החורף הוולקני בשנת 536

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

החורף הוולקני בשנת 536 היה האירוע החמור והממושך ביותר של התקררות אקלימית בחצי הכדור הצפוני ב-2,000 השנים האחרונות. החורף הוולקני נגרם כתוצאה מהתפרצות געשית, שכמה מיקומים אפשריים לה הוצעו ביבשות שונות. רוב הדיווחים על החורף הוולקני בזמן התרחשותו מקורם בסופרים בקונסטנטינופול, בירת האימפריה הרומית המזרחית, אם כי השפעת הטמפרטורות הקרירות יותר נמשכה מעבר לאירופה. מחקר מודרני קבע שבתחילת 536 (או אולי בסוף 535) ההתפרצות פלטה כמויות אדירות של אירוסולים סולפטים לאטמוספירה, מה שהפחית את קרינת השמש שהגיעה אל פני כדור הארץ וקירר את האטמוספירה במשך מספר שנים. במרץ 536 החלה קונסטנטינופול לחוות שמים חשוכים וטמפרטורות קרירות יותר.

טמפרטורות הקיץ בשנת 536 ירדו ב-2.5 מעלות צלזיוס (4.5 מעלות פרנהייט) מתחת לנורמה באירופה. ההשפעה המתמשכת של החורף הוולקני של 536 גדלה בשנים 539–540 כאשר התפרצות געשית נוספת גרמה לטמפרטורות הקיץ לרדת עד 2.7 מעלות צלזיוס (4.9 מעלות פרנהייט) מתחת לנורמה באירופה.[1] ישנן עדויות להתפרצות געשית נוספת בשנת 547 שייתכן והאריכה את התקופה הקרירה עוד יותר. ההתפרצויות הגעשיות, שלוו במגפת יוסטיניאנוס, שהחלה בשנת 541, גרמו ליבול חסר, לרעב ולמיליוני מקרי מוות ופתחו את עידן הקרח הקטן העתיק המאוחר, שנמשך בין 536 ל-660.[2]

חוקר ימי הביניים מייקל מקורמיק כתב ש-536 הייתה השנה הגרועה ביותר בהיסטוריה לחיות בה. "זו הייתה תחילתה של אחת התקופות הגרועות ביותר לחיות בה, אם לא השנה הגרועה ביותר".[3]

עדות היסטורית

ההיסטוריון הביזנטי פרוקופיוס תיאר בשנת 536 לספירה בדיווח על המלחמות עם הוונדלים: "במהלך השנה הזו התרחש אות מפחיד ביותר. כי השמש הוציאה את אורה ללא בהירות... והיא נראתה כמו השמש בליקויה, כי קרניה לא היו ברורות".[4][5]

בשנת 538, המדינאי הרומי קאסיודורוס תיאר את הדברים הבאים לאחד מפקודיו:[6]

  • קרני השמש היו חלשות, והיא נראתה בצבע "כחלחל".
  • בצהריים לא נראו צללים של אנשים על הקרקע.
  • החום מהשמש היה חלש.
  • הירח, גם כשהוא מלא, היה "נטול הדר"
  • "חורף ללא סערות, אביב ללא רכות וקיץ ללא חום"
  • כפור ממושך ובצורת לא עונתית
  • מעבר העונות "נראה שהכול מבולבל ביחד"
  • השמים מתוארים כ"מעורבים באלמנטים זרים". מזג אוויר מעונן ממושך, אשר "נמתח כמו עור על פני השמים" ומנע מ"הצבעים האמיתיים" של השמש והירח להיראות, יחד עם חום השמש.
  • כפור במהלך הבציר אשר גרם לתפוחים להתקשות ולענבים להחמיץ.
  • הצורך להשתמש במזון מאוחסן כדי לשרוד.
  • המכתבים שלאחר מכן דנים בתוכניות להקלה על רעב נרחב.

