הוליזם סמנטי

הוליזם סמנטי היא תורה בפילוסופיה של השפה לפיה חלק מסוים של השפה, בין אם ביטוי או משפט שלם, ניתן להבנה רק דרך הקשרים שלו עם חלק גדול יותר (אשר מובן מראש) של השפה. אולם ישנה מחלוקת עקרונית לגבי מהם בדיוק אותם חלקים גדולים יותר של השפה. בשנים האחרונות הדיון סביב הוליזם סמנטי, שהוא אחת מתוך הצורות הרבות של הוליזם אשר דנים בהן בפילוסופיה עכשווית, נטה להתמקד בעמדה ש"השלם" המדובר הוא שפה שלמה.

רקע רעיוני

מאחר שהשימוש בביטוי לשוני אפשרי רק בהינתן שהדובר שמשתמש בו מבין את משמעותו, אחת הבעיות המרכזיות של פילוסופים אנליטיים הייתה תמיד הבעיה של משמעות. מהי משמעות? מאין היא מגיעה? כיצד היא מועברת? ובין שאלות אלו, מהי היחידה הקטנה ביותר של משמעות, החלק הקטן ביותר של שפה באמצעותו ניתן להעביר מסר כלשהו? בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, גוטלוב פרגה ותומכיו נטשו את העמדה, שהייתה נפוצה באותו הזמן, שמילה מקבלת את משמעותה בבידוד, באופן עצמאי מכל שאר המילים בשפה. כחלופה, פרגה ניסח את עקרון ההקשר (עקרון הקונטקסט) המפורסם שלו, לפיו רק בתוך ההקשר של משפט שלם מילה מקבלת את משמעותה. בשנות ה-50, ההסכמה שנדמה היה כי הושגה בנוגע לעליונותם של משפטים בשאלות סמנטיות החלה להתפוגג עם קריסתה של תנועת הפוזיטיבזם הלוגי, וההשפעה החזקה של החקירות הפילוסופיות של ויטגנשטיין המאוחר. למעשה, ויטגנשטיין כתב בחקירות הפילוסופיות ש"הבנת טענה משמעותה הבנת שפה". בערך באותו הזמן או קצת לאחר מכן, וילארד קוויין כתב ש"יחידת המידה של משמעות אמפירית היא כל המדע בכללותו". ב-1967, דונלד דייווידסון אמר זאת בצורה אף יותר חדה באומרו כי "משפט (וכתוצאה מכך מילה) הוא בעל משמעות רק בהקשר של שפה (שלמה)".

קשיים

אם מפרשים הולזים סמנטי בתור התזה לפיה כל מבע לשוני E (מילה, ביטוי או משפט) של שפה טבעית כלשהי L אינו ניתן להבנה בבידוד ושיש באופן בלתי נמנע קשרים רבים בין המבעים של L, נובע מכך שכדי להבין את E, עלינו להבין קבוצה K של מבעים אליהם E קשור. אם, בנוסף, לא שמים מגבלות על גודלה של K (כמו במקרים של דייווידסון, קוויין, וייתכן שגם ויטגנשטיין), K חופפת ל-L ה"מלאה".

הבעיות הרבות והמהותיות עם עמדה זו תוארו על ידי מייקל דאמט, ג'רי פודור, ארנסט לֶפּור ואחרים. קודם כל, לא ניתן להבין כיצד דובר של L יכול ללמוד את המשמעות של E, לכל ביטוי E שהוא בשפה. בהתחשב במגבלות של היכולות הקוגניטיביות שלנו, לעולם לא נוכל לשלוט בכל השפה העברית (או האנגלית או הצרפתית), אפילו בהנחה ששפות הן ישויות סטטיות, בלתי ניתנות לשינוי (מה שאינו נכון). לכן, אם על אדם להבין שפה טבעית שלמה L על מנת שיוכל להבין את המילה או הביטוי E, יוצא מכך שלמידת שפה היא פשוט בלתי אפשרית.

