היינריך וילהלם ולדייר

וילהלם פון ולדייר-הארץ
Wilhelm von Waldeyer-Hartz

צילום משנת 1891
לידה	ההלן אן דר וזר דוכסות בראונשווייג, גרמניה (הקונפדרציה הגרמנית)
פטירה	ברלין, ממלכת פרוסיה, הקיסרות הגרמנית
מוסדות	אוניברסיטת פרידריך-וילהלם של ברלין המרכז לאנטומיה של בית החולים שריטה בברלין (1917-1883)
בת זוג	אמילי דילנבורגר
הערות	שם לידה: Heinrich Wilhelm Gottfried von Waldeyer
תרומות עיקריות
חיזוק תורת הנוירונים

היינריך וילהלם ולדייר, או בשמו המלא: היינריך וילהלם גוטפריד פון ולדייר-הארץ (Heinrich Wilhelm Gottfried von Waldeyer-Hartz;‏ 6 באוקטובר 1836, ההלן אן דר וזר, דוכסות בראונשווייג - 23 בינואר 1921, ברלין), היה רופא, אנטומיסט והיסטולוג גרמני. הוא כיהן כפרופסור לאנטומיה פתולוגית באוניברסיטאות ברסלאו, שטרסבורג וברלין. נודע בתרומתו לתאוריה הנוירונלית של ארגון מערכת העצבים וכמי שטבע את המונחים "נוירון" ו"כרומוזום". שני מבנים אנטומיים של גוף האדם שתאר, נושאים את שמו: "בלוטת ולדייר" ו"טבעת ולדייר" - טבעת הרקמה הלימפית של הלוע האפי.

שנותיו המוקדמות

היינריך וילהלם ולדייר נולד בכפר הקטן ההלן על הנחל וזר (Hehlen) (ההלן אן דר וזר) על יד העיר בראונשווייג (בימינו במדינת סקסוניה התחתונה) כאחד משלשת הבנים של יוהאן גוטפריד ולדייר, פקיד מדינה, ושל וילהלמינה פון הארץ, בת של מורה וצאצאית למשפחה אוונגלית. מצד אביו היה צאצא למשפחה של איכרים קתולים מווסטפאליה. אחרי שלמד בבית ספר יסודי בכפר בקנדורף, סיים את בית הספר התיכון "תאודוריאנום" בפאדרבורן ואחרי מבחני הבגרות נרשם בשנת 1856 ללימודי מתמטיקה ומדעי הטבע באוניברסיטת גטינגן. בהשפעתו של יאקוב הנלה נמשך ללימודי רפואה. החל מאוקטובר 1858 למד רפואה באוניברסיטת גרייפסוולד, שבה עבד כעוזר מחקר של יוליוס בודגס במסגרת המכון לאנטומיה ובקליניקות אחרות. לאחר מכן עבר לברלין, בה למד אצל הפיזיולוג דו בואה-רמון, אצל הכירורג ורופא העיניים יוהאן יונקן ואצל הפתולוג פרריכס. הוא השתלם בהמשך באמבריולוגיה במעבדתו של האנטומיסט קרל רייכרט וחיבר תחת הדרכתו את עבודת הדוקטורט שלו בנושא המבנה והתפקוד של עצם הבריח (1861).

הקריירה האקדמית והמשך פעילותו המדעית

לוח זיכרון בתיכון תאודוריאנום בפדרבורן המציין את ולדייר מוזכר כאחד התלמידים המפורסמים של המקום, 2009

מפני שמשרת ה"פרוסקטור" האחראי על המחקר הפתולוגי בגופות היה תפוס בברלין על ידי לופולד גולץ, ארווין קלבס יצר בשבילו משרת מדריך במכון הפיזיולוגי של אוניברסיטה אלברטינה בקניגסברג. כאן יכול ולדייר, שכבר קנה בגרייפסוולד ידע מעמיק באנטומיה פתולוגית, לעסוק כאוות נפשו במחקר על דגימות פתולוגיות ולבצע נתיחות שלאחר המוות בבתי החולים של העיר. בנוסף העביר שיעורי אנטומיה פתולוגית לרופאים המתחילים. בכל זאת הממסד הפרוטסטנטי שראה בו קתולי לא עודד את קידומו בהייררכיה האקדמית ובנסיבות אלה חיפש ולדייר עבודה במקומות אחרים.

