המערכה במזרח אפריקה במלחמת העולם הראשונה
 | ||||||||||||||||||
| חיילים גרמנים יורים בתותח "קניגסברג" (Königsberg, ספינה גרמנית שנפגעה בנהר רופיג'י, ותותחיה פורקו) | ||||||||||||||||||
| מערכה: הזירה האפריקאית במלחמת העולם הראשונה | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם הראשונה | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 3 באוגוסט 1914 – 23 בנובמבר 1918 (4 שנים ו־16 שבועות) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | מזרח אפריקה הגרמנית, מזרח אפריקה הבריטית, מוזמביק, רודזיה הצפונית ואוגנדה | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון של מדינות ההסכמה | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
המערכה במזרח אפריקה במלחמת העולם הראשונה הייתה סדרה של קרבות, ברובם יבשתיים ומיעוטם ימיים, וכן שורה ארוכה של מבצעי גרילה, שהתנהלה במזרח אפריקה במהלך שנות מלחמת העולם הראשונה. פעולות הלוחמה החלו במזרח אפריקה הגרמנית (כיום טנזניה בקירוב, בורונדי ורואנדה), ואלה בסופו של דבר התפשטו והגיעו לחלקים של מזרח אפריקה הבריטית (כיום קניה), מוזמביק, רודזיה הצפונית (כיום זמביה) ואוגנדה.
בנובמבר 1917 הצליחו מדינות ההסכמה לגרש את כוחות הגרמנים ממזרח אפריקה הגרמנית, אלא שאלה חדרו למוזמביק, שהייתה אז מושבה של פורטוגל, והמשיכו את הלחימה משם. בראש הכוח הגרמני עמד פאול אמיל פון לטו-פורבק. במצב חסר תקווה להכריע את יריביו, מנותק כמעט לחלוטין ממולדתו ואל מול עדיפות מכרעת, הוא הפעיל את כוחותיו בכישרון רב, במגמה לרתק לזמן ארוך ככל האפשר, כוחות רבים יותר של מדינות ההסכמה, למערכה במזרח אפריקה. הוא קיווה להקל בכך על המאמץ הגרמני בחזיתות האחרות, אלא שרוב הכוחות שפעלו נגדו היו כוחות קולוניאליים או הודיים, שלא נועדו לפריסה באירופה.
לטו-פורבק החזיק מעמד בראש כוחותיו עד סוף המלחמה, ובשל קשיי תקשורת, בשים לב לתקופה ולאזור, נכנע כשבועיים אחרי יום שביתת הנשק שעם תום מלחמת העולם הראשונה, בהיותו בטריטוריה בשליטה בריטית - רודזיה הצפונית.
הלחימה
ערכים מורחבים – קרב אגם טנגנייקה, קרב רופיג'י
בתחילת מלחמת העולם הראשונה, הורה מושל מזרח אפריקה הגרמנית, היינריך שנה (Schnee), שלא לקיים כל פעילות עוינת, וגם מושל מזרח אפריקה הבריטית נטה לדעה דומה, מה גם שלשני הצדדים לא היו חיילים רבים באזור. אלא שהסתבר שלאנשי הצבא היו רעיונות משלהם.
ב-5 באוגוסט 1914 תקפו כוחות בריטיים שיצאו מאוגנדה עמדות גרמניות ליד אגם ויקטוריה, ושלושה ימים אחר כך הפגיזו שתי ספינות בריטיות את דאר א-סלאם. בתגובה, עקף לטו-פורבק, המפקד הצבאי, את סמכותו של המושל. כוחותיו מנו 260 גרמנים בכל הדרגות ו-2,472 ילידים (אסקרי), והשתוו בקירוב במספרם, לשני גדודי הרובאים האפריקנים של המלך (KAR), שהיוו את הכוח הצבאי במושבות הבריטים במזרח אפריקה.
הכוחות הגרמניים תקפו וכבשו מידי הבריטים את טבטה (Taveta) שמצדו המזרחי של הר הקילימנג'רו ב-15 באוגוסט, ומספטמבר החלו בפשיטות על מזרח אפריקה הבריטית ועל אוגנדה, לרבות פשיטות ימיות באגם ויקטוריה. הבריטים, מצדם, ניסו לשבור את כוחו של לטו-פורבק במתקפה דו-ראשית. ב-2 בנובמבר נחתו שתי חטיבות הודיות, ובהן כ-8,000 חיילים, בטנגה (Tanga) שבחוף האוקיינוס ההודי, בצפון מזרח המושבה הגרמנית, ואליהן אמורה הייתה לחבור חטיבה הודית נוספת מכיוון הקילימנג'רו, אלא ששתי זרועות ההתקפה נהדפו. קשה במיוחד הייתה המפלה הבריטית בטנגה.