במובן זה, הוליזם סמנטי נכשל גם בלהסביר כיצד יכולים שני דוברים להתכוון לאותו הדבר כאשר הם משתמשים באותו הביטוי הלשוני, ואי לכך איך תקשורת ביניהם היא בכלל אפשרית. בהינתן משפט P, משום שדן וגלית יודעים כל אחד חלקים שונים של השפה העברית, ו-P קשור באופן שונה למשפטים הנמצאים בכל אחד מהחלקים, התוצאה היא שהמשמעות של P היא משהו אחד בשביל דן ומשהו אחר בשביל גלית. יתר על כן, אם משפט P מקבל את משמעותו מהקשרים שלו עם סך כל המשפטים בשפה, ברגע שהלקסיקון של אדם משתנה בכך שנוסף אליו או מחוסר ממנו משפט 'P, מכלול הקשרים משתנה, וכתוצאה מכך גם המשמעות של P. משום שזוהי תופעה נפוצה ביותר, נובע מכך של-P יש שתי משמעויות שונות בשני רגעים שונים בחייו של אותו אדם. אם אני מקבל את אמיתותו של משפט איפוא, ולאחר מכן דוחה אותו, המשמעויות של מה שדחיתי ומה שקיבלתי הן שונות לחלוטין, ולכן, איני יכול לשנות את דעותיי בנוגע לאותו המשפט.

הוליזם של תוכן מנטלי

תוצאות כאלו ודומות להן של הוליזם סמנטי, הנוגדות את האינטואיציה, משפיעות גם על סוג נוסף של הוליזם, שלעיתים קרובות מזוהה עם, אך למעשה נפרד מהוליזם סמנטי: הוליזם של תוכן מנטלי. זוהי התזה כי המשמעות של עמדה טענתית (מחשבה, חשק, אמונה) מקבלת את תוכנה הודות לתפקיד שהיא משחקת בתוך הרשת המקשרת אותה לכל העמדות הטענתיות האחרות של אדם כלשהו. משום שיש קשר כה הדוק בין התוכן של מצב שכלי "M" והמשפט "P", המבטא אותו ומאפשר לתקשר אותו בשיחה, הנטייה בדיונים עדכניים היא להתייחס למונח "תוכן" כתקף הן לביטויים לשוניים והן למצבים שכליים כאחד, על אף השאלה המאוד שנויה במחלוקת בנוגע לאיזו קטגוריה (השכלית או הלשונית) יש קדימות על השנייה, ולאיזו יש משמעות נגזרת בלבד. אם כך, נראה כי הוליזם סמנטי כובל את ידיו של הפילוסוף. בכך שהוא הופך את ההסברה של למידת שפה ואת הסיפוק של תיאור ייחודי ועקבי של המשמעות של ביטויים לשוניים לבלתי אפשריים, הוא מונע כל אפשרות לגיבוש תאוריה של משמעות. בנוסף, בכך שהוא הופך לבלתי אפשרית את ההבדלה בין התכנים המדויקים של עמדה טענתית כלשהי – בהתחשב בהכרח שהוא מציב לשקילה של קבוצה המתפתחת ללא הרף, שעלולה גם להיות אינסופית, של מצבים שכליים – הוא חוסם את האפרות לגיבוש תאוריה של תודעה (theory of mind).

הוליזם אפיסטמי

הסוד למתן מענה לשאלה זו טמון בחזרה אחורה אל קוויין והמתקפה שלו על פוזיטיביזם לוגי. הפוזיטיביסטים הלוגיים, ששלטו בסצנה הפילוסופית במשך כמעט כל המחצית הראשונה של המאה ה-20, החזיקו כי ידע אמיתי הוא אך ורק ידע כזה שמסוגל להפגין קשר מפורש עם ניסיון אמפירי. לכן, הם האמינו, הביטויים הלשוניים (התגלמויות של ידע) היחידים שיש להם משמעות הם אלו שהתייחסו ישירות לישויות ניתנות לתצפית, או כאלו שניתן לצמצם אותם לאוצר מילים שמתייחס ישירות לישויות כאלו. משפט מסוים S מכיל ידע רק בתנאי שיש לו משמעות, ויש לו משמעות רק בתנאי שניתן להפנות לקבוצה של ניסיונות שיכולות, לפחות בפוטנציה, לאמת אותו וקבוצה נוספת היכולה בפוטנציה להפריך אותו. ביסודו של כל זה, ישנו קשר מרומז חזק בין שאלות אפיסטמולוגיות וסמנטיות. קשר זה ממשיך הלאה אל עבודתו של קוויין ב"שתי דוגמות לאמפיריציזם".

