קרב רופיג'י
 | ||||||||||||||||||
| הריסות ה"קניגסברג" | ||||||||||||||||||
| מערכה: המערכה במזרח אפריקה במלחמת העולם הראשונה | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם הראשונה | ||||||||||||||||||
| תאריכים | אוקטובר 1914 – 11 ביולי 1915 (כ־40 שבועות ו־4 ימים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב אחרי | קרב אגם טנגנייקה | |||||||||||||||||
| מקום | דלתת נהר רופיג'י | |||||||||||||||||
| תוצאה | שליטה בריטית באוקיינוס ההודי. | |||||||||||||||||
| שינויים בטריטוריות | מזרח אפריקה הגרמנית | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
הקרב בדלתת הנהר רופיג'י הוא קרב ימי שהתקיים במזרח אפריקה הגרמנית (טנזניה של ימינו, בקירוב) במהלך מלחמת העולם הראשונה, מאוקטובר 1914 ועד ליולי 1915.
הקרב נערך בין אוניית הצי הקיסרי הגרמנית הסיירת הקלה "קניגסברג" (SMS Königsberg) לבין מספר אוניות מלחמה בריטיות אשר ניסו להטביע את הספינה הגרמנית הלכודה בדלתת הנהר רופיג'י. הקרב הסתיים בטביעתה של ה"קניגסברג".
רקע
בשנת 1914 הייתה הסיירת הקלה "קניגסברג". אוניית המלחמה הגרמנית החזקה ביותר באוקיינוס ההודי. ה"קניגסברג" הייתה הראשונה מארבע סיירות קלות הנושאות שמות ערי נמל בגרמניה של אותה עת שנועדו לשמש ספינות סיור הנעות בראש הכח עבור צי הים הפתוח הקיסרי, הספינה נבנתה בדחי של 3800 טונות, הונעה בשני מנועי קיטור בוכנאיים Triple expansion שהניעו אותה עד למהירות של 23 קשרים וחומשה בעשרה תותחי 10.5 ס"מ (4.1in) ושני צינורות מטילי טורפדו בקוטר 45 ס"מ (קוטר החימוש הגרמני באותה עת צוין בס"מ) קבועים שהותקנו לרוחב הגוף מתחת לקו המים.
הספינה הושקה בשנת 1905 והוכנסה לשירות בשנת 1907, בראשית מלחמת העולם הראשונה הייתה ה"קניגסברג" מוצבת בנמל דאר א-סלאם, נמלה של מזרח אפריקה הגרמנית, עם פרוץ הלחימה נצטוותה הספינה לפעול לפגוע בקווי המסחר של אנגליה וצרפת במבואות הים האדום ולאורך החוף המזרח אפריקאי של האוקיינוס ההודי
בשישי באוגוסט 1914 במהלך פעילות ליד חופי עומאן השתלטה הקניגסברג על ספינת המשא הבריטית City of Winchester שנדרשה להתלוות אליה ובהמשך חברה אליהן מובילת הפחם הגרמנית "סומלי" שנשלחה לחדש את המלאי המדולדל במחסני הקניגסברג.
עקב ההפלגה הממושכת נזקקו מנועי הקניגסברג לתחזוקה שדרשה עצירה ממושכת, מאחר שנמל דאר א-סלאם הופגז בידי הצי הבריטי ותחנת התקשורת הגרמנית שבו שותקה בחר לוף לעגון בסתר בדלתת הנהר רופיג'י (Rufiji), סבך תעלות מוקף בביצת מנגרובים אשר מופה רק שנים בודדות קודם לכן, כמאה קילומטרים דרומית לנמל.
סירת מנוע שנשלחה עם חלקי חילוף מדאר א-סלאם אל ה"קניגסברג" דיווחה כי בקרבת זנזיבר מפטרלת הסיירת הבריטית HMS Pegasus ולוף החליט לתקוף מידית עוד בטרם יטופלו המנועים, ב 19 בספטמבר 1914 עזבה הקניגסברג את דלתת הנהר ובבוקר שלמחרת הגיעה לזנזיבר ותקפה בירי תותחים את הפגאסוס בעודה עוגנת, שילוב של יתרון בטווח התותחים ופגיעות קשות ומידיות בפגאסוס הפך את הקרב לחד צדדי, הפגאסוס עלתה באש בתוך כשמונה דקות וטבעה בהמשך היום כשצוותה סופג אבידות קשות: 38 הרוגים ו 55 פצועים, בעת יציאתה מהמעגן הטביעה הקניגסברג בירי של שלושה פגזים את ספינת המשמר "הלמוט" שהוצבה במבואותיו לתצפית.
