב-1988, היה מנהיג בתנועה נגד האפרטהייד אלבי סאקס, שהיה לאחר מכן שופט בבית המשפט החוקתי בדרום אפריקה תחת נלסון מנדלה. סאקס מתאר את "הנחמה המוסרית והרגשית העצומה", אשר הסיוע של ה-SPSL נתן לו, והוא ממשיך להיות תומך של הארגון.

מאז שנות ה-90 נדד מוקד העניין של ה -SPSL למזרח התיכון (בעיקר לעיראק ואיראן) ולאזורי מתיחות באפריקה. בשנת 1999 שונה שוב שמה של האגודה מ-SPSL למועצה לעזרת פליטים אקדמאים (Council for Assisting Refugee Academics - CARA). ב-2014 שונה שוב השם אבל נשמרו ראשי תיבות, 'המועצה לאקדמאים בסיכון' (Council for At-Risk Academics). שינוי זה הביא לידי ביטוי את העובדה שקארה עוזרת לרבים הנמצאים בסיכון גדול אבל לא רואים את עצמם כ 'פליטים', והם עדיין מקווים לחזור למולדתם כאשר יאפשרו זאת התנאים.

אנשי אקדמיה בולטים שקבלו סיוע מ-  AAC/SPSL/CARA

בין 1,500 אנשי אקדמיה שקבלו סיוע בשנים הראשונות, שש-עשר זכו בפרסי נובל, שמונה עשר הוכתרו לדרגות אצולה,  מעל מאה נבחרו לחברים של החברה המלכותית של האקדמיה הבריטית, ועוד רבים הפך להיות מנהיגים בתחומם.

• סר וולטר בודמר, גנטיקאי בולט ומי שגם תרם רבות להנגשה של המדע לציבורים רחבים.
• סר הרמן בונדי, מתמטיקאי שעזר לפתח את המכ"ם והשפיע על תאוריית היחסות, שימש מדען ראשי בשתי ממשלות, וראש הקולג' ע"ש צ'רצ'יל, אוניברסיטת קיימברידג'.
• מקס בורן, פיזיקאי ומתמטיקאי, הפך לפרופסור לפילוסופיה של מדעי הטבע באוניברסיטת אדינבורו, וזכה בפרס נובל בשנת 1954 בזכות עבודתו במכניקה קוונטית.
• סר ארנסט בוריס צ'יין זכה בפרס נובל בשנת 1945 על עבודתו בפיתוח השימוש בפניצילין.
• סר אלטון ג'פרי, היסטוריון ופילוסוף, עזר לקדם את ההבנה של ממשלת טיודור.
• סר ארנסט גומבריך הביא שאלות יסוד של האסתטיקה באמנות לתשומת הלב האקדמית והציבורית.
• סר לודוויג גוטמן נוירולוג ונוירוכירורג,נעזר ב SPSL כדי להגר עם משפחתו מגרמניה הנאצית ב-1939. המועצה ניהלה משא ומתן עם משרד הפנים בשמם, ותרמה סכום של £250 (שווה ערך ל-10,000 £ בכסף של היום), ועזרה להם להתבסס באוקספורד. כאן הם נשארו בביתו של הלורד לינזי,המאסטר של בבייליול קולג'. גוטמן יסד את המרכז הלאומי לפציעות חוט השדרה בבית החולים בסטוק מנדוויל בו גרם למהפכה בטיפול בפציעות אלה, וייסד את מה שיהפוך בהמשך למשחקים הפאראלימפיים.
• סר פיטר הירש קידם את חקר החומרים במדע ובהנדסה באוניברסיטת אוקספורד.
• סר אוטו קאהן-פרוינד היה דמות מובילה בתאוריה ובמעשה של משפט העבודה.
• סר ברנרד כץ זכה בפרס נובל בשנת 1950 בזכות מחקרו על מנגנון השחרור של נוירוטרנסמיטורים בסינפסה עצב-שריר.
• סר האנס קורנברג חקר את הפיקוח על מעבר פחמימות דרך קרום התא של מיקרו-אורגניזמים, וייעץ לפרלמנט בנושאי מדע וטכנולוגיה.
• סר האנס קרבס זכה בפרס נובל בשנת 1953 על חלקו במחקר שפענח את הרצף המורכב של התגובות הביוכימיות בחילוף החומרים הנקרא כיום על שמו 'מעגל קרבס' .
• סר קלאוס מוזר, סטטיסטיקאי בולט, ניהל את הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה ושימש סגן הנשיא של אוניברסיטת אוקספורד.
• סר רודולף פיירלס לימד פיזיקה תאורטית בברמינגהאם ואוקספורד, היה מעורב גם בפיתוח נשק אטומי וכן בתנועה נגד הפצתו. 
• מקס פרוץ זכה בפרס נובל בכימיה ב-1962 בזכות חלקו במחקר של מבנה ההמוגלובין אשר הוסיף להבנתנו את מחלות הדם.
• סר ניקולאוס פבזנר הביא נקודת מבט חדשה על המורשת הארכיטקטונית של בריטניה לחוקרים בתחום ולציבור הרחב.
• סר קרל פופר, פילוסוף פוליטי וחברתי רב השפעה שהיה מבקר של הטוטליטריות על כל צורותיה.
• סר פרנסיס סיימון חלוץ מחקר בתרמודינמיקה ופיזיקה של טמפרטורות נמוכות במעבדת קלרנדון באוקספורד.
• אלברט (אלבי) לואיס סאקס, שופט בבית המשפט החוקתי של דרום אפריקה ופעיל נגד משטר האפרטהייד, נעזר על ידי SPSL ב-1966, ושוב ב-1988.