הטיעון ההוליסטי של קוויין נגד הנאו-פוזיטיביסטים יצא למוטט את ההנחה שכל משפט בשפה כלשהי כבול חד-משמעית לקבוצה ייחודית לו של מאמתים ומפריכים פוטנציאלים והתוצאה הייתה שהערך האפיסטמי של כל משפט חייב להיות תלוי בשפה כולה. משום שהערך האפיסטמי של כל משפט, עבור קוויין גם כמו עבור הפוזיטיביסטים, הוא המשמעות של אותו המשפט, משמעותו של כל משפט חייבת להיות תלויה בכל שאר המשפטים. או כפי שקוויין קבע:

כל הידע או האמונות שלנו כביכול, משאלות של גאוגרפיה והיסטוריה ועד החוקים העמוקים ביותר של פיזיקה אטומית ואף מתמטיקה ולוגיקה, הן מבנה שנבנה בידי האדם הנוגע בחוויה רק בשוליים. או, אם לתת דימוי מתחום אחר, המדע בכללותו הוא כמו שדה כוח שנקודות הגבול שלו הן חוויות... חוויה מסוימת לעולם אינה קשורה לשום טענה בתוך השדה אלא באופן עקיף, לשם צורכי שיווי המשקל אשר משפיעים על השדה בכללותו.

אם כך, עבור קוויין (אף על פי שפוֹדוֹר ולֶפּוֹר טענו להפך), ועבור רבים מתומכיו, הוליזם אפיסטמי והוליזם סמנטי קשורים קשר בל יינתק. משום שהוליזם אפיסטמי מקובל בקרב רוב הפילוסופים, בעיה רצינית עבורם הייתה להכריע האם וכיצד ניתן להבדיל בין שני סוגי ההוליזם האלו ואיך ניתן להגביל את ההשלכות הבלתי רצויות של "הוליזם לא מכופתר" (unbuttoned holism), כפי שכינה אותו מייקל דאמט.

הוליזם מתון

פילוסופים של השפה רבים הלכו בדרך השנייה ונטשו את ההוליזם הקווייניאני המוקדם לטובת מה שמייקל דאמט כינה מולקולריזם סמנטי. פילוסופים אלו דוחים באופן כללי שמשמעותו של ביטוי E תלויה במשמעותן של המילים של השפה L כולה שהוא חלק ממנה, ובמקום זאת, הם מחזיקים שהמשמעות של E תלויה בתת-קבוצה מסוימת של L. עמדות אלו, על אף העובדה שרבים מתומכיהן ממשיכים לקרוא לעצמם הוליסטים, הן למעשה איפשהו באמצע בין הוליזם לאטומיזם.

דאמט, למשל, לאחר שדחה את ההוליזם הקווייניאני (עבורו הוליזם נטול הסתייגויות), נוקט בגישה זו בדיוק. אך אלו שיעדיפו גרסה מסוימת של הוליזם מתון צריכים לעשות את ההבחנה בין חלקי השפה שהם מרכיבים במשמעות של ביטוי E ואלו שאינם, מבלי ליפול להבחנה אנליטי-סינתטי הבעייתית עד מאוד. פוֹדוֹר ולֶפּוֹר (1992) מציגים כמה טיעונים כדי להראות שאין זה אפשרי.

