היפ הופ יהודי
| מקורות סגנוניים | מוזיקה יהודית, היפ הופ, כליזמר, רגאיי, מוזיקת עולם |
|---|---|
| מקורות תרבותיים | שנות ה-2000 המוקדמות, אמריקה הצפונית, ישראל ואירופה |
| כלים | ראפ, פטיפוליזם, ביטבוקס, דוגם צלילים |
| נושאים קרובים | |
| ראפ והיפ הופ ישראלי, מוזיקה יהודית מקורית | |
היפ הופ יהודי היא סוגה מוזיקלית של היפ הופ המתאפיינת בקשרים סגנוניים או תרבותיים ליהדות ולמסורת המוזיקלית שלה.
מאפיינים
אמני היפ הופ יהודים הגיעו ממגוון רחב של מדינות ותרבויות. אלמנטים של רגאיי, כליזמר ומוזיקת עולם לרוב משולבים לצד טכניקות הראפ וההפקה המוזיקלית המסורתיות, כמו סקראצ'ינג, סימפולים וביטבוקסינג. ראפרים יהודים רבים הם רב-לשוניים, ומבצעים את שירם באנגלית, יידיש, ארמית, לאדינו ושפות יהודיות אחרות.[1]
היסטוריה
מאז תקופת הזהב המסחרית שלה בשנות השמונים ותחילת שנות התשעים, אמנים, מפיקים ומנהלים מוזיקליים יהודים מילאו תפקיד משמעותי בתעשיית ההיפ הופ.[1] ג'וש נורק מגזין ההייפ הופ הודיוס הצהיר מאוחר יותר כי "לפני אמינם, כמעט כל הראפרים הלבנים היחידים היו יהודים."
בישראל, ראפרים יהודים כמו מוקי, הצל, סאבלימינל, שב"ק ס' ושי 360 עזרו לחלוץ סצנת ההיפ הופ במדינה בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000. למרות זאת, מעטים מהמעשים הללו הכירו במורשתם היהודית במוזיקה שלהם.
הלייבל היהודי JDub Records, שנוסד בשנת 2002, היה בין הלייבלים הראשונים לקידום אמני ראפ יהודיים במודע, כאשר בסגלו היו סגול 59, ראפר הקליזמר הקנדי סוקאלד, הראפר האתיופי-ישראלי אקום, ולהקת בלקן ביט בוקס.
באמצע שנות ה-2000, אמן הראפ-רגאיי החסידי מתיסיהו חווה הצלחה במיינסטרים; בין אלבומיו זכו בתואר "אלבום זהב", ואילו הסינגל שלו "King Without a Crown" הפך ללהיט במצעד 40 שירי המיינסטרים של בילבורד. בעקבות הצלחתו של מתיסיהו, עלו מספר ראפרים יהודים-חסידים, ביניהם Y-Love, דיסקרייב וניסים בלאק. רבים מהם חזרו בתשובה, ורבים מהם קודמו באמצעות הלייבל Shemspeed של המפיק התימני Diwon, לצד אמנים לא-חסידים כמו קושה דילז ואלקטרו מרוקו.
ראו גם
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Sina A. Nitzsche, Walter Grünzweig, Hip-Hop in Europe, LIT Verlag Münster, 2013, מסת"ב 978-3-643-90413-3. (באנגלית)