הקניגסברג וספינת האספקה סומאלי שבו למסתור בדלתת הרופיג'י ומנועיה של הקניגסבורג פורקו, לאחר שהסתבר כי חלקי המנועים נדרשים להובלה ותיקון בסדנאות המספנה בדאר א-סלאם והשבתתם תהייה ממושכת הוצמדה הספינה לגדת הנהר והוסוותה היטב באמצעות צמחייה, בפתח הנהר הוקמו על ידי הגרמנים עמדות תצפית, נמתחו קווי תקשורת, הוצבו תותחי שדה ומספר תעלות במוצא הנהר נחסמו באמצעות מוקשים ימיים מאולתרים.
בסוף חודש אוקטובר זיהתה אה"מ "צ'את'ם" הבריטית את מיקומה של ה"קניגסברג". ב-5 בנובמבר הגיעו לאזור שתי סיירות בריטיות נוספות, אה"מ "דארטמות" ואה"מ "ווימות" והטילו מצור ימי על הספינות הגרמניות העוגנות בדלתה.
בתחילת חודש נובמבר פתחה "צ'את'ם" באש על הספינות והעלתה באש את "סומלי". ה"קניגסברג" שטה במעלה הנהר כדי לצאת מטווח הירי. האוניות הבריטיות היו רבות וחזקות משמעותית מהאונייה הגרמנית, אך נמנעו מכניסה לתעלות הדלתה הרדודות בגלל מגבלות שוקע. צוות האונייה הגרמנית הסווה את ה"קניגסברג" כך שזו נטמעה ביערות שסביבה.
המצור הימי
הבריטים ניסו מספר פעמים להטביע את ה"קניגסברג" אך ללא הצלחה. כדי למנוע את בריחת האונייה הגרמנית הוטבעה בידי הבריטים במבצע שנערך תחת אש כבדה אוניית המשא הבריטית "ניוברידג" במוצא תעלת הדלתה הראשית, דרכה נכנסה ה"קניגסברג" ומוקשים הונחו במספר פתחים נוספים.
ניסיונות סיור ותקיפה אוויריים
טייס אזרחי בשם קאטלר נשכר עם מטוסו הימי ככוח סיור אווירי, אך מטוסו הופל לאחר שזיהה את מיקום האונייה הגרמנית. זוג מטוסים ימיים צבאיים של הצי המלכותי הובא לצורכי סיור, ונהגתה אף תוכנית כי הם יפציצו את הספינה. מטוסים אלו לא עמדו בתנאי מזג האוויר הטרופי והתפרקו. שלושה מטוסים נוספים שנשלחו הצליחו לבסוף להחזיר צילומים של האונייה בטרם קורקעו עקב החום הטרופי והלחות שהמיסו את הדבקות ציפויי הבד של המטוסים וכוח האש הגרמני.
ניסיונות הטבעה נוספים
הבריטים ניסו לירות בתותחים ארוכי טווח בני ה 305 מ"מ של אוניית הקרב הפרה-דרדנוט אה"מ "גוליית" כדי להטביע את ה"קניגסברג" אך ללא הצלחה. המים הרדודים באזור הדלתה לא אפשרו ל"גוליית" להתקרב לשפך הנהר ולהגיע לטווח ירי.
בחודש מרץ 1915 היו עתודות המזון ב"קניגסברג" נמוכות, ורבים מחברי הצוות מתו ממלריה ומחלות טרופיות אחרות. מנותקים מהעולם החיצון, מורל המלחים הגרמנים צנח. תקווה קלה עלתה עם התוכנית להשיג אספקה לספינה ולתת לה סיכוי להילחם על החזרה הביתה. ספינת סוחר בריטית שנתפסה על ידי הגרמנים הוסבה משמה הבריטי "רובנס" לשם חדש - "קרונבורג" עליה הונף דגל דני וצוותה צויד במסמכים דניים. אנשי הצוות נבחרו בקפידה מבין הגרמנים דוברי הדנית. הספינה הועמסה בפחם, ארטילריית שדה, רובים, תחמושת, מי שתייה ומוצרי מזון. אחרי חדירה מוצלחת לחופי מזרח אפריקה יורטה "קרונבורג" על ידי אה"מ "הייסינת'", אשר רדפה אחרי הספינה לנמל מנזה. הספינה הלכודה הועלתה באש על ידי צוותה וננטשה. הגרמנים שבו לאחר מכן והצילו את מרבית המטען של הספינה, שהוחזר לשימוש במערכה במזרח אפריקה.