טיעונים נגד מולקולריזם

לפי פודור ולפור, ישנה עמימות כמותית בניסוח הטיפוסי של התזה של המולקולריסט: מישהי יכולה להאמין ב-P רק אם היא מאמינה במספר מספיק של טענות אחרות. הם מציעים להבהיר משמעות כפולה זו על ידי הפרדת הטענה לגרסה חזקה וגרסה חלשה:

${\textstyle \forall p\exists q\neq p\Box (B(x,p)\rightarrow B(x,q))}$ (S)

$\Box (B(x,p)\rightarrow \exists q\neq p(B(x,q))$ (W)

הטענה הראשונה קובעת שישנן טענות אחרות, מלבד p, אשר יש להאמין בהן כדי להאמין ב-p. השנייה אומרת שלא ניתן להאמין ב-p אלא אם ישנן טענות אחרות בהן מאמינים. אם מקבלים את הגרסה הראשונה, יש לקבל את הקיום של קבוצה של משפטים אשר בהכרח מאמינים בהם ובכך ליפול להבחנה אנליטי-סינתטי. הגרסה השנייה היא חסרת תועלת (חלשה מדי) לצרכיו של המולקולריסט משום שהיא מצריכה רק שאם, לדוגמה, שני אנשים מאמינים באותה טענה p, הם מאמינים גם בטענה אחת נוספת לפחות. אך באופן הזה, כל אחד יקשר ל-p את המסקנות שלו עצמו ותקשורת תישאר בלתי אפשרית.

ָקַרלו פֶּנקו מבקר טיעון זה בהצביעו על כך שישנה גרסת ביניים אשר פודור ולפור השמיטו בתיאור שלהם:

(I) ${\textstyle \Box (B(x,p)\land B(y,p)\rightarrow \exists q\neq p(B(x,q)\land B(y,q))}$

המשמעות של ביטוי זה היא ששני אנשים אינם יכולים להאמין באותה טענה מבלי ששניהם יאמינו גם בטענה השונה מ-p. עם כי גרסה זו עוזרת במידה מסוימת, עדיין ישנה בעיה בזיהוי הדרך המדויקת בה הטענות השונות המשותפות לשני הדוברים קשורות זו לזו. הצעתו של דאמט מבוססת על אנלוגיה מתחום הלוגיקה. כדי להבין משפט מורכב מבחינה לוגית, הכרחי קודם להבין משפט שהוא פחות מורכב מבחינה לוגית. באופן זה, ההבדל בין משפטים פחות מורכבים לוגית שהם מרכיבים במשמעות של קבוע לוגי ומשפטים יותר מורכבים לוגית שאינם מרכיבים כאלו מקבלת את התפקיד של ההבחנה אנליטי-סינתטי הישנה. "ההבנה של משפט בו הקבוע הלוגי אינו נחשב אופרטור ראשי תלויה בהבנה של הקבוע, אך אינה תורמת להרכבה שלו". לדוגמה, ניתן להסביר את השימוש בתנאי במשפט ${\textstyle (a\lor \lnot b)\rightarrow c}$ $(a\lor \lnot b)\rightarrow c$באמירה שהמשפט כולו שקרי אם החלק שבא לפני החץ הוא אמיתי ו-c שקרי. אולם, על מנת להבין את ${\textstyle a\lor \lnot b}$, חייבים קודם לדעת את המשמעות של "לא" ו"או". דבר זה מוסבר בתורו על ידי הצבת כללי ההכנסה עבור סכמות פשוטות כמו $P\lor Q$ ו-$\lnot Q$. הבנה של משפט היא לא יותר מאשר הבנה של כל המשפטים ממורכבות לוגית פחותה מהמשפט אותו מנסים להבין, ורק אותם. אולם, עדיין קיימת בעיה עם הרחבת גישה זו לשפות טבעיות. אם אני מבין את המילה "חם" משום שהבנתי את הביטוי "התנור הזה חם", נראה כי אני מגדיר את המושג באמצעות התייחסות לקבוצה של אובייקטים טיפוסיים, להם יש התכונה של להיות חמים. אם איני יודע מהי המשמעות עבור אותם אובייקטים להיות חמים, קבוצה או רשימה כזו של אובייקטים אינה מועילה.

