הדיוויזיה הרביעית (האימפריה הגרמנית)
 | |
| סמל מפקדת דיוויזיה בצבא הקיסרי הגרמני | |
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה |
 הקיסרות הגרמנית |
| שיוך |
 צבא הקיסרות הגרמנית |
| סוג | דיוויזיה |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 5 בספטמבר 1818 – 25 באוקטובר 1918 (100 שנה) |
| מלחמות | מלחמת העולם הראשונה |
הדיוויזיה הרביעית (בגרמנית: 4. Division) הייתה דיוויזיה של צבא הקיסרות הגרמנית. הדיוויזיה לחמה במלחמת אוסטריה–פרוסיה, מלחמת צרפת–פרוסיה ובמלחמת העולם הראשונה, ופורקה עם סיומה.
היסטוריה
הדיוויזיה הוקמה בטורגאו ב-5 בספטמבר 1818.[1] המטה עבר לשטארגארד (כיום סטארגרד, פולין) בשנת 1820, שם שהה עד 1852.[2] ב-1852 עבר המטה ליעדו הסופי, ברומברג (כיום בידגושץ', פולין). מאז הקמת הקורפוס ב-1820, הדיוויזיה הוכפפה בימי שלום לקורפוס ה-2.[3]
הדיוויזיה הרביעית לחמה במלחמת אוסטריה–פרוסיה נגד האימפריה האוסטרית ב-1866, כולל בקרב קניגרץ.[4] הדיוויזיה לחמה לאחר מכן במלחמת צרפת–פרוסיה נגד צרפת בשנים 1870–1871. היא לחמה בין השאר בקרב גרבלוט, המצור על מץ, והמצור על פריז.[5]
במלחמת העולם הראשונה, הדיוויזיה הרביעית שירתה בתחילה בחזית המערבית, לחמה בפלישה לבלגיה, הקרב הראשון על המארן והמרוץ אל הים. לאחר מכן הועברה הדיוויזיה לחזית המזרחית, שם נלחמה בכמה קרבות, כולל כיבוש מחדש של למברג ב-1915. לאחר מכן היא חזרה לחזית המערבית, שם לחמה בקרב ורדן. לאחר ורדן היא תפסה עמדות שונות בחזית המערבית, ובשנת 1917 לחמה בקרב השני על האן ובקרב איפר השלישי. בשנת 1918, היא השתתפה במתקפת האביב הגרמנית, כולל קרב פיקרדי וקרב הליס.[6] הדיוויזיה הרביעית פורקה ב-1919 במהלך פירוז הצבא הגרמני לאחר מלחמת העולם הראשונה.
מפקדים
- קרל אוגוסט פרדיננד פון בורקה (5 בספטמבר 1818–15 בדצמבר 1830)
- יקוב פרידריך פון ריכל-קלייסט (30 במרץ 1831–29 במרץ 1838)
- לודוויג פון זוהר (30 במרץ 1838–8 באפריל 1842)
- פרידריך פון ברנדנשטיין (28 באפריל 1842–25 באוקטובר 1843)
- היינריך פון הולבן (26 באוקטובר 1843–2 באוקטובר 1844)
- היינריך פון ודל (3 באוקטובר 1844–3 במרץ 1852)
- פרדיננד פון פידלר (16 במרץ 1852–6 ביוני 1856)
- פרידריך פון דנקבאהר (7 ביוני 1856–9 במאי 1861)
- אמיל פון צ'טריץ אונד נויהאוס (10 במאי 1861–23 ביולי 1861)
- הנס אוגוסט פון גלישצינסקי (24 ביולי 1861–12 באפריל 1862)
- פרידריך הרווארט פון ביטנפלד (13 באפריל 1862–16 בספטמבר 1866)
- בנו האן פון וייהרן (17 בספטמבר 1866–27 באפריל 1871)
- היינריך פון קובלינסקי (28 באפריל–22 במאי 1871)
- גאורג פון דר גרבן (23 במאי 1871–12 בינואר 1872)
- פרידריך וילהלם פון שמלינג (13 בינואר 1872–7 בנובמבר 1873)
- גאורג פון ודל (8 בנובמבר 1873–9 בפברואר 1874)
- אוגוסט פון בוריס (10 בפברואר 1874–8 באוקטובר 1880)
- היינריך פון רוזנצווייג (9 באוקטובר 1880–16 באוקטובר 1883)
- הרמן פון רדקה (17 באוקטובר 1883–13 באוקטובר 1884)
- אדוארד פון ינה (14 באוקטובר 1884–2 בנובמבר 1885)
- אלפרד פון לוינסקי (3 בנובמבר 1885–7 באפריל 1889)
- אוגוסט פון זיבק (8 באפריל 1889–23 במרץ 1890)
- גאורג פון אלבדיל (24 במרץ 1890–17 באפריל 1893)
- פרדיננד פון ליטקן (18 באפריל 1893–12 במאי 1897)
- פאול פון אבל (13 במאי 1897–4 בספטמבר 1900)
- וילהלם לינדה (5 בספטמבר 1900–23 באפריל 1904)
- אגון פון שולץ (24 באפריל 1904–9 באפריל 1906)
- לודוויג פון הלד (10 באפריל 1906–31 במרץ 1909)
- ריכרד קולווה (1 באפריל 1909–12 בפברואר 1912)
- גינטר פון פאנוויץ (20 בפברואר 1912–1 בנובמבר 1914)
- אריך פרייר (2 בנובמבר 1914–25 באוקטובר 1918)
לקריאה נוספת
- Ruhmeshalle unserer Alten Armee. Herausgegeben auf Grund amtlichen Materials des Reichsarchivs, Militär-Verlag, Berlin 1927, S. 66, 113–114.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Günter Wegner, Stellenbesetzung der deutschen Heere 1815-1939. (Biblio Verlag, Osnabrück, 1993), Bd. 1, p.94; Claus von Bredow, bearb., Historische Rang- und Stammliste des deuschen Heeres (1905), p.283
- ^ Wegner, p. 94; Bredow, p.284.
- ^ Wegner, p. 43.
- ^ Hermann Cron et al., Ruhmeshalle unserer alten Armee (Berlin, 1935); Bredow
- ^ Cron et al., Ruhmeshalle
- ^ 4. Infanterie-Division
