פרנץ פון לנבאך
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אמן ריקה. פרנץ פון לנבאך, לאחר 1882, נקרא ריטר פון לנבאך (בגרמנית: Franz von Lenbach; 13 בדצמבר 1836 - 6 במאי 1904) היה צייר גרמני, שידוע בעיקר בזכות דיוקנאותיו של אישים בולטים מהאצולה, האומנות והתעשייה. בגלל מעמדו בחברה והשפעתו בעולם האמנות, הוא מכונה לעיתים קרובות "נסיך הציירים".
ביוגרפיה
אביו עסק בבנייה בשרובנהאוזן, שם נולד פרנץ לנבאך. לנבאך השלים את לימודיו היסודיים בלנדסברג בשנת 1848, ואז למד בבית ספר לעסקים בלנדשוט. בין השנים 1851–1852 הוא למד אצל הפסל אנסלם סיקינגר במינכן. באותה תקופה אביו נפטר והוא חזר הביתה לעזור בעסק המשפחתי.[1]
הוא היה שם רק זמן קצר לפני שהחל את לימודיו באוניברסיטת אוגסבורג למדעים שימושיים. כשהיה שם, צייר ורשם בזמנו הפנוי. הוא התיידד עם יוהאן בפטיסט הופנר (1832-1913), צייר החיות, והחליט להיות אמן. בשנת 1854 הוא קיבל את אישור משפחתו ללמוד באקדמיה לאמנויות יפות במינכן, ובהמשך לקח שיעורים פרטיים מהרמן אנשוץ.
לנבאך כבר היה אמן מוכשר כאשר הפך לתלמידו של קארל פון פילוטי. בשנת 1858 הוא הצליח להציג בתערוכה בארמון הזכוכית במינכן, וזכה במלגת נסיעות, שאפשרה לו לסוע לרומא. כמה עבודות נותרו ממסע ראשון זה: "איכר המחפש מקלט ממזג אוויר גרוע" (1855), "רועה" (1860) ו"קשת טיטוס". הוא גם נסע לפריז ולבריסל. בערך אז החל לקבל את עבודת הדיוקן הראשונה שלו.[2]
כשחזר למינכן הוא נקרא מיד לוויימאר לקבל מינויו של פרופסור בבית הספר לאמנות בוויימאר. שם התפרסם בכך שלקח את תלמידיו למסעות ציור. הוא נשאר רק שנתיים, אולם כאשר הרגיש צורך בלימודים נוספים החליט לצאת לנסיעה נוספת לאיטליה. במהלך תקופה זו הוא מצא גם פטרון חשוב; הברון אדולף פרידריך פון שק. באמצעות תמיכתו הצליח פרנץ לנבאך לצאת לאיטליה בשנת 1863 עם הכנסה שנתית מובטחת.
הוא חזר למינכן בשנת 1866. בשנה שלאחר מכן הוא זכה במדליית זהב ונסע לספרד למשך שנה, בליווי תלמידו ארנסט פרידריך פון ליפהרט, כדי ליצור עוד עותקים של הציירים הוותיקים עבור הפטרון שלו פרידריך פון שק.[3]
הצלחה אמנותית
עם שובו, הקריירה שלו כצייר פורטרטים החלה להמריא. פריצת הדרך שלו הגיעה בשנת 1869, כשזכה במדליית זהב ב"ארמון הזכוכית ", אף שהציג עם ציירים צרפתים אופנתיים רבים, כמו קמיל קורוט, גוסטב קורבה, שארל-פרנסואה דוביני וז'אן-פרנסואה מילה.
סגנון הציור של לנבאך ענה על צרכיו של המעמד הבינוני הגבוה המתהווה. בשנות הפריחה בגרמניה ובאוסטריה ובמיוחד אחרי 1870 נוצר הון עתק; הבורגנות שאפה למוניטין וזוהר שיכולים להתחרות בזו של האצולה, והוציאה סכומי כסף גדולים על רכישות אמנות. תמונות של לנבאך או האנס מקרט, שהעמידו את האדם באור אצילי, היו הבחירה המועדפת על רבים.
בשנת 1870 שהה בווינה מספר חודשים. שהות זו הביאה לו הרחבה של קהל היעד. דרך משפחות מהמעמד העליון נפתחו סוף סוף בפניו הדלתות למעמדות גבוהים ביותר: האצולה הגבוהה עד למשפחה הקיסרית. באותם חודשים התיידד גם עם הנס מקארט. הוא חזר לווינה מספר חודשים מדי שנה עד שנת 1876.
בתערוכה העולמית בווינה בשנת 1873, לנבאך יוצג עם דיוקנאות של שני הקיסרים וילהלם הראשון ופרנץ יוזף. דיוקנו של הקיסר פרנץ יוזף משנת 1873 הוא יצירה משותפת עם הנס מקארט וארנולד בוקלין. מבחינת ייצוגו, הוא היה דומה לדיוקן שביצע פרנץ זאבר ווינטרהלטר בשנת 1864, שהיה פופולרי מאוד באותה תקופה. עם זאת, המבקרים מחשיבים זאת כאחת מיצירותיו הפחות מוצלחות של לנבאך: הביטוי הלא החלטי והיציבה הנוקשה של האדם המתואר, כמו גם המצב המרחבי והאבזור הלא ברור - בניגוד לציור של וינטרהלטר - יוצרים תמונה לא ברורה וחלשה.