הולזים והרכבתיות

גם הקשר בין הרכבתיות (compositionality) והוליזם סמנטי היה בעל עניין עבור פילוסופים רבים של השפה. על פני השטח, נראה ששני רעיונות אלו עומדים בסתירה מוחלטת שאינה ניתנת ליישוב. הרכבתיות היא העיקרון הקובע שהמשמעות של ביטוי מורכב תלוי במשמעויות של חלקיו ובאופן ההרכבה שלו. כפי שהוסבר לעיל, הוליזם, מנגד, היא התזה שמשמעויות של ביטויים של שפה נקבעים על ידי הקשרים שלהם עם הביטויים האחרים של השפה ככלל. במאמר שנקרא "Are Compositionality and Holism Compatible", פיטר פָּגין מזהה שלוש נקודות של אי-התאמה בין שתי היפותזות אלו. הראשונה נובעת מההבחנה הפשוטה שבעוד שבהוליזם המשמעות של השלם תקבל עדיפות על המשמעות של חלקיו ותבוא לפניה, בהרכבתיות, ההפך הוא הנכון, המשמעות של החלקים תבוא לפני זו של השלם. השנייה, מהעובדה שנראה שמכל ניסיון ליישב בין הרכבתיות והילזם, נובע צורך לייחס משמעויות "משונות" לרכיבים של ביטויים גדולים יותר. פגין לוקח תאוריה הוליסטית ספציפית של משמעות – סמנטיקה של תפקידי היסק, התאוריה לפיה המשמעות של ביטוי נקבעת על ידי ההיסקים המעורבים בה – כפרדיגמה שלו להוליזם. אם נפרש תאוריה זו באופן הוליסטי, התוצאה תהיה שכל היסק אשר קיבלנו המערב ביטוי מסוים ייכנס לתוך המשמעות של אותו ביטוי. נניח, לדוגמה, שאפרים מאמין ש"פרות חומות הן מסוכנות". זאת אומרת, הוא מקבל את ההיסק מ"פרות חומות" ל"סכנה". מכך יוצא שהיסק זה הוא כעת חלק מהמשמעות של "פרה חומה". לפי הרכבתיות, איפוא, "פרה גוררת סכנה" וגם "חום גורר סכנה" שניהם נכונים משום שהם הרכיבים בביטוי "פרה חומה". אך האם זו אכן תוצאה בלתי נמנעת של הקבלה של ההוליזם של סמנטיקה של תפקידי היסק? כדי לראות מדוע אין זה המצב, נניח את הקיום של יחס של הסקה $I$ בין שני ביטויים $x$ ו-$y$, ושהיחס חל רק במקרה ש-F מקבל את ההיסק מ-$x$ ל-$y$. נניח שבאקסטנזיה של $I$, ישנם הזוגות הבאים של ביטויים: ("השמיים כחולים ועלים הם ירוקים", "השמיים כחולים") ו-("פרה חומה", "סכנה").

ישנו גם יחס נוסף $P$, אשר חל על שני ביטוים רק במקרה שהראשון הוא חלק מהשני. לכן, הזוג ("חום", "פרה חומה") שייך לאקסטנזיה של $P$. שני יחסים נוספים נחוצים, "שמאל" ו"ימין":

$L(\alpha ,\beta ,\gamma )\leftrightarrow P(\alpha ,\beta )\land I(\beta ,\gamma )$

$R(\alpha ,\beta ,\gamma )\leftrightarrow P(\alpha ,\gamma )\land I(\beta ,\gamma )$

משמעותו של היחס הראשון היא ש-$L$ חל בין $\alpha$, $\beta$ ו-$\gamma$ רק כאשר $\alpha$ היא חלק מ-$\beta$ ו-F מקבל את ההיסק מ-$\beta$ ל-$\gamma$. היחס $R$ חל בין $\alpha$, $\beta$ ו-$\gamma$ רק כאשר $\alpha$ היא חלק מ-$\gamma$ ו-$F$ מקבל את ההיסק מ-$\beta$ ל-$\gamma$.