הבריטים הצליחו יותר באגם ויקטוריה, עת שמו קץ לפשיטות הגרמניות במימיו, ובמשך 1915, בעזרת הבלגים, השתלטו גם על אגם טנגנייקה. באותה שנה תגבר לטו-פורבק את כוחותיו ואלה מנו כ-1,800 גרמנים וכ-12,000 אסקרי. חלק מן התגבורות היו מצוותה של 'קניגסברג' (Königsberg), סיירת גרמנית שהוטבעה בנהר רופיג'י. מן העבר השני, ב-1916 קיבל את הפיקוד על הכוחות הבריטיים יאן כריסטיאן סמאטס, לשעבר ממפקדי הקומנדו במלחמת הבורים ולימים מנהיג דרום אפריקה. לרשותו עמדו כ-13,000 דרום-אפריקנים וכ-7,000 אסקרי, אשר נעזרו בכוחות בלגיים, ולקראת סוף המלחמה בכוחות פורטוגזיים. הכוחות בראשות סמאטס תקפו את מזרח אפריקה הגרמנית משלושה כיוונים: ממזרח אפריקה הבריטית, מקונגו הבלגית ומרודזיה הצפונית. התוקפים נכשלו בלכידת הכוח הגרמני, אך הצליחו לדחוק את הגרמנים לחלקה הדרומי של המושבה. בתוך כך סבלו הפולשים אבדות חמורות, בעיקר ממחלות. בהדרגה, עד סוף המלחמה, החליפו KAR, אשר היו עמידים יותר בתנאים של אפריקה, את הכוחות הבריטיים האחרים, ומספרם גדל עד ל-30,000 בקירוב.
ב-18 באפריל 1916 תקפו כוחות בלגיים שיצאו מקונגו הבלגית את מזרח אפריקה הגרמנית, לכדו את קיגלי ועד לשישי ליוני שלטו בכל שטחי רואנדה ואורונדי. הבלגים, שנהנו מעדיפות מספרית גדולה וגייסו כ-260,000 סבלים, המשיכו ותקפו דרומה, תוך שהם כובשים את טבורה (Tabora), קיגומה (Kigoma) ואוג'יג'י. כך הם שלטו על כל השטח שבין אלה לבין אגם ויקטוריה, אלא שסמאטס הגבילם בהמשך לתחומי רואנדה ואורונדי, ומכאן ואילך המשיכו הבלגים לפעול בתיאום עם הבריטים. בקצה הדרומי מזרחי של המושבה תקפו הפורטוגלים את משולש קיונגה, אזור מחלוקת בינם לבין גרמניה למן 1894, וכבשו אותו. הדבר נסתייע בהכרזת מלחמה גרמנית על פורטוגל בתשעה למרס.
בינואר 1917 הצטרף סמאטס לקבינט המלחמה הבריטי ועזב את הזירה. החליפו אותו בתחילה מייג'ור ג'נרל רג'ינלד הוסקינס (Hoskins) מ-KAR ואחריו הדרום-אפריקני מייג'ור ג'נרל יאקוב ון דוונטר (Van Deventer), שהמשיך מיולי ועד אוקטובר לדחוק את הגרמנים דרומה.
שלבים אחרונים
בנובמבר עזב כוחו של לטו-פורבק את מזרח אפריקה הגרמנית; הוא חצה את הגבול למוזמביק הפורטוגזית. במוזמביק שהה הכוח כתשעה חודשים, בהם הצטייד באספקה שלקח שלל מחילות מצב פורטוגזיים. הכוח חולק לשלושה טורים, שכללו, נוסף לחיילים, גם סבלים וכן נשים וילדים. אחד מטורים אלה נכנע כיוון שאספקתו אזלה, ולטו-פורבק חזר בראש היתר באוגוסט 1918 למזרח אפריקה הגרמנית.
ממזרח אפריקה הגרמנית נכנס הכוח לרודזיה הצפונית, שם כבש ב-13 בנובמבר את קסמה (Kasama) שפונתה על ידי הבריטים. ב-14 בנובמבר קיבל לטו-פורבק, באיחור של שלושה ימים, את הידיעה על כניעת גרמניה וב-23 בנובמבר נכנע.
אחרית דבר
מן התיאור שלעיל עולה כי בהיבט הצר של המערכה במזרח אפריקה, כוחותיו הבלתי מנוצחים של לטו-פורבק רשמו לזכותם את אחת ממערכות הגרילה המוצלחות בהיסטוריה. לדבריו, כוחותיו יכולים היו להחזיק מעמד לנצח. כלי נשקם בעת הכניעה היו ברובם מתוצרת בריטניה ופורטוגל.
