החשמלית של אמסטרדם
החשמלית של אמסטרדם (בהולנדית: Amsterdamse tram) היא רשת תחבורה ציבורית של רכבות עירוניות חשמליות[1] קלות, הפועלת ברחובות העיר אמסטרדם שבהולנד. רשת החשמליות באמסטרדם היא הגדולה בהולנד ומן הגדולות באירופה.
רשת הרכבות העירוניות של אמסטרדם החלה לפעול בשנת 1875 בקרונות נגררי סוסים והיא הוסבה לחשמל בראשית המאה ה-20. כיום (2016) הוא כוללת 14 קווים על פני 80.5 קילומטרים, העושים שימוש ב-200 קילומטרים של מסילות, ולצידם 500 תחנות נוסעים.
מפעילת החשמלית - מאז שנת 1943 - היא חברת GVB, המופקדת גם על הפעלת קווי האוטובוס, קווי הרכבת התחתית והמעבורות באמסטרדם.
תולדות החשמלית
ראשיתה של החשמלית באמסטרדם הייתה ב-1875, עת נפתח הקו הראשון ובו קרונות נגררי סוסים. הרשת התפתחה ברחובותיה הראשיים של העיר וב-1900 כבר היו בה 15 קווים, 242 קרונות ו-758 סוסים. מאז ועד 1906 החליפה הנעה חשמלית את הסוסים בכל הקווים למעט אחד, שחושמל ב-1916. במקביל הוחלפו הפסים מהרוחב שנהג בהם עד אז (1,422 מילימטרים) לרוחב הסטנדרטי של 1,435 מילימטרים.
בשנים 1922-1971 נשאו קרונות החשמלית תיבות דואר, אשר תכולתן הוצאה מהן בתחנת הרכבת המרכזית, ובדרך זו הואץ שירות הדואר בעיר.
בשנים הבאות גדל מספר קווי החשמלית שנוספו לעיר וב-1931 הוא הגיע לשיאו - 25 קווים. המיתון הכלכלי העולמי במהלך שנות השלושים הביא להקטנת מספר הקווים. עם זאת, בשנים אלו וגם במהלך הכיבוש הגרמני של הולנד במלחמת העולם השנייה הוארכו קווי החשמלית לרבעים חדשים בעיר.
במהלך שנות המלחמה נדרשו החשמליות להסיע מספר גדול במיוחד של נוסעים והתקשו בכך. פעילותם של מספר קווים הושעתה ובאוקטובר 1944 פסקה המערכת כולה מלפעול בשל מחסור חריף בפחם במדינה והעברת קרונות רבים מזרחה על ידי הגרמנים.
מיוני 1945, לאחר שיחרור הולנד, ועד 1948 חזרו קווי החשמליות לפעולה בהדרגה. במהלך שנות החמישים נסגרו רוב קווי החשמלית לטובת שירות אוטובוסים שנחשב ליעיל יותר, אך החשמלית זכתה לתחייה בשלהי אותו עשור בעיקר בזכות הכנסתם לשימוש של קרונות מודרניים. בשנים הבאות הוארכו קווי החשמלית לשירות רבעים חדשים שהוקמו במערב העיר ובדרומה.
בסוף שנות השמונים הוכנסו לשימוש בקווי החשמליות הקרונות נמוכי הרצפה הראשונים. בשנים 2002-2004 עבר צי החשמליות מודרניזציה ניכרת עם רכישת כ-150 קרונות מחברת סימנס. במקביל הוסיפה מפעילת החשמלית להכניס שינויים רבים במפת הקווים שלה. במהלך כ-140 שנות קיום המערכת הושבתו והוחלפו בסך הכל 12 מקווי החשמלית.
כיום ממוקם בניין המטה של מפעילת החשמלית בחלקה הצפון-מערבי של העיר, ליד תחנת הרכבת הכבדה סלוטרדייק (Sloterdijk). מתחם החנייה של החשמלית ממוקם בדרום-מערב אמסטרדם, ואילו הסדנה שלה מצויה בדרום-מזרח העיר.
קווים וציוד נייד
נכון לשנת 2015 פעלו באמסטרדם 14 קווי חשמלית.[2] ראשי הקו הצפוניים של עשרה מהקווים נמצאים בשני מוקדים בכיכר שלפני תחנת הרכבת המרכזית של העיר. הקווים הקיימים משתרעים על פני 80.5 קילומטרים, והם עושים שימוש ב-200 קילומטרים של מסילות. כל אחד מהקווים והרכבות שבהם מזוהה ומסומן גם במלבן צבעוני שבו צבע אחד או שילובים שונים של שני צבעים. שיטה זו מיועדת לאפשר גם לאנאלפביתים לזהות את קווי החשמלית.
לשירות הנוסעים בחשמליות קיימות כיום (2016) 500 תחנות נוסעים. ברשת הקווים קיימות 19 הצטלבויות של תחנות שבהן עוברים שלושה קווים או יותר והן מאפשרות מעבר גמיש בין קווי הרשת. ההצטלבויות הגדולות ביותר מצויות בעיקר בחלקה המזרחי של העיר ובכלל זה ליד תחנת הרכבת המרכזית, באזור כיכר הדאם, בליידספליין ובמוזאומפליין. כמו כן יש לרשת החשמלית מספר רב של צמתים עם תחנות הרכבת התחתית של העיר.
הציוד הנייד כולל 200 רכבות, שרובן (155) הוכנסו לשימוש מאז שנת 2002. בכל קווי החשמלית למעט אחד קיימת בקצותיהם לולאה במסילה המאפשרת לרכבת לערוך פניית פרסה לפני שתנוע בכיוון ההפוך, ועל כן הכניסה לרכבות הפועלות בהם היא דרך דלתות הקבועות בצידן הימני בלבד. בקצות קו מספר 5 המרכזי אין לולאות המאפשרות פניית פרסה, ולכן פועלות בו 24 רכבות שדלתות קבועות בשני צידיהן.[3] כל אחד מדגמי הרכבות הפעילים יכול להסיע 150 עד 180 נוסעים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