את התפקיד הגלובלי, $G(\alpha )$, של ביטוי פשוט $\alpha$, ניתן איפוא להגדיר כך:

$G(\alpha )=([(\beta ,\gamma ):L(\alpha ,\beta ,\gamma )],[(\beta ,\gamma ):R(\alpha ,\beta ,\gamma )])\;$

התפקיד הגלובלי של ${\textstyle \alpha }$ מכיל זוג של קבוצות אשר כל אחת מהן מורכבת מזוג של קבוצות של ביטויים. אם F מקבל את ההסקה מ-$\beta$ ל-$\gamma$, ו-$\alpha$היא חלק מ-$\gamma$, אז הזוג $(\beta ,\gamma )$ הוא איבר בקבוצה שהיא איבר בצד הימני של התפקיד הגלובלי של $\alpha$. פרט זה הופך תפקידים גלובליים של ביטויים פשוטים לרגישים לשינויים בקבלה של היסקים בידי F. ניתן להגדיר את התפקיד הגלובלי של ביטויים מורכבים כך:

$G(\beta )=[G(\alpha _{1})...G(\alpha _{n})]\;$

התפקיד הגלובלי של הביטוי המורכב $\beta$ הוא ה-n-יה של התפקידים הגלובליים של החלקים המרכיבים אותו. הבעיה הבאה היא פיתוח פונקציה המשייכת משמעויות לתפקידים גלובליים. פונקציה זו נקראת בדרך כלל הומומורפיזם ואומרת כי עבור כל פונקציה תחבירית $G$ המשייכת לביטויים פשוטים $\alpha _{1},\ldots ,\alpha _{n}$ ביטוי מורכב כלשהו $\beta$, קיימת פונקציה $F$ ממשמעויות למשמעויות:

$h(G(\beta ))=h([G(\alpha _{1})...G(\alpha _{n})])=F(h(G(\alpha _{1}))...h(G(\alpha _{n}))).\;$

פונקציה זו היא חד-חד ערכית בכך שהיא משייכת בדיוק משמעות אחת לכל תפקיד גלובלי. לפי פודור ולפור, סמנטיקה של תפקידי היסק הוליסטית מובילה למסקנה האבסורדית שההיסק "פרה חומה גוררת מסוכן" מהווה חלק מהמשמעות של "פרה חומה". דבר זה נכון אם הפונקציה ממשמעויות לתפקידים גלובליים היא חד-חד ערכית. במקרה זה, למעשה, המשמעויות של "חום", "פרה" ו"מסוכן" כולן מכילות את ההיסק "פרות חומות הן מסוכנות"! אך זה רק נכון אם היחס הוא חד-חד ערכי. משום שהוא חד-חד ערכי, ל"חום" לא הייתה המשמעות שיש לו אלמלא היה לו התפקיד הגלובלי שיש לו. אם נשנה את היחס כך שהוא יהיה רב-חד ערכי (*h), תפקידים גלובליים רבים יכולים לחלוק את אותה המשמעות. אז נניח שהמשמעות של "חום" ניתנת על ידי ("חום")M. אין זה נובע מכך ש-("חום", "פרה חומה", "מסוכן")L הוא אמיתי אלא אם כן כל התפקידים הגלובליים ש-*h משייך ל-("חום")M מכילים ("פרה חומה", "מסוכן"), ואין הכרח כזה עבור הוליזם. למעשה, עם היחס הרב-חד ערכי הזה מתפקידים גלובליים למשמעויות, אפשר לשנות דעה בקשר להיסק באופן עקבי. נניח ש-B ו-C מקבלים תחילה את כל אותם ההיסקים, דוברים את אותה השפה ומקבלים שניהם ש"פרות חומות גוררות מסוכן". לפתע, B משנה את דעתו ודוחה את ההיסק. אם הפונקציה ממשמעויות לתפקידים גלובליים היא חד-חד ערכית, רבים מהתפקידים הגלובליים של B השתנו וכתוצאה מכך גם משמעותם. אולם, אם אין שיוך חד-חד ערכי, שינוי האמונה של B בנוגע להיסק על פרות חומות לא בהכרח מורה על שינוי במשמעויות של המונחים בהם הוא משתמש. לכן, אין זה אינהרנטי להוליזם שתקשורת או שינוי דעות הם בלתי אפשריים.