מדינות ההסכמה איבדו כעשרת אלפים חיילים, כשני שלישים מהם עקב מחלות, ואילו הגרמנים איבדו כאלפיים חיילים. מספר האבדות של הסבלים ושל האוכלוסייה האזרחית, אינו ידוע, אף כי היה גדול הרבה יותר.
מזרח אפריקה הגרמנית חולקה בין בריטניה (טנגנייקה, רובה של טנזניה של ימינו) ובלגיה (רואנדה ואורונדי (בורונדי של ימינו)), ומשולש קיונגה, אזור שנכבש על ידי הגרמנים ב-1894, צורף למוזמביק שבשליטת פורטוגל.
לקריאה נוספת
- זאב (וולטר) לקוויר, גרילה, הוצאת מערכות, 1979.
- Anderson, Ross. The Forgotten Front: The East African Campaign, 1914-1918. London: Tempus Publishing, 2004. מסת"ב 0-7524-2344-4.
- Crowson, Thomas A. When Elephants clash. A critical analysis of Major General Paul Emil von Lettow-Vorbeck in the East African Theatre of the Great War. (Fort Leavenworth, Kansas. Faculty of the US Army Command and General Staff College, Masterarbeit, 2003). Washington, DC: Storming Media, 2003. NTIS, Springfield, VA. 2003. Microform-Edition.
- Farwell, Byron. The Great War in Africa, 1914-1918. New York: W. W. Norton & Company, 1989, מסת"ב 0-393-30564-3.
- Ferguson, Niall. Empire. The Rise and Demise of the British World Order and the Lessons for Global Power. New York: Basic Books. 2004. מסת"ב 0465023282
- Garfield, Brian. The Meinertzhagen Mystery. Washington, DC: Potomac Books, Inc. 2007. מסת"ב 1597970417
- Haupt, Werner. Deutschlands Schutzgebiete in Übersee 1884-1918 . Friedberg: Podzun-Pallas Verlag. 1984. מסת"ב 3-7909-0204-7
- Hoyt, Edwin P. The Germans who never lost. New York: Funk & Wagnalls. 1968, and London: Leslie Frewin, 1969. מסת"ב 0090964004.
- Hoyt, Edwin P. Guerilla: Colonel von Lettow-Vorbeck and Germany's East African Empire. New York: MacMillan Publishing Co., Inc. 1981; and London: Collier MacMillan Publishers. 1981. מסת"ב 0-02-555210-4.
- Lefėvre, Eric. Brandenburg Division, Commandos of the Reich. Paris: Histoire & Collections. 2000 . מסת"ב 2-908-182-734.
- Louis, Wm. Roger. Great Britain and Germany's Lost Colonies 1914-1919. Oxford: Clarendon Press. 1967.
- Miller, Charles. Battle for the Bundu: The First World War in German East Africa. London: Macdonald & Jane's, 1974; and New York: MacMillan Publishing Co., Inc. 1974. מסת"ב 0-02-584930-1.
- Mosley, Leonard. Duel for Kilimanjaro. New York: Ballantine Books, 1963.
- Page, Melvin E. The War of Thangata: Nyasaland and the East African Campaign, 1914 - 1918, The Journal of African History XIX (1) pp. 87 - 100, 1978
- Paice, Edward. Tip and Run. The untold tragedy of the Great War in Africa. London: Weidenfeld & Nicolson, 2007. מסת"ב 0-297-84709-0.
- Schulte-Varendorff, Uwe. Kolonialheld für Kaiser und Führer. General Lettow-Vorbeck - Eine Biographie . Berlin: Ch. Links Verlag, 2006. מסת"ב 3-861-53412-6.
- Sibley, J.R. Tanganyikan Guerrilla. New York: Ballantine Books, 1973. מסת"ב 0345098013.
- Stephenson, William. Der Löwe von Afrika. Der legendäre General Paul von Lettow-Vorbeck und sein Kampf um Ostafrika . Munich: Goldmann, 1984. מסת"ב 3-442-06719-7.
- Strachan, Hew. The First World War 1914-1918. New York & Oxford: Oxford University Press. 2001. מסת"ב 0199261911.
- Stratis, John C. A Case Study in Leadership. Colonel Paul Emil von Lettow-Vorbeck. Springfield, VA.: NTIS, 2002. Microform-Edition.
- Willmott, H.P. World War One. London: Dorling Kindersley. 2003. מסת"ב 0789496275
קישורים חיצוניים
- ביוגרפיה של לטו-פורבק (באנגלית)
- מאמר בריטי מ-1964 על אודות המערכה במזרח אפריקה (באנגלית)
- אתר על אודות משפחת לטו-פורבק, כולל קטעים מזיכרונותיו (בגרמנית)
- מאמר המסכם את הקרבות שניהל לטו-פורבק במלחמת העולם הראשונה
- לטו-פורבק בספרייה הלאומית של גרמניה (בגרמנית)