בהשפעת רודולף פירכו קמו באותה תקופה בגרמניה הקתדרות הראשונות לאנטומיה פתולוגית. ב-1864 קיבל ולדייר באוניברסיטת ברלסאו הסמכה באנטומיה ובפיזיולוגיה. ב-1865 הוא התקבל כפרופסור שלא מן המניין לפתולוגיה באוניברסיטה זו, לצידו של רודולף היידנהיין. הוא מילא את התפקיד של ראש הקתדרה ובנוסף התאפשר לו לנהל מכון פתולוגי משלו. בהתחלה נאלץ לערוך את שיעוריו כולל ההדגמות המעשיות בתוך חמשה חדרים של בית פרטי. את ההרצאות העביר באודיטוריום של הפקולטה לזואולוגיה ואת מחקריו ביצע במכון הפיזיולוגי. כעבור שנה הוא התחתן עם אמילי דילנבורגר. ב-1867 היה לפרופסור מן המניין לפתולוגיה בברסלאו. בברסלאו ביצע ולדייר את כל הנתיחות שלאחר המוות בארבעת בתי החולים של העיר.

החל מ-1864 ולדייר הקדיש את רוב מחקריו לאבחון הגידולים, בעיקר בשלבים מוקדמים. מטופלו המפורסם ביותר היה הקיסר פרידריך השלישי שוולדייר איבחן אצלו סרטן של הגרון

ב-1871 בעקבות סיפוח אלזס לגרמניה כתוצאה מהניצחון במלחמה עם צרפת הסגל הצרפתי באוניברסיטת שטרסבורג הוחלף במורים גרמנים. ב-1872 גם ולדייר וגולץ הובאו ללמד באוניברסיטה זו. הם לימדו שם לצד מורים דגולים אחרים כמו רקלינגסהאוזן וקוסמאול.

תגליותיו

באותה תקופה, ב-1875 ולדייר תיאר את תאי הפלסמה.

עם תלמידיו בשטרסבורג נמנו לודוויג אדינגר וברנהרד זאקס. אחרי 11 שנות עבודה באלזס, ב-1883 עבר לנהל במקומו של רייכרט את המכון לאנטומיה בברלין ולעבוד בבית החולים "שאריטה". כראש המחלקה לאנטומיה ולדייר הקדיש בברלין 33 שנים להוראת האנטומיה השיטתית והטופוגרפית. בשנים 1898–1899 כיהן כרקטור של אוניברסיטת פרדריך וילהלם של ברלין.

ולדייר חקר את ההיסטולוגיה של העצבים, את איברי השמיעה, העיניים והשחלות.

ב-1863 (או ?1878) הנהיג את השימוש בהמטוקסילין (haematoxylin) כחומר צבע במחקר הביולוגי.

גילה את האפיתל הקובייתי הפשוט, הקרוי "אפיתל ולדייר" ובטעות קרא לו "גרמינלי" ("מוליד"), שכבת התאים המכסה את השחלה. ולדייר סבר שסרטן השחלה נוצר מהרקמה האפיתלית ולא מרקמת החיבור כפי ששיער רודולף וירכו.

ולדייר הוכיח שמערכת העצבים מורכבת מתאים בעלי דנדריטים ארוכים ומסתעפים, שהוא קרא להם נוירונים (1891). לפי התאוריה הנוירונלית שלו (או "תאוריית המגע", שבימינו הוחלפה בתאוריית הרצף), הם מהווים את היחידות המבניות היסודיות של מערכת העצבים. אחד המסלולים העצביים שהוא תיאר נקרא המסלול ולדייר-ליסאואר.

ב-1869 העלה השערה לגבי היווצרות זגוגית השן על ידי הסתיידות של "תאי זגוגית".

ב-1884 תיאר את הטבעת הלימפית שבלוע האפי, הקרויה משום כך טבעת ולדייר-פירוגוב, ובשנת 1888 הנהיג את המונח "כרומוזום".

