הכרזת סנט פטרסבורג

הצהרת סנקט פטרבורג משנת 1868 (הידועה גם בשם ההכרזה מלאה על הוויתור על השימוש, בזמן מלחמה, בקליע נפץ מתחת למשקל של 400 גרמים) היא הסכם בינלאומי שנחתם בתאריכים 29 בנובמבר / 11 בדצמבר 1868 בעיר סנקט פטרבורג בתקופת האימפריה הרוסית. הסכם זה מהווה נדבך נוסף בדיני הלחימה והמשך ישיר לאמנת ז'נבה הראשונה משנת 1864, וחלק מהיסודות לכינון אמנות האג הידועות של 1899 ו-1907.

רקע היסטורי

הדיפלומט והמדינאי הרוסי הנסיך אלכסנדר גורצ'קוב

בשנת 1863, צבא האימפריה הרוסית שכלל את טכנולוגיית הקליע והוסיף מרעום לכדורי רובה המוסקט. השיפור תרם ליכולת של הקליע לגרום נזק משני רב, כאשר בעת מגע עם המשטח הנפגע הקליע יוצר פיצוץ. בכך הקליע אינו משתמש רק במהירות הפגיעה הרבה כדי לחדור למטרה, אלא יוצר פיצוץ משני בעת המגע. מטרת הקליע הייתה לפגוע במחסני אבק שריפה או עגלות תחמושת או במטרות יותר ממוגנות.

במקביל, פותחו באמריקה קליעים כמו כדור הנפץ של גרדינר שיועדו לשימוש דומה. קליעים אלו היו בשימוש בעת מלחמת האזרחים בארצות הברית, כאשר חיילי הקונפרדרציה והאיחוד הפנו את השימוש בהם אחד כנגד השני. הקליעים, אשר לא היו מיועדים למטרות אנושיות, יצרו נזק רב וגרמו לפציעות קשות בקרב החיילים הנפגעים. כתוצאה מכך, קמה תגובה ציבורית רחבה כנגד השימוש בנשק.

בשנת 1867, הרוסים ייצרו קלע משופר בעל מרעום המיועד להתפוצץ בכל פגיעה לאחר ירי, גם במטרות רכות כמו אנשים או בעלי חיים.

בדצמבר 1868 התכנסה בעיר סנקט פטרבורג וועדה לצורך בחינת כללי המלחמה הקיימים. הוועדה נקראה על פי בקשתו של הדיפלומט והמדינאי הרוסי הנסיך אלכסנדר גורצ'קוב.

בוועדה היו נציגים מלאומים רבים כגון אוסטריה-הונגריה, בוואריה, בלגיה, דנמרק, צרפת, בריטניה (שייצגה את האימפריה הבריטית), יוון, איטליה, הולנד, פרס (איראן), פורטוגל, פרוסיה והקונפדרציה הצפון-גרמנית, רוסיה שוודיה-נורווגיה, שווייץ, האימפריה העות'מאנית, וממלכת וירטמברג (אשר מצויה בדרום גרמניה בסמוך לגבול עם שווייץ). ארצות הברית, שלא נחשבה למעצמה גדולה באותה תקופה, לא הוזמנה ולא לקחה חלק בוועידה.

עיקרי ההחלטה

נציגי הלאומים הסכימו כי המטרה הלגיטימית היחידה של מלחמה צריכה להיות החלשת הכוח הצבאי של האויב, הישג שניתן להגשימו גם ללא שימוש בנשק הרסני ביותר. לאחר הנחת יסוד זו, הסכימו הנציגים לאסור שימוש בחומרי נפץ שנועדו לפגוע בלוחמים באופן אכזרי ובכך לגרום להם סבל ממושך ללא כל סיבה. משמע, אם ניתן להביס את האויב באופן פחות קטלני, יש להשתמש בדרך זו שלא תגרום לחיילים סבל לאורך זמן מעבר לפציעה בקרב.

המעצמות הגדולות הסכימו לוותר, במקרה של מלחמה ביניהן, על השימוש "על ידי חיילי הצבא היבשתי או הימי שלהן בקליעים הטעונים בחומר נפץ או חומרי בערה אחרים מתחת ל-400 גרם". בעוד שההכרזה אוסרת על שימוש בתחמושת בעלת חומר נפץ או חומר נפץ הודף, היא אינה אוסרת על שימוש בתחמושת כזו בתותח אוטומטי או ארטילריה .

ההסכם נחתם על ידי חברי הוועדה הצבאית הבינלאומית שהתכנסה למטרה זו בנוכחות הקבינט הקיסרי של האימפריה הרוסית. בשנת 1869 הדוכסות הגדולה של באדן וברזיל הצטרפו לאשרור ההסכם.

