הזצסיון במינכן
הזצסיון במינכן (באנגלית: The Munich Secession) הייתה אגודה של אמנים חזותיים, שהתנתקה מאיגוד האמנים של מינכן ב-1892, כדי לקדם ולהגן על האמנות שלהם לנוכח מה שהם ראו פטרנליזם רשמי ומדיניות שמרנית. הם פעלו כצורה של שיתוף פעולה, תוך שהם משתמשים בהשפעתם כדי להבטיח את הישרדותם הכלכלית ולקבל עבודות. במהלך השנים הם התפצלו מספר פעמים.[1]
רקע כללי
בסוף המאה התשע עשרה, יותר אמנים חיו במינכן מאשר גרו בווינה ובברלין. עם זאת, קהילת האמנות שם נשלטה על ידי העמדות השמרניות של התאחדות האמנים במינכן ותומכיה בממשלה. עמדות אלה קיבלו ביטוי ב"הצהרות המשימה" הרשמיות, שנכתבו על ידי מי שכונה "נסיך הציירים״ פרנץ פון לנבאך. העניינים הגיעו לשיא בשנת 1891 כאשר הנסיך יורש העצר מבוואריה הקים את קרן פרינצרגנט-לויטפולד לקידום אמנות, האמנות במינכן, קרן המוקדשת לקידום ציור היסטורי מסורתי בשירות המדינה. קרן זו יצרה ושמרה על איכות אמנותית גבוהה והביאה תשומת לב עולמית לאקדמיה לאמנויות, אך התנגדה בתוקף לאימפרסיוניזם, אקספרסיוניזם, סימבוליזם ומגמות מודרניות אחרות בעולם האמנות.
גורם נוסף היה הכישלון הכספי המלא של תערוכה ב-1888 בארמון הזכוכית, שארגנה אגודת האמנים. הדבר הוביל לוויכוח מר על האחריות והתוכן של התערוכה. הוויכוח משך את תשומת הלב של משרד המדינה למדע ואמנות.
כדי להתמודד עם המצב שנוצר, קבוצת אמנים עם תפיסה מתקדמת התכנסה בשנת 1892, הודיעה על ניתוקה מאגודת האמנים הרשמית והקימה את ה"זצסיון במינכן", עם תוכנית להציג בתערוכה הקולומביאנית העולמית הקרובה. הם קראו לשנות את הרעיונות של מה שמהווה אמנות וקידמו את הרעיון של חופש של אמנים להציג יצירות ישירות לציבור.
הם הצהירו שצריך לראות בתערוכות כל צורה של אמנות, בין אם ישנה או חדשה, שתהיה לתפארת מינכן, שהאמנות בה תתפתח עד לפריחתה המלאה. בהצהרת עקרונות זו הצהירו האמנים על כוונתם להתרחק מעקרונות מיושנים ומתפיסה שמרנית של מהי אמנות.
ההקמה
ב-4 באפריל 1892, תשעים וששה אמנים שהתפטרו מהאיגוד הרשמי, הקימו את איגוד האמנים החזותיים של מינכן. ברונו פיגליין נבחר לנשיא הראשון ופאול הוקר הפך למזכיר הראשון. בתוך כמה חודשים השם המקורי פינה את מקומו לשם הפופולרי יותר: הזצסיון במינכן.
בין האמנים המרכזיים בארגון היו: ברונו פיגליין, הוגו פון הברמן, פאול הוקר, פריץ פון אוהדה, אלברט פון קלר, גוטהארדט קוהל, רוברט פוזלברגר, פרנץ פון סטוק, לודוויג פון הרטריך, לודוויג דיל, ברנהרד באטרסאק והיינריך פון צוגל.
התמיכה הכספית הגיעה בתחילה משלושה מקורות: ג'ורג' הרט, סופר ועיתונאי שנתן את המילה "זצסיון" (התנתקות/התפצלות) כדי לתאר את רוח תנועות האמנות השונות באותה תקופה. בשנת 1896 הוא הקים את כתב העת "אר-נובו"; ג'ורג' פון וולמר, עורך הארגון הרשמי של המפלגה הדמוקרטית הסוציאליסטית, והנס וייט צו תורינג-ג'טנבך, חבר האופוזיציה הליברלית.[2]
באותה שנה הוקמה עמותה פורצת דרך אחרת, קבוצת לויטפולד, שהורכבה מאמנים מתונים יותר שרצו לשמור על הסטנדרטים האיכותיים של האקדמיה. תנועת "הזצסיון הווינאי" הוקמה חמש שנים מאוחר יותר, ו"הזצסיון הברלינאי" הוקמה בשנת 1898.
תערוכות
בתחילת דרכם היה קצת קשה למצוא בניין לתערוכות של הזצסיון במינכן. העיר פרנקפורט הציעה לספק את השטח הדרוש ותמיכה כספית אם הקבוצה תעבור לשם לצמיתות.[1] התערוכה הראשונה שלהם התקיימה למעשה ב"בניין התערוכות הלאומי" בברלין בתחילת 1893.
המפקח על הבניית בעיר, פרנץ פון ברנדל, סיפק לזצסיון קרקעות בחינם בפינת פרינצרגנטנשטראסה ופיילוטישטראסה. הבנייה החלה מיד ותערוכת הבכורה שלהם התקיימה ב-16 ביולי 1893, בחלקו הראשון של הבניין שהושלם. למעלה מ-4,000 מבקרים הגיעו לראות 876 יצירות של 297 אמנים.
הצלחת מאמץ זה איפשרה להם בסופו של דבר להגיע להסכמה עם פרנץ פון לנבאך ועמותת האמנים המסורתית. כתוצאה מכך הועבר בניין תערוכת האמנות בקוניגספלאץ לזצסיון בשנת 1897.
היסטוריה מאוחרת
בשנת 1933 החלה המפלגה הנאצית במסע הצלב שלה בכדי להביא את כל צורות הביטוי האמנותי לשליטתה: תהליך המכונה גלייכאלט (הכנסה למסגרת). בסופו של דבר נדרשו אמנים לקבל אישור ממלכתי על כל יצירותיהם. אלה שנחשבו כשייכים ל"אמנות מנוונת" לא הורשו להמשיך לצייר.[3] בשנת 1938 התפרק הזצסיון במינכן כחלק מתהליך "הניקוי התרבותי".
לאחר סיום מלחמת העולם השנייה בשנת 1946, נוסדה התאחדות האמנים החדשה של מינכן והובילה להקמתה של "האגודה הפדרלית של אמנים חזותיים".[4]
בשנת 1992 חגגה תנועת הזצסיון במינכן מאה שנה להיווסדה, ובחודש מרץ בשנה שלאחר מכן הוקמה עמותת החברים והספונסרים של הזצסיון במינכן כדי לתמוך ביעדים המתמשכים של הזצסיון, לקיים ולקדם תערוכות ברוח התנועה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 münchener secession::Historisches, www.muenchenersecession.de
- ^ Maria Makela: The Munich Secession. Art and Artists in Turn-Of-The-Century Munich. Princeton University Press, Princeton (NJ) 1992
- ^ Hermann Glaser: Wie Hitler den deutschen Geist zerstörte. Kulturpolitik im Dritten Reich. Ellert & Richter, Hamburg 2005,
- ^ Neue Münchner Künstlergenossenschaft, www.neuemuenchner-hausderkunst.de
שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] הזצסיון במינכן30151539