הלמוט שלמר
| לידה |
20 במאי 1893 האוסברג, האימפריה הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
18 באוגוסט 1995 (בגיל 102) מינדן-ליבקה, גרמניה  |
| השתייכות |
האימפריה הגרמנית רפובליקת ויימאר  גרמניה הנאצית |
| תקופת הפעילות | 1913–1943 (כ־30 שנה) |
| דרגה |
 גנרל לוטננט (ורמאכט) |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד הדיוויזיה הממונעת ה-3 מפקד קורפוס הפאנצר ה-14 | |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
גנרל הלמוט שלמר (בגרמנית Helmuth Schlömer; 20 במאי 1893 - 18 באוגוסט 1995) היה מפקד בכיר בוורמאכט שפיקד על דיוויזיה ועל קורפוס במלחמת העולם השנייה.
ביוגרפיה
קריירה מוקדמת
שלמר נולד ב-20 במאי 1893 בהאוסברג, שהשתייכה לאימפריה הגרמנית. בשנת 1913 התגייס לצבא הגרמני הקיסרי, והצטרף לרגימנט הרגלים ה-159 (לורן ה-8), ולחם בשורותיו במלחמת העולם הראשונה, וב-16 בספטמבר 1917 הועלה לדרגת אובר לוטננט. על פעולותיו בקרבות קיבל את עיטור צלב הברזל דרגה ראשונה ושנייה, אות הפציעה בכסף, וצלב הכבוד של מלחמת העולם 1914/1918.
לאחר המלחמה הצטרף שלמר לפרייקור ולאחר מכן הצטרף לרייכסווהר, ומילא בו תפקידי פיקוד ומטה. ב-1 באוגוסט 1925 הועלה שלמר לדרגת האופטמן, וב-1 באפריל 1926 מונה למפקד פלוגה 4 (מקלעים) ברגימנט הרגלים ה-18. ב-1 באוקטובר 1929מונה לקצין מטה ברגימנט הרגלים ה-18, וב-1 במאי 1933 למפקד פלוגה 13 (מרגמות) ברגימנט הרגלים ה-18. ב-1 במאי 1934 הועלה לדרגת מיור, וב-1 בינואר 1935 מונה למדריך בבית הספר הצבאי במינכן. ב-1 באוקטובר 1936 הועלה לדרגת אוברסט לוטננט, וב-15 ביולי 1937 מונה למפקד הגדוד ה-3 ברגימנט הרגלים ה-25. ב-1 ביולי 1939 מונה שלמר למפקד רגימנט הרגלים הממונע ה-5.
מלחמת העולם השנייה
עם פרוץ המלחמה היה שלמר מפקד רגימנט הרגלים הממונע ה-5, ופיקד עליו במהלך המערכה בפולין, כחלק מהדיוויזיה הממונעת ה-2 במסגרת הקורפוס ה-19. במהלך המערכה על צרפת לחם שלמר עם הרגימנט שבפיקודו מהדיוויזיה הממונעת ה-2 במסגרת הקורפוסים ה-14, ה-19, וה-38, ובשלב השני במסגרת הקורפוסים ה-15 וה-16. ב-10 בינואר 1941 הפך הרגימנט לרגימנט הרובאים ה-5, ובמהלך מבצע ברברוסה לחם שלמר עם הרגימנט שבפיקודו כחלק מדיוויזיית הפאנצר ה-12 במסגרת הקורפוס הממונע ה-57, ולאחר מכן במסגרת הקורפוס הממונע ה-39. ב-1 באוקטובר 1941 מונה שלמר למפקד חטיבת הרובאים ה-7, וב-2 באוקטובר הועלה לדרגת אוברסט, וקיבל את עיטור צלב האבירים של צלב הברזל. שלמר לחם עם החטיבה שבפיקודו במהלך הקרב על מוסקבה כחלק מדיוויזיית הפאנצר ה-7, שלחמה לסירוגין תחת הקורפוסים ה-8, ה-56, וה-41.
ב-1 באפריל 1942 הועלה שלמר לדרגת גנרל מיור, ומונה למפקד הדיוויזיה הממונעת ה-3, ובמהלך מתקפת הקיץ הגרמנית בשנת 1942, לחם עימה כחלק מקורפוס הפאנצר ה-24 במסגרת הארמייה השישית ולאחר מכן במסגרת ארמיית הפאנצר הרביעית. בספטמבר הועברה הדיוויזיה תחת פיקוד קורפוס הפאנצר ה-14 שהיה חלק מארמיית הפאנצר הרביעית, והחל מדצמבר חלק מהארמייה השישית, ושלמר לחם עם הדיוויזיה בקרב סטלינגרד.
ב-1 בדצמבר 1942 הועלה שלמר לדרגת גנרל לוטננט, וב-22 בדצמבר קיבל תוספת עלי אלון לעיטור צלב האבירים של צלב הברזל. ב-17 בינואר 1943 מונה שלמר למפקד קורפוס הפאנצר ה-14, במקום הנס הובה שעזב בפקודת היטלר את כיס סטלינגרד, וב-2 בפברואר נכנע שלמר יחד עם כל שרידי הכוחות שהיו בכיס הצפוני בסטלינגרד ונלקח לשבי.
לאחר המלחמה
במהלך שהותו בשבי הצטרף שלמר לוועד הלאומי למען גרמניה החופשית, וב-24 באוקטובר 1949 שוחרר מהשבי. לאחר שחרורו התגורר שלמר במינדן-ליבקה, וב-18 באוגוסט 1995 מת, והוא בן 102 שנים.
קישורים חיצוניים
- הלמוט שלמר באתר lexikon-der-wehrmacht בגרמנית