מיכאל הסורי (1126–1199), פטריארך של הכנסייה האורתודוקסית הסורית, רשם שבמהלך השנים 536–537 השמש זרחה בחולשה במשך שנה וחצי.[7]

תופעות נוספות דווחו על ידי מספר מקורות עצמאיים בני הזמן:

עדויות מדעיות

ניתוח טבעת עצים על ידי הדנדרוכרונולוג מייק ביילי, מאוניברסיטת המלכה בבלפסט, מראה צמיחה מועטה באופן חריג באלון האירי בשנת 536 וירידה חדה נוספת בשנת 542, לאחר התאוששות חלקית.[11] ליבות קרח מגרינלנד ומאנטארקטיקה מראות עדות למרבצי סולפט משמעותיים בסביבות 534 ± 2, כלומר מוכיחות קיומו של מעטה אבק חומצי נרחב.[12]

הסברים אפשריים

ההערכה היא שהשינויים נגרמו מאפר או אבק שהושלכו לאוויר לאחר התפרצות הר געש (תופעה המכונה "חורף געשי"),[13] או לאחר פגיעת שביט[14] או מטאוריט.[15][16] העדויות למרבצי סולפט בליבות קרח תומכות מאוד בהשערת הר הגעש; ספוג הסולפט חזק אפילו יותר מזה שליווה את האפיזודה הפחות קיצונית של סטייה אקלימית בשנת 1816, הידועה בכינויה השנה ללא קיץ, אשר נקשרה לפיצוץ הר הגעש טמבורה בסומבווה.[12]

בשנת 1984 הועלתה האפשרות שהאירוע נגרם על ידי התפרצות הר הגעש רבאול במה שהיא כיום בריטניה החדשה, בפפואה גינאה החדשה.[17]

בשנת 1999, דייוויד קיז העלה את האפשרות שהר הגעש קרקטואה התפרץ באותה עת וגרם לשינויים.[13] נטען כי התפרצות של קרקטואה המתוארת כמתרחשת בשנת 416 על ידי "ספר מלכי" ג'אווה התרחשה בפועל בשנים 535–536 וכי אין שום עדות אחרת להתפרצות כזו בשנת 416.[10]

בשנת 2009 פרסם דאלאס אבוט ממצפה הכוכבים של אוניברסיטת קולומביה למונט-דוהרטי בניו יורק עדויות מליבות קרח בגרינלנד לכך שייתכן כי פגיעות שביט מרובות גרמו לאובך. ממצאים בתוך הקרח עשויים להיות במקורם שאריות מכוכב הלכת שנפלטו לאטמוספירה על ידי אירוע פגיעה.[18]

בשנת 2010 הציגו רוברט דאל, ג'ון סאות'ון ועמיתיו ראיות המצביעות על קשר בין התפרצות טירה בלנקה ג'ובן (TBJ) בקלדרת האילופנגו במרכז אל סלוודור לבין אירוע שנת 536.[19] אף על פי שעדויות פחמן שפורסמו קודם לכן הצביעו על טווח גילאים דו-סיגמא 408-536,[20] התואם את מועד הירידה האקלימית העולמית, הקשר בין 536 לאילופנגו לא נעשה במפורש עד שמחקר על ליבות משקעים ימיים בשולי האוקיינוס השקט במרכז אמריקה על ידי סטפן קוטרולף ועמיתיו הראה כי התפרצות ה-TBJ הייתה גדולה בהרבה ממה שחשבו בעבר.[21]

מחקר משנת 2015 תמך בתיאוריה של התפרצות גדולה ב-"535 או בתחילת 536", ולפיו הרי געש בצפון אמריקה נחשבים למועמדים סבירים למקור התפרצות זו. המחקר גם זיהה אותות של התפרצות שנייה בשנים 539–540, ככל הנראה באזורים הטרופיים, מה שיכול היה לשמר את השפעות ההתקררות של ההתפרצות הראשונה עד סביבות 550.[22]

בשנת 2018, חוקרים מאוניברסיטת הרווארד טענו שהייתה התפרצות געשית באיסלנד שהתפרצה בתחילת 536. עם זאת, מחבר המחקר הקודם אמר למגזין "Science" שהראיות אינן מספיקות כדי לבטל את השערת צפון אמריקה.[3]