הוליזם ואקסטרנליזם

משום שהמושג של הוליזם סמנטי, כפי שהוא הוסבר לעיל, משמש לרוב כדי להתייחס לתאוריות של משמעות בשפות טבעיות אך גם לתאוריות של תוכן מנטלי כגון היפותזת השפה של המחשבה, עולה לעיתים קרובות השאלה כיצד ליישב את הרעיון של הוליזם סמנטי (במובן של המשמעויות של ביטויים בשפות מנטליות) עם התופעה הקרויה אקסטרנליזם בפילוסופיה של הנפש. אקסטרנליזם היא התזה לפיה העמדות הטענתיות של אדם נקבעות, לפחות בחלקן, על ידי הקשרים שלו עם סביבתו (הטבעית והחברתית כאחד). הילרי פטנאם ניסח את התזה של האקסטרנליזם הטבעי של מצבים מנטליים בחיבורו "'The Meaning of 'Meaning". בחיבור זה, הוא מתאר את הניסוי המחשבתי המפורסם שלו הכולל כדור-ארץ תאום: שני בני אדם, קלווין וקרווין, חיים, בהתאמה, על כדור הארץ האמיתי (E) אותו אנחנו מכירים מהחוויה היום־יומית שלנו ועל העתק מדויק ('E) כאשר ההבדל היחיד ביניהם הוא שעל E, "מים" מייצגים את החומר $H_{2}O$ בעוד שעל 'E, הם מייצגים חומר מסוים הזהה למים מבחינה מקרוסקופית אך בפועל מורכב מ-XYZ. לדברי פטנאם, רק לקלווין יש חוויות אותנטיות המערבות מים, כך שרק המונח "מים" שלו באמת מתייחס למים.

ב"Individualism and the Mental", טיילר ברג' מתאר ניסוי מחשבתי שונה אשר הוביל לרעיון של האקסטרנליזם החברתי של תכנים מנטליים. בניסוי של ברג', אדם בשם ג'פריי מאמין שיש לו דלקת מפרקים בירך ואנו יכולים כשורה לייחס לו את האמונה (השגויה) שיש לו דלקת מפרקים בירך משום שהוא אינו מודע לעובדה שדלקת מפרקים היא מחלה של החיבורים של הפרקים. בחברה אחרת, ישנו אדם ששמו גוּדפריי שגם מאמין שיש לו דלקת מפרקים בירך. אולם במקרה של גודפריי, האמונה נכונה משום שבחברה נוגדת העובדות שבה הוא חי, "דלקת מפרקים" מוגדרת כמחלה שעשויה לכלול גם את הירכיים.

נשאלת אם כן השאלה לגבי האפשרות ליישב אקסטרנליזם עם הוליזם. נראה שהאחד אומר שמשמעויות נקבעות על ידי קשרים חיצוניים (עם החברה או העולם), בעוד שהשני מציע שמשמעות נקבעת על ידי הקשר של מילים (או אמונות) לכל המילים (או האמונות) האחרות. פרֶדְריק סְטְיינפֶלט מזהה לפחות שלוש דרכים ליישבם ולאחר מכן מציין כמה התנגדויות.

הגישה הראשונה היא להתעקש כי אין סתירה משום שהוליסטים אינם אומרים את הביטוי "קביעת אמונות" במובן של ייחוד אלא במובן של ייחוס. אולם הבעיה עם כך היא שאם אדם אינו "ריאליסט" לגבי מצבים מנטליים, אז כל מה שנותר לנו הם הייחוסים עצמם, ואם אלו הוליסטים, אנו נשארים למעשה עם סוג מסוים של הוליזם הרכבי חבוי, ולא עם הוליזם ייחוסי אמיתי. אך אם אדם הוא "ריאליסט" בנוגע למצבים מנטליים, למה שלא יומר שאנחנו יכולים בפועל לייחד אותם וכתוצאה מכך שייחוסים אינסטרומנטליסטיים הם לא יותר מאשר אסטרטגיה לטווח הקצר.