ממשל וארגון

לקארה מועצת מנהלים המונה עשרים וחמישה חברים המגויסים בעיקר מעולם האקדמיה. מועצת המנהלים מתכנסת פעמיים בשנה, בעוד שהוועדה לכספים ומטרות כלליות של המועצה מתכנסת לפחות אחת לרבעון.

העבודה הנוכחית

קארה הפעילה מספר תוכניות במהלך השנים האחרונות. עיקר העבודה הנוכחית של הארגון מתמקד בתוכנית המלגות הפועלת בשיתוף פעולה הדוק עם אוניברסיטאות בבריטניה.

תוכנית המלגות: תוכנית המלגות של קארה תומכת באקדמאים, לעיתים קרובות כאלה הנמצאים בסכנה מיידית, כדי להמשיך את עבודתם בביטחה. קארה עובדת בשיתוף פעולה הדוק עם 112 אוניברסיטאות בבריטניה ומספר גדל של מוסדות אחרים בבריטניה ומחוץ לה, כדי להבטיח מיקום עבור אקדמאים נזקקים. המועצה בודקת את הרקע של המועמדים, את הכישורים וההמלצות שלהם, ומסדירה את הפרטים של ההשמה במוסדות להשכלה גבוהה. ויתור על תשלומים ושווי תמיכה כלכלית מובטחים על ידי קארה, בעוד שכל מימון נוסף צריך להיות מוקצה ממשאבי הארגונים הקולטים. קארה מסייעת בקבלת הויזות המתאימות עבור האקדמאים, כמו גם לעיתים קרובות, עבור בני משפחותיהם.

רבים מהאקדמאים הנתמכים על ידי קארה מחויבים לחזור לארץ המוצא שלהם כאשר יאפשרו התנאים, כדי לבנות מחדש את החברה, תוך שהם משתמשים בכישורים ובקשרים שפיתחו במהלך שהותם בעולם האקדמי הבינלאומי. קארה תומכת גם באקדמאים שאינם יכולים לחזור הביתה בגלל המשך הסכנות על ידי מתן ייעוץ תעסוקתי, לצד הכשרה והזדמנויות לחינוך המאפשרות לאקדמאים הגולים לבנות מחדש את הקריירה שלהם בבריטניה.

תוכניות למדינות: לקארה תוכניות מדינות ספציפיות שנועדו לספק תמיכה לאקדמאים הממשיכים לעבוד בארצם למרות הסיכונים, או שנאלצו לגלות לאזורים סמוכים.

• תוכנית עיראק: התוכנית הושקה בסוף 2006 בתגובה למבצע ממוקד של רצח וחטיפה שכוון נגד אקדמאים בעיראק. מעל 350 נרצחו בין השנים 2003 ו-2012, אלפים נדחפו לגלות, או נאלצו לשנות מיקום בתוך עיראק. בשיאה של התוכנית, מעל 75 אנשי אקדמיה מ-16 אוניברסיטאות בבריטניה ו-11 אוניברסיטאות בעיראק שיתפו פעולה במחקר עם נגיעה ישירה לעיראק. המחקר התמקד בנושאים מגוונים כגון: ההשפעה של קרקעות מזוהמות באורניום מדולדל; הטיות בתוכניות הלימודים וחומרי הקריאה של בתי הספר התיכוניים והעממיים; התפתחות היכולות הנפשיות של ילדים בהיעדר שירותים חברתיים; שימוש בטכנולוגיות הטלפון הנייד כדי לשפר את שירותי בריאות הציבור; מעמדן של הנשים באקדמיה בעיראק אחרי 2003.  תוכנית עיראק של קארה ביקשה להבטיח את הכישורים והמומחיות בעיראק והאזור,כדי שיתפתחו ולא יאבדו.
• תוכנית זימבבואה: התוכנית הושקה ב-2009 בתגובה לעלייה ניכרת במספר האקדמאים שברחו מזימבבואה, ודיווחים על ירידה דרמטית באיכות ההשכלה הגבוהה במדינה. התוכנית הציעה מענקים עבור ציוד חיוני ואספקה, ובשנת 2012 הוקם 'אולם הרצאות וירטואלי' באוניברסיטה של זימבבואה. פרויקט זה איפשר לאקדמאים בגלות ואחרים להתחבר בזמן אמת עם אוניברסיטאות בזימבבואה, בעיקר פקולטאות לרפואה ווטרינריה, לסגור פערי ידע, לשפר סטנדרטים של הוראה ומחקר, ולהקל על תקשורת ושיתופי פעולה בין חוקרים. בתגובה לביקוש הושקה תוכנית 'ניידת' שנייה, והמערכת הטכנית סופקה באוקטובר 2013. הציוד נמסר באופן רשמי לידי האוניברסיטה של זימבבואה, וממשיך להיות בשימוש קבוע.

לקריאה נוספת

• Zimmerman, David The Society for the Protection of Science and learning and the Politicization of British Science in the 1930s (Minerva, 2006).
• Seabrook, Jeremy הפליטים והמבצר: בריטניה והבריחה מעריצות
• מרקס, שולה (אד) ההגנה של למידה
• פייק, דיוויד (2000) – "המתנה של היטלר" (מסת"ב 1 86066 172 6)

קישורים חיצוניים

• קארה (המועצה בסיכון אקדמאים) האתר הרשמי
• "Refugee scholars 'benefit the UK'". BBC. 2004-06-24.
• MacLeod, Donald (2006-03-21). "Welcome Players". The Guardian.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

22387786המועצה לאקדמאים בסיכון