השלכות היסטוריות

ספר שכתב דייוויד קיז משער ששינויי האקלים תרמו להתפתחויות שונות, כמו הופעת מגפת יוסטיניאנוס (541–549), שקיעת האיברים, נדידת שבטים מונגוליים למערב, סוף האימפריה הסאסאנית, התמוטטות אימפריית הגופטה, עליית האסלאם, התפשטות השבטים הטורקים ונפילת טאוטיווקאן.[10] עם זאת, הרעיונות האלו לא התקבלו במיינסטרים. בסקירת ספרו של קיז, הארכאולוג הבריטי קן דארק העיר כי "חלק ניכר מהטיעונים המובאים בספר נתונים בוויכוח רב, מבוססים על מקורות גרועים או פשוט שגויים. [...] אף על פי כן, ראויים לציון ההיקף הגלובלי של הספר וגם הדגש על המאה ה-6 לספירה כזמן של שינויים רחבי טווח, והספר מכיל אינפורמציה לא ידועה שתהיה חדשה לרבים. עם זאת, הוא אינו מצליח להדגים את התזה המרכזית שלו ואינו מציע הסבר משכנע לשינויים הרבים שנדונו".[23]

ההיסטוריון אנדרו בריז טוען שכמה מאירועים המופיעים באגדות המלך ארתור, כולל קרב קמלן, הם היסטוריים, והתרחשו בשנת 537 כתוצאה מהרעב הקשור לשינוי האקלים של השנה הקודמת.[24]