השפעתה של ההצהרה

ההצרה השפיעה רבות על דיני המשפט ההומניטארי הבינלאומי. דוגמה לכך ניתן לראות במקרה היפני, שבו חמישה ניצולי הפצצה הגרעינית בנגסאקי הגישו תביעה כנגד ארצות הברית, שבה טענו כי השימוש בתחמושת גרעינית מהווה פשע מלחמה ודרשו מארצות הברית לשאת בהשלכות ולהטיל עליה עיצומים.

דיני הלחימה הבינלאומיים אינם מבוססים רק על מניעים הומנטיריים. יש בבסיסם שיקולים של נחיצות ויעילות צבאית והן שיקולים הומניטריים, והם מנוסחים כדי למצוא את האיזון המתאים בין שני גורמים אלו.

לצורך המחשה של טענה זו, נציג את הוראות הצהרת סנט פטרבורג משנת 1868 האוסרות על שימוש בקליעים מתחת ל-400 גרם שיש בהם חומר נפץ או טעונים בחומרים דליקים או. סיבת האיסור מוסברת כך: קליעים כאלה הם קטנים וחזקים מספיק כדי להרוג או לפצוע רק אדם אחד, דבר שכדור רגיל יכול לעשות, ולכן אין צורך מכריע בשימוש בכלי נשק בלתי אנושיים אלו. מצד שני, אין חובה שהחוק הבינלאומי יאסור שימוש בנשק מסויים אם יש לו השפעה צבאית רבה,גדולה ככל שתהיה התוצאה הבלתי אנושית שלו שנגרמת כתוצאה מהשימוש בו.

המקור באנגלית

International law of war is not formulated simply on the basis of humanitarian feelings. It has as its basis both considerations of military necessity and effectiveness and humanitarian considerations, and is formulated on a balance of these two factors. To illustrate this, an example often cited in the textbooks may be given, of the provisions of the St. Petersburg Declaration of 1868 prohibiting the use of projectiles under 400 grammes which are either explosive or charged with combustible or inflammable substances. The reason for the prohibition is explained as follows: such projectiles are small and just powerful enough to kill or wound only one man, and as an ordinary bullet will do for this purpose, there is no overriding need for using these inhuman weapons. On the other hand, the use of a certain weapon, great as its inhuman result may be, need not be prohibited by international law if it has a great military effect

הערות

• הההבדל בין נשק קל לכבד נעוץ בהגדרה של כלי ירייה בעלי קוטר של כ-12.7 מ"מ עד 14.5 מ"מ. כלי ירייה אלו, כמו רובים נגד ציוד ומקלעים מוגדרים ככלי נשק כבדים. למרות זאת, כלי ירי בקוטר גדול יותר המשתמשים בקליעים ממולאים בחומר נפץ או חומרים דליקים מסתכנים בהפרת ההצהרה (כמפורט באמנות האג משנת 1899 ו-1907 )כאשר נעשה שימוש בתחמושת מיוחדת כזו במקלעים כבדים ובתותחים אוטומטיים. הדיון בחוקיותם נסוב פעמים רבות סביב הגבלת המשקל והאם היא חלה על משקל הקליע עצמו או על המחסנית כולה.
• ההבחנה בין כדורים "נפיצים" ו"בעלי מרעום" היא אקדמית אך חשובה.
  • קליע "נפץ" מכיל חומר נפץ שמתפוצץ בפגיעה.
  • קליע עם מרעום מכיל מטען נפץ קטן ולא יציב שנועד להתנפץ לרסיסים לאחר הפגיעה או בתוך הפצע. לקליעים אלו ישנו פוטצניאל הרס נוסף, כאשר הם יכולים להתפוצץ בשעה שמנסים להסירם במהלך פעולת עזרה ראשונה או פעולה כירוגית.
• ההצהרה אוסרת שימוש תחמושת עם מרעום במהלך מלחמות רק בקרב בין המדינות החתומות החתומות. עם זאת, הוא מחריג מקרים מיוחדים של מלחמה עם מדינות שאינן חתומות, סכסוכים עם מדינות לא מפותחות, או פעולות צבאיות המתרחשות במושבות המדינות החתומות וברכוש שלהן במושבות אלו.

ראו גם

• הכרזת סנט פטסבורג לשנת 1868 באתר האינטרנט של הוועד הבינלאומי של הצלב האדום .
• ארכיון המסמכים של מלחמת העולם הראשונה: אמנות ואמנות
  • ארכיון המסמכים של מלחמת העולם הראשונה > הצהרת סנקט פטרבורג :הוויתור על השימוש, בזמן מלחמה, בקליעי נפץ מסוימים

הפניות

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36529920הכרזת סנט פטרסבורג