עם תלמידיו נמנה יוהנס זובוטה, מחבר אטלס ידוע לאנטומיה של האדם בגרמנית. הוא עורך בשותפות של Archiv für mikroskopische Anatomie פרש מעבודתו בגיל 80 בשנת 1917. הוכר אז כבן לאריסטוקרטיה התורשתית והוסיף לתארו את שם המשפחה של אשתו - הארץ. ולדייר היה אב לשישה ילדים (מהם שניים נפטרו בשנה הראשונה אחרי לידתם) והיה סב ל 12 נכדים. נינו, אנטון יוהנס ודלייר, היה גם הוא אנטומיסט ופרסם בגרמניה ספר לימוד לאנטומיה ששימש דורות של סטודנטים.

בשנים 1893-1894,1897-1899 ו-1901–1905 ו-1905–1910 מילא ולדייר את התפקיד של סגן יושב ראש החברה הברליאנית לאנתרופולוגיה, אתנולוגיה ופרהיסטוריה. בשנים 1892,1896,1900 ובין השנים 1903–1904 היה ליושב הראש שלה והחל מ-1909 חבר שלה לשם כבוד. אחרי מותו של מקס שולץ ב-1874 הוציא לאור יחד עם וולט סנט ג'ורג' את העיתון המדעי Archiv für Mikroskopische Anatomie (ארכיב לאנטומיה מיקרוסקופית).

פרסים ואותות כבוד

• 1869 - חבר בחברה הגרמנית לאנתרופולוגיה
• 1879 - חבר האקדמיה לאופולדינה לחקר הטבע
• 1884 - חבר בחברה הברלינאית לחקר הטבע והרפואה
• 1884 - חבר האקדמיה המלכותית הפרוסית למדעים, בברלין
• 1894 - חבר בהתכתבות של האקדמיה הרוסית למדעים בסנקט פטרבורג
• 1896–1919 היה מזכיר המחלקה למדעים ומתמטיקה של האקדמיה למדעים של ברלין-ברנדנבורג
• 1908 - חבר האקדמיה השוודית למדעים
• 1910 - חבר זר של האקדמיה דיי לינצ'אי
• 1916 - קיבל תואר אצולה

הנצחה

• רחובות בברלין, קלן, מינסטר (וסטפאליה), פאדרבורן ובראקל (וסטפליה) נושאים את שמו
• המרכז לאנטומיה של בית החולים שריטה בברלין נקרא "בית ולדייר".
• 2009 - שמו מוזכר כאחד התלמידים המפורסמים בלוח זיכרון שהוצב בבית הספר התיכון תאודוריאנום בפדאבורן

ספרים

• Eierstock und Ei, Leipzig, 1870 (השחלה והביצה)
• Hörnerv und Schnecke. 1872. (עצב השמיעה והשבלול)
• Das Becken: topographisch-anatomisch mit besonderer Berücksichtigung der Chirurgie und Gynäkologie. Bonn 1899. XXVII,690 S., Abb.4° Wa 40 648

("האגן")

• Die Geschlechtszellen. Jena 1903 (מתוך:Handbuch der vergleichenden und experimentellen
• Darwins Lehre, ihr heutiger Stand und ihre wissenschaftliche und kulturelle Bedeutung. Berlin [u.a.] 1909

(תורת דרווין) (בתוך: Deutsche Medizinische Wochenschrift. 1909, Nr.8. 15 S.) in: Sammelband Wa 40 635. Darwins Lehre. 1909.

• Lebenserinnerungen (זכרונות). Bonn 1920. XI, 419 S

מקורות נוספים

• ,Walter Killy (ed) et al. - De Gruyter Dictionary of German Biography,vol.10, Saur Verlag Munchen, 2006

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא היינריך וילהלם ולדייר בוויקישיתוף

• ספר זכרונותיו ב-Google Books

Wilhelm von Waldeyer-Hartz - Lebenserinnerungen, Salzwasser Verlag, Paderborn 1921,

• רשימת כתביו באתר הספרייה של האקדמיה למדעים של ברלין
• ביוגרפיה וביבליוגרפיה קצרה במעבדה הווירטואלית של המכון מקס פלאנק לתולדות המדע

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32417936היינריך וילהלם ולדייר