המצור על מץ
 | ||||||||||||||||||||||
| כניעת הצבא הצרפתי במץ | ||||||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת צרפת-פרוסיה | ||||||||||||||||||||||
| תאריכים | 19 באוגוסט 1870 – 27 באוקטובר 1870 (10 שבועות) | |||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | קרב גרבלוט | |||||||||||||||||||||
| קרב אחרי | קרב בומונט | |||||||||||||||||||||
| מקום | מץ, צרפת | |||||||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון פרוסי | |||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||
המצור על מץ (בגרמנית: Belagerung von Metz בצרפתית: Siège de Metz) היה מצור שהתרחש במהלך מלחמת צרפת-פרוסיה. את המצור הטיל הצבא הפרוסי בפיקודו של פרידריך קרל, נסיך פרוסיה על כוחות צרפתיים בעיר מץ בפיקודו של פרנסואה אשיל בזן. המצור ארך 10 שבועות שלאחריהם נכנעו הצרפתים ונלקחו בשבי.
רקע
ב-19 ביולי 1870, בעקבות פרשיית מברק אמס, הכריז נפוליאון השלישי קיסר צרפת על מלחמה כנגד פרוסיה והקונפדרציה הצפון-גרמנית. ב-2 באוגוסט חדרה הארמייה הצרפתית הראשונה - "ארמיית הריין", אשר הייתה בפיקודו של נפוליאון עצמו, לפרוסיה. באותו זמן השלים הרמטכ"ל הפרוסי הלמוט פון מולטקה הזקן את גיוס הצבא הפרוסי, ואל מול הכוח הצרפתי עמדו כעת שלוש ארמיות. הצרפתים פתחו בנסיגה אטית אל מעבר לגבול, בעוד הפרוסים מצדם עברו אותו. ב-12 באוגוסט העביר נפוליאון את הפיקוד על הארמייה הראשונה לגנרל פרנסואה אשיל בזן, אולם בפועל המשיך לפקד עליה עד ה-16 באוגוסט.[1] באותו היום עצרו הצרפתים את הנסיגה באזור מארס-לה-טור כדי להצטייד, והארמייה הפרוסית השנייה בפיקוד הנסיך פרידריך קרל פתחה עליה במתקפה. קרב מארס לה טור הסתיים בניצחון פרוסי, חרף נחיתות מספרית של הפרוסים. ב-18 באוגוסט פתחו הפרוסים בקרב גרבלוט, אשר בו ספגו אבידות כבדות. בזן העדיף לא לפתוח במתקפת נגד אלא הכניס את חייליו אל בין חומותיה הבצורות של מץ. בכך למעשה לכד בזן את עצמו ואת חייליו במלכודת.[2]
המצור
הארמייה הפרוסית השנייה בפיקוד הנסיך פרידריך קרל כיתרה את מץ. הצרפתים ביצרו ככל שיכלו את מץ והכפרים שמסביב. בזן שלח מסר לקיסר על פיו יוכל להיחלץ מהמלכודת רק באמצעות הארמייה השנייה - "ארמיית שאלון", שלמעשה הייתה הכוח הצבאי הצרפתי היחיד שהגן כעת על צרפת עצמה מפני הגרמנים. נפוליאון הצטרף אל מפקד הארמייה מרשל פטריס דה מק-מהון ב-16 באוגוסט, והשניים נעו לאורך הגבול הבלגי בתקווה לחלץ את בזן. ב-31 באוגוסט ניסה בזן לפרוץ את המצור, לחצות את המוזל ולחבור אל מק-מהון. הצרפתים יצאו ממץ, כבשו את נויסוויל (Noisseville) ונערכו על הגדה המזרחית של המוזל. מתקפת נגד פרוסית נמרצת אילצה אותם לעצור. למחרת כבשו הפרוסים חזרה את נויסוויל והצרפתים נאלצו לבצע נסיגה מסודרת חזרה למץ תחת חסותם של תותחיהם.
