הלל הרשושנים
הלל הַרשוֹשָנים (רוזנברג) (30 ביולי 1896, כ' באב תרנ"ו - 10 במרץ 1993, י"ח באדר תשנ"ג) היה בלשן ותשבצאי ישראלי.
ביוגרפיה
הלל הרשושנים נולד בשם הלל רוזנברג, בן לפינחס וציפורה רוזנברג ב-1897 בבוקובינה (באותה עת חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית, ומאוחר יותר חלק מרומניה) בעיר ויז'ניץ, מושב חסידות ויז'ניץ. נצר לרבי ישראל מרוז'ין ולרבי פינחס מקוריץ. אביו היה שו"ב אצל האדמו"ר מוויז'ניץ.
אמו נפטרה בצעירותו, והוא עבר לסבו אלכסנדר-זוסיא בעיירה קוסוב. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הועבר עם משפחתו לצ'כיה, ולאחר המלחמה חזר לבוקובינה. למד בסמינר למורים בלבוב. היה מורה לספרות ולמקצועות היהדות וניהל שני בתי ספר לעברית. בשנת 1922, בכנס של חובבי השפה העברית, הקים בבוקובינה את "גדוד מגיני השפה", שנאבק בקנאות למען השפה העברית והפצתה בקרב היהודים. ארגון מקביל, "גדוד מגיני השפה", הוקם בארץ ישראל רק שנה מאוחר יותר. בשנת 1924 הוסמך, על ידי, הקהילה היהודית ומשרד החינוך הרומני, להורות יהדות ועברית בבתי הספר היהודיים ברומניה. בשנת 1925 עברת את שם משפחתו להרשושנים.
באפריל 1933 יצא מרומניה כעיתונאי היוצא לסקר את המכביה השנייה ונשאר בארץ ישראל. בתחילת 1935 פנה, בשם "גדוד מגיני השפה", להנהלות בתי הקולנוע בירושלים בהצעה לנקד את המילים העבריות המופיעות בסרטים.[1] עוד ברומניה נמנה עם חסידי זאב ז'בוטינסקי, ובארץ עבד כמגיה בעיתון "העם" שהופיע מטעם התנועה הרוויזיוניסטית, ולאחר מכן בממשיכו, "הירדן" (בעריכת בנציון נתניהו), שבו פרסם ב-1935 תשבץ ראשון. בסוף 1935 נמנה עם מקימיו של ועד לציון 13 שנה לפטירתו של אליעזר בן יהודה.[2] הרשושנים המשיך לעיתונים נוספים של התנועה הרוויזיוניסטית, "המשקיף" ו"חרות", ואחר כך עבד בעיתון "הבוקר" והצטרף כמגיה ל"ידיעות אחרונות" מיום הקמתו. בנוסף לעבודתו בעיתונים, הקים בתל אביב, ברחוב בלפור 29, בית ספר פרטי לעברית, "בית הלל".
ב-1938 נישא לתלמידתו לעברית, הינדה שטרום, שעברתה את שמה הפרטי לעפרה. לזוג נולדו שני בנים.
בשנות ה-40 וה-50 של המאה העשרים היה נציג העיתונות ב"ועד הלשון העברית". ערך, הגיה וסגנן ספרים רבים. הרשושנים הוא מחדשן של מילים עבריות רבות (תחדישים, מילה שאף היא מחידושיו). לשם פרסום תחדישיו והטמעתם חיבר ופרסם ב"ידיעות אחרונות" יותר מ-5,000 תשבצים.
לא כל תחדישיו של הרשושנים התקבלו, אך רבים מהם הפכו לחלק אינטגרלי של השפה ודוברי העברית משתמשים בהם, לרוב מבלי לדעת מי המציאם. בין התחדישים של הרשושנים נמנות המילים: תקרית, יבואן, יצואן, אכיל, חדיר, הפיך, זמין, להטוטן, צנחן, מלחין, תקרובת, תמליל, מחירון ועוד.[3]
הלל הרשושנים נפטר בשנת 1993, בגיל 96, ונקבר בבית העלמין בחולון.
שני בניו, יוסי הרשושנים (1939–2010) ושילֹה הרשושנים (יליד 1943), פעלו גם הם בתחום: יוסי פרסם במשך 40 שנה (עד מותו) ב"ידיעות אחרונות" את חידת אותיות ומספרים;[4] ושילה הרשושנים המשיך, לאחר מות אביו, לפרסם תשבצים במדור שלו ב"ידיעות אחרונות". בנו של שילה, יואב, נהרג בלבנון בשנת 1994.
לקריאה נוספת
- ליאורה שוסטר, "מתחדישי הלשונאי הלל הרשושנים", ידיעות אחרונות, 19 במרץ 1993
קישורים חיצוניים
- הלל הרשושנים באתר הוצאת ענבר
- דף מידע של מאתר הספרים איתמר לוי כולל גם תמונה של הלל הרשושנים.
- הלל הרשושנים, תשבץ "תל חי", חרות, 27 במרץ 1949
- רשימת הפרסומים של הלל הרשושנים, בקטלוג הספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ הלל הרשושנים, מכתב גלוי להנהלות בתי הקולנוע בירושלים, דואר היום, 29 בינואר 1935
- ^ לזכר אליעזר בן יהודה, דואר היום, 17 בדצמבר 1935
- ^ חני פישר, תרומתו של הלשונאי הלל הרשושנים להעשרת הלשון ולהפצתה על-פי התשבצים שנתפרסמו בשנים 1935-1960, עבודת מוסמך, אוניברסיטת בר-אילן, 1998
- ^ יוסי הטוני, יוסי הרשושנים, מוותיקי המיחשוב בארץ, הלך לעולמו לאחר מחלה ממושכת, באתר "אנשים ומחשבים", 6 ביוני 2010.