גישה נוספת היא לומר כי אקסטרנליזם תקף רק עבור אמונות מסוימות וכי הוליזם רק מנסה להורות על כך שאמונות נקבעות באופן חלקי בלבד על ידי היחסים שלהן עם אמונות אחרות. באופן זה, ניתן לומר כי אקסטרנליזם חל רק על אותן אמונות שאינן נקבעות על ידי יחסיהן עם אמונות אחרות (או על החלק של אמונה אשר לא נקבע על ידי היחסים שלו עם חלקים אחרים של אמונות אחרות), ושהוליזם תקף עד כדי שאמונות, או חלקים שלהן, אינן נקבעות באופן חיצוני. הבעיה כאן היא שתיאור זה מבוסס כולו על הרעיון שיחסים מסוימים הם מכוננים (כלומר הכרחיים) לקביעת האמונות בעוד שאחרים אינם. על כן, הכנסנו שוב את הרעיון של הבחנה אנליטי-סינתטי על כל הבעיות הגלומות בו.

אפשרות שלישית היא לעמוד על כך שישנם שני סוגים שונים של אמונות: אלו שנקבעות באופן הוליסטי ואלו שנקבעות חיצונית. ייתכן כי האמונות החיצוניות הן אלו אשר נקבעות על ידי יחסיהן עם העולם החיצוני באמצעות התבוננות בעוד ההוליסטיות הן הטענות התאורטיות. אולם גישה זו מצביעה על נטישה של אחד מעמודי התווך של ההוליזם: הרעיון שלא יכולה להיות התאמה חד־חד ערכית בין התנהגויות לאמונות. יהיו מקרים בהם האמונות אשר נקבעות חיצונית תואמות אחת לאחת מצבים תפיסתיים של הסובייקט.

הצעה אחת אחרונה היא לעשות הבחנה זהירה בין מה שמכונה מצבי תוכן צרים למצבי תוכן רחבים. הראשון ייקבע באופן הוליסטי והשני באופן שאינו הוליסטי אלא חיצוני. אך כיצד יש להבחין בין שתי התפיסות לגבי תוכן תוך מתן הצדקה לאפשרות לנסח רעיון של תוכן צר שאינו תלוי בתפיסה מוקדמת של תוכן רחב?

אלו הן כמה מהשאלות והבעיות אשר מי שיאמץ גישה של "הוליזם אקסטרנליסטי" או "אקסטרנליזם הוליסטי" יאלץ להתמודד עמן.

לקריאה נוספת

• Burge, Tyler. (1979). "Individualism and the Mental". In Midwest Studies in Philosophy, 4. pp. 73–121.
• Davidson, Donald. (1984). Inquiries into Truth and Interpretation. Oxford: Clarendon Press.
• Fodor, J. and Lepore, E. (1992). Holism: A Shopper's Guide. Oxford: Blackwell.
• Pagin, Peter. (2002). "Are Compositionality and Holism Compatible?" In Olismo, Massimo dell'Utri (ed.), Macerata: Quodlibet.
• Putnam, Hilary. (1975). "The Meaning of 'Meaning'", in Mind, Language and Reality. Cambridge: Cambridge University Press.
• Quine, W. V. (1953). From a Logical Point of View. Cambridge, MA: Harvard University Press.
• Stjernberg, Fredrik. (2002). "On the Combination of Holism and Externalism". In Olismo, Massimo dell'Utri (ed.), Macerata: Quodlibet.
• Wittgenstein, Ludwig. (1967). Philosophical Investigations. Oxford: Basil Blackwell.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31072208הוליזם סמנטי