בינתיים, ב-1 בספטמבר, הכו הארמיות הפרוסיות השלישית והרביעית שוק על ירך את הארמייה של מק-מהון בקרב סדאן. 100,000 חיילים צרפתים נפלו בשבי, וביניהם הקיסר נפוליאון בעצמו. ב-4 בספטמבר הוקמה בפריז "ממשלת הגנה לאומית", וצרפת הפכה לרפובליקה דה פקטו. בזן, שהיה מלוכני מובהק, הבין כעת שהוא משרת לשווא משטר הנוגד את העקרונות שלו. הוא הצליח לשמור על קשר קלוש עם הקיסרית הגולה אז'ני,[4] ואף שקל לשאת ולתת עם הגרמנים כדי להשתמש באנשיו על מנת להחזיר את הקיסר לשלטון.[5] ב-27 בספטמבר בזן עשה ניסיון נוסף לפרוץ את המצור, ושוב נכשל. הפרוסים העלו באש את הכפרים לה גרנג' (La Grange) וקולומביי (Colombey). האספקה של הצרפתים החלה לאזול, ובליל ה-1–2 באוקטובר הם ערכו מתקפה במטרה לכבוש שני משקים עם מלאי גדול של חציר ומזון, אולם גם הפעם נהדפו. ב-7 באוקטובר נערכה מתקפה נוספת, גדולה יותר, עם מטרה זהה. הצרפתים הצליחו לפרוץ ונפגשו עם הפרוסים בקרב בלוויו. הצרפתים היו נואשים, והפרוסים הצליחו להודפם רק במחיר כבד. הצרפתים איבדו 1,193 חיילים ו-64 קצינים. הפרוסים איבדו 1,703 חיילים ו-75 קצינים. בזן הבין שתגבורת ואספקה הוא לא יקבל. בנוסף על כך, מגפת דיזנטריה פרצה בעיר, ו-20,000 מחייליו חלו ויצרו עומס בלתי אפשרי על בתי החולים. ב-25 באוקטובר הציג הגנרל ניקולא שנגרמייר תנאי כניעה בפני הפרוסים, ולאחר משא ומתן קצר, ב-27 באוקטובר נכנע בזן וכל חייליו ששרדו נפלו בשבי הפרוסי.
תוצאות
מספר החיילים הצרפתים שנפלו בשבי היה 142,000. מספר שיא שנשבר רק במלחמת העולם השנייה. כ-60,000 מהאסירים נשלחו לגרמניה והועסקו שם בעבודות בנייה. כניעתו של בזן גרמה אכזבה רבה לכוחות הלוחמים האחרונים של צרפת - צבא מאולתר שארגן לאון גמבטה. גמבטה הבין שעם כניעתו של בזן אבדה התקווה לצרפת, והוא פרסם מנשר חריף נגדו בו כינה אותו "בוגד". סיום המצור על מץ אפשר לפרוסים לשחרר כוחות נוספים כדי להדק את המצור על פריז. בינואר 1871 נכנעה העיר, והקיסרות הגרמנית הוקמה בארמון ורסאי. כחלק מהסכמי השלום שנכפו על צרפת, עברה מץ לידי גרמניה, והיא הוחזרה לצרפת רק לאחר מלחמת העולם הראשונה.
לאחר שחרורו מהשבי הגרמני, הפך בזן לשעיר לעזאזל. הרפובליקנים פרקו עליו את זעמם על הקיסר שאותו שירת, והמלוכנים גם הם הטו את האש אליו במטרה לטשטש את אחריותו של הקיסר לתבוסה. בזן נשפט בפני בית דין צבאי על פיקוד כושל, ועל כך שנכנע במץ בטרם מיצה את כל אמצעי ההגנה שעמדו לרשותו. הוא נידון לגזר דין מוות, אולם זה הומתק מאוחר יותר ל-20 שנות מאסר.
לקריאה נוספת
- מיכאל הרסגור, אהוד פוקס, רגעים היסטוריים ורגעים היסטריים: החלטות בתנאי משבר, דביר, 2010
הערות שוליים
- ^ עובדה זו הותירה בידי בזן מעט מאוד זמן לרכז בידיו את הפיקוד על הארמייה
- ^ מיכאל הרסגור, אהוד פוקס, רגעים היסטוריים ורגעים היסטריים: החלטות בתנאי משבר, הוצאת דביר, 2010. עמ' 83.
- ^ עמוס אילון, רקוויאם גרמני - יהודים בגרמניה לפני היטלר - 1743 - 1933, תרגם מאנגלית דני אורבך, הוצאת דביר, 2004; עמ' 203–204.
- ^ אלברט גרר, נפוליון השלישי, הוצאת הדר, תשכ"ו. עמ' 182.
- ^ אלברט גרר, נפוליון השלישי, הוצאת הדר, תשכ"ו. עמ' 178.
26130247המצור על מץ