פעיל אמנותי
בשנת 1873 מעמדו החברתי והכלכלי היו כה איתנים, עד שאפילו התרסקות שוק המניות ביום שישי השחור, 8 במאי, והמשבר הכלכלי שאחריו, לא יכלו לפגוע בו. עם זאת, בתקופה זו הועלתה גם הביקורת הראשונה של ציירים ואוהבי אמנות. מבקרי האמנות אדולף באיירסדורפר גינה את היריד העולמי בווינה בסדרת כתבות בעיתונים, והוקיע את האקדמיה והתיאטרון אנסלם פוירבך מתח ביקורת גם על תערוכותיו של לנבאך בתערוכה העולמית בווינה בשנת 1873.
לנבאך איחד כוחות עם חבריו האמנים במינכן בשנת 1873 כדי להקים את חברת האמנים "אלוטריה", שהתהוותה משיתוף הפעולה של אמני מינכן הוותיקים. לנבאך הפך לנשיא של הארגון בשנת 1879. האלוטריה הפכה במהרה לגורם מכריע בחיי האמנות והחברה של מינכן, ולמוסד לשמירה על קשר בין אמנים לפטרוני אמנות אמידים. בנוסף לאמנים חזותיים, מוזיקאים ואנשי תיאטרון, הוא כלל גם עובדי מדינה, קצינים, עורכי דין ובנקאים. מעמדו החברתי בקרב קהילת האמנות היה גבוה, והוא נקרא בשם "נסיך הציירים". הוא היה מעורב בפוליטיקה של האמנות, ודגל בצד השמרנים ובעלי ההון פטרוני האמנות.
לפיכך, הוא סירב להצטרף לזצסיון במינכן והיה ביקורתי ביותר כלפי המוזיאון הלאומי החדש של בוואריה. הוא גם החל לצייר אך ורק נשים, ואילו לפני כן התרכז בציור גברים. בסביבות 1900 החל לייצר פרסומים מסחריים עבור חברת השוקולד סטולוורק של קלן.
נסיעות נוספות
בשנים 1875 - 1876 הוא ושותפים אחרים עשו טיול למצרים, שהותיר רושם עמוק בסגנונו. בשנת 1882 הוענק לו מסדר הכבוד של הכתר הבווארי, אשר זיכה אותו להפוך ל"פון לנבאך ". בשנה שלאחר מכן הוא חזר לרומא, שם התגורר בדירה בפאלאצו בורגזה. בשנת 1885 הוזמן לבצע דיוקן של האפיפיור ליאו השמיני. מכיוון שהאפיפיור לא הספיק לשבת מולו, נעשה שימוש בטכניקה חדשה ליצירת ציור מתוך צילום. הוא עזב את רומא בשנת 1887 והחל לבנות וילה במינכן. מאוחר יותר באותה שנה הוא התחתן עם הרוזנת מגדלנה מולטקה.
אחרית ימיו
בשנות ה -90 של המאה ה-19 הוא צייר כמעט אך ורק מתצלומים. אבל הוא גם התחיל לעבוד מהר מדי, במטרה ליצור הכנסה מספקת. בשנת 1895 פרצה שערורייה גדולה כאשר אחד מעוזריו לקח ציורים ורישומים לא גמורים. הוא הכריח את התלמידים שלו להשלים את הציורים ופרסם אותם כיצירתו.
בשנת 1896, הוא ומגדלנה התגרשו, ולנבאך התחתן בשנית עם שרלוט פון הורנשטיין, בתו של המלחין רוברט פון הורנשטיין.
בשנת 1902 הוא הפך לאביר בלגיון הכבוד. באותה שנה הוא לקה בשבץ מוחי כשחזר מטיול בעירו ומעולם לא החלים לגמרי.
הוא מת בווילה שלו במינכן שנתיים לאחר מכן, ונקבר בווסטפרידהוף.
מורשת
רוב ציוריו של לנבאך נמצאים כעת באוספים לאומיים בבריטניה, ואחרים במוזיאון פריי לאמנות בסיאטל, וושינגטון.[4] האוספים הבריטיים כוללים דיוקנאות מאת לנבאך מביסמרק וגלדסטון בגלריות הלאומיות של סקוטלנד ועוד אחד של גלדסטון בארמון וסטמינסטר.
גלריה
-
דיוקן עצמי -
שער טיטוס -
נוף עם כנסייה
.jpg)
.jpg)
.JPG)
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ Franz Joseph Lenbach + Josepha Herke, web.archive.org, 2016-03-04
- ^ Chisholm, Hugh, ed. (1911). "Lenbach, Franz von" . Encyclopædia Britannica. 16 (11th ed.). Cambridge University Press. pp. 417–418.
- ^ Master Paintings of the World - Ernst Friederich von Liphart, www.iment.com
- ^ Frye Art Museum, Frye Art Museum (באנגלית אמריקאית)
30454416פרנץ פון לנבאך