הערות שוליים

  1. ^ Harper, Kyle (2017). The Fate of Rome. Princeton: Princeton University Press. p. 253. ISBN 9780691166834.
  2. ^ Peregrine, Peter. "Climate and social change at the start of the Late Antique Little Ice Age". Research Gate. doi:10.1177/0959683620941079. נבדק ב-18 בנובמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ 3.0 3.1 Gibbons, Ann (15 בנובמבר 2018). "Why 536 was 'the worst year to be alive'". Science. doi:10.1126/science.aaw0632. {{cite journal}}: (עזרה)
  4. ^ Procopius; Dewing, Henry Bronson, trans. (1916). Procopius. Vol. 2: History of the [Vandalic] Wars, Books III and IV. London, England: William Heinemann. p. 329. ISBN 978-0-674-99054-8.
  5. ^ Ochoa, George; Jennifer Hoffman; Tina Tin (2005). Climate: the force that shapes our world and the future of life on earth. Emmaus, PA: Rodale. ISBN 978-1-59486-288-5., gives this quote as "The Sun gave forth its light without brightness, like the moon during this whole year, and it seemed exceedingly like the Sun in eclipse".
  6. ^ Cassiodorus; Hodgkin, Thomas, trans. (1886). The Letters of Cassiodorus. London, England: Henry Frowde. pp. 518–520. See: "25. Senator, Praetorian Praefect, to his deputy Ambrosius, an Illustris."
  7. ^ Michel le Syrien; Chabot, J.-B., trans. (1901). Chronique de Michel le Syrien, Patriarche Jacobite d'Antoche [Chronicle of Michael the Syrian, Jacobite Patriarch of Syria] (בצרפתית). Vol. 2nd vol. Paris, France: Leroux. pp. 220–221. From pp. 220–221: "Or, un peu auparavant, en l'an 848, il y eut un signe dans le soleil. …, et le vin avait le goût de celui qui provient de raisins acides." (However, a little earlier, in the year 848 [according to the Greek calendar; 536/537 AD according to the Christian calendar], there was a sign in the sun. One had never seen it [before] and nowhere is it written that such [an event] had happened [previously] in the world. If it were not [true] that we found it recorded in most proven and credible writings, and confirmed by men worthy of belief, we would not have written it [here]; for it's difficult to conceive. So it is said that the sun was darkened, and that its eclipse lasted a year and a half, that is, eighteen months. Every day it shone for about four hours and yet this light was only a feeble shadow. Everyone declared that it would not return to the state of its original light. Fruits didn't ripen, and wine had the taste of what comes from sour grapes.)
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 Ochoa, George; Jennifer Hoffman; Tina Tin (2005). Climate: the force that shapes our world and the future of life on earth. Emmaus, Pennsylvania: Rodale. p. 71. ISBN 978-1-59486-288-5.
  9. ^ Rosen, William (2007). Justinian's flea: Plague, Empire and the Birth of Europe. London: Jonathan Cape. ISBN 978-0-224-07369-1.
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 Keys, David Patrick (2000). Catastrophe: an investigation into the origins of the modern world. New York: Ballantine Pub. ISBN 978-0-345-40876-1.
  11. ^ Baillie, M.G.L. (1994). "Dendrochronology Raises Questions About the Nature of the AD 536 Dust-Veil Event." The Holocene fig. 3 p. 215.
  12. ^ 12.0 12.1 Larsen, L. B.; Vinther, B. M.; Briffa, K. R.; Melvin, T. M.; Clausen, H. B.; Jones, P. D.; Siggaard-Andersen, M.-L.; Hammer, C. U.; et al. (2008). "New ice core evidence for a volcanic cause of the A.D. 536 dust veil". Geophys. Res. Lett. 35 (4): L04708. Bibcode:2008GeoRL..3504708L. doi:10.1029/2007GL032450.
  13. ^ 13.0 13.1 Ken Wohletz, Were the Dark Ages Triggered by Volcano-Related Climate Changes in the 6th Century?, web.archive.org, ‏2013-04-17
  14. ^ MacIntyre, Ferren (2002). "Simultaneous Settlement of Indo-Pacific Extrema?". Rapa Nui Journal. 16 (2): 96–104.
  15. ^ Baillie, M. G. L. (1999). Exodus to Arthur: Catastrophic Encounters with Comets. London: B.T. Batsford. ISBN 978-0-7134-8352-9.
  16. ^ Rigby, Emma; Symonds, Melissa; Ward-Thompson, Derek (בפברואר 2004). "A comet impact in AD536?". Astronomy and Geophysics. 45 (1): 1.23–1.26. Bibcode:2004A&G....45a..23R. doi:10.1046/j.1468-4004.2003.45123.x. {{cite journal}}: (עזרה)
  17. ^ Stothers R.B. (26 בינואר 1984). "Mystery cloud of AD 536". Nature. 307 (5949): 344–345. Bibcode:1984Natur.307..344S. doi:10.1038/307344a0. {{cite journal}}: (עזרה)
  18. ^ "Comet smashes triggered ancient famine". New Scientist. 7 בינואר 2009. {{cite journal}}: (עזרה)
  19. ^ Dull, R.; J.R. Southon; S. Kutterolf; A. Freundt; D. Wahl; P. Sheets (13–17 בדצמבר 2010). "Did the TBJ Ilopango eruption cause the AD 536 event?". AGU Fall Meeting Abstracts. 13: V13C–2370. Bibcode:2010AGUFM.V13C2370D. {{cite journal}}: (עזרה)
  20. ^ Dull, R. A.; Southon, J. R. & Sheets, P. (2001). "Volcanism, ecology and culture: a reassessment of the Volcán Ilopango TBJ eruption in the southern Maya realm". Latin American Antiquity. 12 (1): 25–44. doi:10.2307/971755. JSTOR 971755.
  21. ^ Kutterolf, S.; Freundt, A.; Peréz, W. (בפברואר 2008). "Pacific offshore record of plinian arc volcanism in Central America: 2. Tephra volumes and erupted masses". Geochemistry, Geophysics, Geosystems. 9 (2). Bibcode:2008GGG.....902S02K. doi:10.1029/2007GC001791. {{cite journal}}: (עזרה)
  22. ^ Sigl, M.; Winstrup, M.; McConnell, J. R.; Welten, K. C.; Plunkett, G.; Ludlow, F.; Büntgen, U.; Caffee, M.; Chellman, N. (2015). "Timing and climate forcing of volcanic eruptions for the past 2,500 years". Nature. 523 (7562): 543–549. Bibcode:2015Natur.523..543S. doi:10.1038/nature14565. PMID 26153860.. Archived copy
  23. ^ Dark, Ken (בנובמבר 1999). "Jumbling old events with modern myths". British Archaeology (49). אורכב מ-המקור ב-2006-02-25. נבדק ב-2020-07-14. {{cite journal}}: (עזרה)
  24. ^ Breeze, Andrew (2020). British Battles 493-937: Mount Badon to Brunanburh. London: Anthem Press. pp. 13–24. ISBN 9781785272233. JSTOR j.ctvv4187r.
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים במכלול שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "החורף הוולקני בשנת 536".
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34364887החורף הוולקני בשנת 536

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=החורף_הוולקני_בשנת_536&oldid=2106313"