ההטבעה
המצור על ה"קניגסברג" ריתק לחזית המזרח אפריקאית המרוחקת כוחות צי רבים והצי הבריטי היה נחוש לסיימו, שתי אוניות מוניטור אה"מ מרסי ואה"מ סוורן שייעודן אבטחת נמלים, בעלות שוקע רדוד ומוגבלות במהירותן וביכולת התמרון אך מצוידות כל אחת בשני תותחים כבדים בקוטר 152 מ"מ נגררו לרופיג'י ממלטה דרך הים האדום והגיעו לדלתת הרופיג'י ב-6 ביוני 1915, לאחר שהוסר מהן כל ציוד מיותר ונוסף להם שריון, יצאו שתי האוניות תחת חיפוי אש בריטי מלא ובליווי ארבעה מטוסי סיור לתקוף את ה"קניגסברג" תוך ניצול טווח תותחיהן העדיף ממרחק בטוח של 10,000 יארד (9,100 מטרים), אולם הספינות טעו בניווטן ונתקלו באש מדויקת מכיוונה של ה"קניגסברג", במהלך הקרב טיווחו ספינות המוניטור את ה"קניגסברג", תוך שהן נעזרות במטוסים כדי לאתר את פגיעות הפגזים, בעוד הגרמנים נעזרים בצופים מן הקרקע. בחילופי אש אלה נפגעה אה"מ "מרסי" והכוחות הבריטים נסוגו.
ב-11 ביוני לאחר תיקון נזקי הקרב חזרו הכוחות הבריטיים לתקוף. הפעם נצרו המוניטורים את אישם עד הגעתם לעמדות הירי שם הטילו עוגן ורק אז פתחו באש. תותחי 152 המ"מ פגעו שוב ושוב ב"קניגסברג", השביתו את תותחיה וגרמו לפגיעה קשה בצוותיהם, הארובה האמצעית הופלה וירכתי ה"קניגסברג" עלו באש. משאזלה התחמושת וכח האש של ה"קניגסברג" שותק הורה בשעה 14:00 מפקד הספינה לוף לנטוש אותה ולהשמידה באמצעות פיצוץ שני ראשי קרב של טורפדו בחרטומה, הספינה הוצפה ושקעה חלקית עד הגעתה לקרקעית הנהר הבוצית והרדודה. תשעה עשר מאנשי צוותה נהרגו במהלך הקרב וארבעים וחמישה נפצעו, כולל מפקדה לוף.
לאחר ששככה האש חזרו אנשי הצוות לספינה להוריד את דגלי הצי שעדיין נותרו מונפים כשהם מריעים לחיי הקיסר, ביום המחרת נקברו חללי הקרב עם חללי המלריה בקרבת שרידי הספינה, ליד הקברים הוצב שלט הנושא את שמות 33 החללים מצוות האוניה.
תוצאות הקרב
בתום הקרב עם אובדנה של ה"קניגסברג" היו הבריטים לכוח השולט באוקיינוס ההודי.
הכוחות הגרמניים הצילו את תותחי הספינה, העלו אותם על עגלות מאולתרות ולאחר ששופצו בדאר א-סלאם נעשה בהם שימוש רב במהלך קרב אגם טנגנייקה. שלושה מתותחי הספינה שרדו עד ימינו. אחד מהם מוצג בפורט ג'יזס שבמומבסה. תותח נוסף נמצא בכניסה לבניין האיחוד בפרטוריה שבדרום אפריקה והשלישי נמצא במתקן האימונים בג'ינג'ה שבאוגנדה.
חברי הצוות ששרדו נשארו במזרח אפריקה ושירתו כיחידה הנושאת את שם הספינה תחת פיקודו של הגנרל פאול אמיל פון לטו-פורבק מפקד הכוחות הגרמניים במזרח אפריקה. בשנת 1924 זכו להשתתף במצעד בברלין לציון לחימתם והישגיהם.
מפקדה של הספינה מקס לוף חזר מהלחימה בשלום והמשיך בשירותו בצי כעשור עד שחרורו בדרגת סגן אדמירל. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה גויס לוף למילואים אך בשל גילו המתקדם לא שירת בפועל ועסק בכתיבת זיכרונותיו מפרשת הקניגסברג והלחימה במזרח אפריקה בספרו בשם "Tufani" אשר יצא לאור במהלך שנת 1941, לוף נפטר בברלין המזרחית בשנת 1954 וספרו נאסר להפצה על ידי השלטונות המזרח גרמניים.
בשנת 1924 מונה ג'ון אינגלס, לשעבר מפקדה של הפגאסוס המוטבעת כאחראי על פינוי נמל דאר א-סלאם מגרוטאות ושרידי ספינות, במסגרת זו רכש תמורת £200 רישיון לפרק ולמכור גם את שרידיה של הקניגסברג שנותרו בדלתת הרופיג'י, אינגלס שלה מהשברים באמצעות אמודאים חלקים בעלי ערך ובמשך כארבעים שנה פורקו אט אט שרידי הספינה עד שבשנת 1966 התהפכו ושקעו בקרקע הנהר הבוצית, שרידיה של אוניית האספקה סומאלי עדיין מוטלים על גדה בוצית של אחת מתעלות הדלתא כשמתוך מחסניה צומחים מנגרובים.
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה
פרמטרי חובה [ שם ] חסרים
24235680קרב רופיג'י